אאא

"מכה אנושה, הפסד נורא, כאב בלתי נסבל. היהודים הללו יכלו לחיות עוד עשרות רבות של שנים, לקיים מצוות, להרבות זכויות, והיו מגינים במעשיהם הטובים, בלימוד התורה, בתפילתם עלינו ועל כל ישראל ועל כל העולם כולו", כתב כתב הגאון רבן בן ציון מוצפי, מגדולי הפוסקים הספרדים, במכתב לאחד מתלמידיו.

הרב הוסיף וכתב: "איבדנו את ההגנה שהיתה לנו מצד מעשיהם הטובים. איבדנו את השפע, הטובה, הברכה, ההצלחה, שהיתה מנת חלקינו בזכותם. איבדנו את חידושי התורה שהיו יכולים לחדש לנו כאן בעולם הזה התחתון.

"כמה כאב יש למשפחות האבלות?", תהה הפוסק: "כמה צער יש לקרובים? כמה דמעות הם יום ולילה שופכים? מי יכול לספור את דמעותיהם? מי יכול למדוד את צערם ויגונם?.

"כיצד ייראו מהיום השבתות בביתם? איך יקבלו את חג מתן תורה בלעדיהם? איך יוכלו לראות את הכסא הריק, המיטה העזובה, הארון עם חלל ללא בגדיהם, הספרייה מתרוקנת מספריהם. הטלית והתפילים שלהם ללא בעליהם, אם היה להם פה וקול היינו שומעים את יללת הטלית, את קינת התפילין, את בכי הסידורים והמחזורים שנשארו יתומים, בימי החול, בשבתות ובמועדים".

בסיום מכתבו הוסיף: "אני נחרד מהמחשבה לקראת יום ראש השנה שבני המשפחה יתפללו ויסעדו בלעדיהם, את היום הקדוש והנורא יום הכיפורים בו אנחנו מתפללים לחתימה לחיים טובים. את הסוכה הריקה מהם ובלעדיהם, את יום הושענא רבה, ואת יום שמחת תורה בלי לשמוע את קולם בבית הכנסת, בבית המדרש, זה לא קל, זה לא פשוט.

"רק תקווה אחת יש בלבנו לראותם כולם בקרוב בתחיית המתים שתהיה במהרה בימינו ובחיי כל ישראל".