אאא

אנחנו אחרי ימים לא קלים, אסון נורא שפקד את עם ישראל ביום הילולת רבי שמעון בר יוחאי. הלב מתקשה לעכל את הזוועה, יהודים יקרים, נערים ובחורי חמד, אשר עלו לשמוח, להודות ולהתפלל לחוש קדושה והתעלות, נקטפו במיטב שנותיהם בנסיבות אשר היה אפשר למנוע. השבר  אשר פקד את בני משפחותיהם, החלל הגדול שנוצר הפצעים והצלקות  בגוף ובנפש של אלו אשר ניצלו. ומתוך החושך הנורא עולה ומפציע ועולה אור האחדות, ועם ישראל על כל גווניו התגלה ביופיו ולבם הטהור שופע טוב וחסד.

את האחדות הזו אסור לנו לאבד ואסור לנו לשכוח עם החזרה לשגרה.  בני איש אחד אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב. אמנם אנו שונים אבל דומים - בני ישראל נקראים. עלינו לקרב ולא לרחק לחפש את המחבר ולא את המפריד. אפשר לא להסכים אבל כן להקשיב ולשמוע ולכבד את דעתו של אחר ''כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות''.

עם ישראל לאחר שנות גלות בנכר התקבץ ועלה לארץ  מארבע כנפות פזוריו ובא מתרבויות שונות ועם מנהגים שונים כל אחד והגוון המיוחד לו, אך תורה אחת היא לנו ובא-ל אחד מאמינים ואליו מתפללים.

מרגש היה לראות בליל ל''ג בעומר קודם האסון את השמחה פורצת  גבולות, איש ואחיו יד ביד אוחזים ספרדי עם הליטאי, חסיד עם דתי לאומי, חרדי עם חילוני, כולם כאיש אחד שמחים בהילולת רשב''י.

אל לנו להיגרר אחרי ההתנהלות הפוליטית השיסוי והחרמות של מפלגה כזו או אחרת, פוליטיקאי כזה או אחר. חייבים לחיות יחד באחדות ולדעת לקבל את השונה והאחר חרדים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, חסידים וליטאים. לתת מקום לכל אחד את ה''ארבע אמות'' שלו ( לא לדחוף, לתת מרחב נשימה ). בתי כנסיות ובתי מדרשות פתוחים לכולם שבת אחים גם יחד. אין לפסול אדם רק בגלל מוצאו או צבע עורו, צבע הכיפה או כובעו, חרדי בן ישיבה או חרדי עובד, לומד יום שלם או קובע עיתים לתורה.

קל להכות על החטא של החבר ולראות במומו. לכל יהודי יש  נשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל, גם מי שנראה רחוק ביותר עדיין בוער בו הניצוץ היהודי. כל אחד יש לו מה לתקן ועל מה לעבוד – בורא נפשות רבות וחסרונן -  לאחד יש קושי וחסרון במצווה או במידה מסוימת ולאחר יש קושי במצווה או במידה אחרת. זה שאתה שלם במעלה מסוימת שהשני חסר בה, אין להתעלם מכך שישנה מעלה אחרת שהשני שלם  ואתה חסר בה. מה שלך נראה מובן מאליו כי כך גדלת וכך חונכת, אצל השני זה כלל לא מובן ואצלו זה בא בקושי רב. כל אחד בא עם אמונות שונות ותנאים שונים שאיתם הוא גדל. איננו יודעים חשבון שכר מצוות ומעלת מי יותר גדולה. המשנה בפרקי אבות אומרת ''לפום צערא אגרא'' – לפי גודל הצער בקיום המצוות כך גודל השכר, ולימדונו חז''ל טוב אחד בצער ממאה שלא בצער, ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים. על כן חז''ל אומרים ''אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'' – המקום שלו ממש עם התנאים והאמונות שגדל עליהם ואיתם הוא חי.

גם כשבאים להוכיח זה חייב לבא מתוך אהבה ובגובה העיניים. וכמו שנאמר בפסוק ''הוכיח תוכיח את עמיתך'' אחרת עדיף שלא היה תאמר ''ולא תישא עליו חטא''. וכשם שיש מצווה לומר דבר הנשמע, כך יש מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. הלל הזקן אומר בפרקי אבות ''הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום'' קודם צריך שיהיה ''אוהב את הבריות''  ורק על ידי כך יהיה  ''מקרבן לתורה''.

חז''ל אומרים בית המקדש הראשון נחרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ובית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חנם. מה יותר חמור - הוי אומר שנאת חנם. שהרי חורבן בית ראשון היה שבעים שנה ונבנה, ולעומת זאת בית שני עדיין עומד בחורבנו כמה מאות שנים. על כן עלינו לחזק את האהבת חנם שבנינו כל אחד בביתו במשפחתו ובסביבתו הקרובה ולהאיר פנים אחד לשני ולהיות מעביר על מידותיו ויזכה שימחלו ויעבירו גם לו על כל פשעיו. ונזכה שהשי''ת יברכנו כולנו כאחד באור פניו וישים שלום בנינו ויברך את כל עם ישראל ברוב עוז ושלום בגאולה הקרובה ושנתבשר בשורות טובות במהרה בימינו.

 דברים אלו יהיו לעילוי הרוגי אסון מירון ולרפואת כל הפצועים ולהחלמתם המהירה.