מירון, ל"ג בעומר, הילולא דרשב"י.
ארבעים וחמש נפש עלו בסערה השמיימה.
לא נתפס.
עם ישראל למוד פורענויות, אנו בגלות ומתורגלים, אבלים, בוכים, מתחזקים באמונה וממשיכים. - - -
לא הפעם. הפעם זה משהו אחר, מעל להשגות שלנו. אנחנו אף פעם לא יודעים חשבונות שמים, אף פעם לא נדע מה גרם למה, אך הפעם זה משהו אחר; זה אצל ר' שמעון! רשב"י שאמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"! (סוכה מה:) ר' שמעון שודאי לנו שבכח תורתו וקדושתו אילו רצה שזה לא יקרה – זה לא היה קורה. ובכל זאת, זה קרה.
וזה מביא אותנו למאמר מופלא ומרטיט המובא בזוהר הקדוש בפרשת ויחי דף רי"ח ע"א (מתורגם מלשון הזוה"ק):
"יום אחד יצא ר' יהודה מביתו ומצא את ר' יצחק שיושב על פתח ביתו ופניו עצבות. שאל אותו ר' יהודה מה קרה? אמר לו ר' יצחק באתי לבקש ממך שלושה דברים: א. כאשר תאמר דברי תורה ששמעת ממני אמור אותם בשמי, ב. שתלמד תורה עם יוסף בני, ג. שתלך לקברי כל ימי השבעה עלי ותתפלל עלי. אמר לו ר"י מניין לך שאתה עומד למות? אמר לו ר' יצחק גם משום שחלומותי אינן בהירים לי כבעבר וגם משום שאינני רואה את הצל שלי כבעבר (סימנים אלו לא שייכים בימינו).
"אמר לו רבי יהודה כל מה שבקשת ממני אעשה אולם אני מבקש ממך שכשתגיע לעולם האמת תכין לי מקום טוב לידך... בכה רבי יצחק ואמר בבקשה ממך אל תפרד ממני במשך כל הימים הקרובים. אמר לו ר' יהודה, בא נלך לרשב"י! הלכו אל רבי שמעון ומצאו אותו עוסק בתורה נשא רבי שמעון את עיניו וראה את רבי יצחק - ומלאך המוות רץ ורוקד לפניו ומיד הבין מה שמתרחש, קם רבי שמעון ואחז בידו של רבי יצחק ואמר גוזר אני, מי שרגיל לבוא אצלי - יכנס ומי שלא רגיל לבוא אלי - לא יכנס! נכנסו רבי יהודה ורבי יצחק, אך מלאך המוות הוכרח להישאר בחוץ.
"אמר רבי שמעון לר' אלעזר בנו, שב על הפתח ותשמור שמלאך המוות לא יכנס. פנה רשב"י לרבי יצחק ושאל אותו: האם ראית את דמות אביך ביום הזה? כי למדנו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם אביו וקרוביו יוצאים לקבל את פניו וכן אלו שיהיה משכנו עמהם בעולם ההוא במדרגה אחת כולם מתקבצים ונמצאים עמו והולכים עם נשמתו עד למקום משכנה. אמר רבי יצחק עד עתה לא ראיתי את צורת אבי. (שאם היו יוצאים קרוביו ומכריו לקבל את פניו כבר לא היה אפשר לבטל הגזרה).
"קם רבי שמעון ואמר, ריבונו של עולם, רבי יצחק נודע אצלנו שהוא משבעת התלמידים שנשארו בחיים ביציאתם מאידרא רבה קדישא, הנה אני אוחז בו ותן אותו לי ואני מתחייב להביא אותו איתי בשעה שאפטר אני מן העולם! יצאה בת קול ואמרה- הרי הוא שלך ואיתך יבא כשתבא אתה לכאן. אמר ר' שמעון, ודאי! מיד שסיים רשב"י לבקש בקשתו, ראה רבי אלעזר שמלאך המוות מסתלק משם ואומר: אין גזר דין קיים במקום שרבי שמעון נמצא!
"אמר רבי שמעון לרבי אלעזר אחוז ברבי יצחק כי אני רואה שהוא עדיין מבוהל ומפוחד. אחז בו רבי אלעזר ורבי שמעון החזיר פניו ושב לעסוק בתורה. בתוך כך נרדם רבי יצחק ובחלומו - ראה את אביו. אמר לו אביו: בני, "זַכָּאָה חוּלָקָךְ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. דְּהָא בֵּין טַרְפֵּי אִילָנָא דְחַיֵּי דְּגִנְתָא דְעֵדֶן, אִתְיְהִיב (את יתיב) אִילָנָא רַבָּא וְתַקִּיף בִּתְרֵין עָלְמִין, רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הוּא. דְּהָא הוּא אָחִיד לָךְ בְּעַנְפוֹי, זַכָּאָה חוּלָקָךְ בְּרִי!". - אשרי חלקך בעולם הזה ובעולם הבא כי בין העלים של עץ החיים בגן עדן אתה יושב, זהו האילן הגדול והחזק בשני העולמות - הוא רבי שמעון, וזכית שהוא אוחז אותך בענפיו, אשרי חלקך בני!
"שאל רבי יצחק את אביו, אבא, איך אני נחשב שם בעולם האמת? אמר לו כשחשבו שאתה אמור להגיע בקרוב, במשך שלושה ימים היו מכינים את מקומך, ואני ראיתי מקומך ושמחתי שאמרתי אשרי חלקך בני. רק חבל שעד עתה לא זכה בנך ללמוד תורה ועל זה הייתי מצטער, וכל הצדיקים היו מוכנים כבר לבוא לקראתך, ופתאום יצא כרוז בכל העולמות והכריז: מי הן הנשמות הבאות ללוות את נשמתו של ר' יצחק לגן עדן, התכבדנה ושובנה למקומכן שהרי ר' שמעון ביקש מהקב"ה ומבוקשו ניתן לו! והכל התבטל בשביל רבי שמעון שביקש שלא תמות. שאל רבי יצחק את אביו כמה זמן הוסיפו לי עוד לחיות בעולם הזה? אמר לו אין לי רשות לגלות לך ואין מודיעים דבר זה לשום אדם, אבל בהילולא הגדולה של רבי שמעון אתה תבא איתו ותזכה לערוך את שולחנו! הקיץ רבי יצחק והיה שמח ופניו מאירים ראה זאת רשב"י ושאל אותו האם התחדש לך משהו? אמר לו ר' יצחק ודאי! וסיפר הכל לרבי שמעון ונשתטח לפניו".
עד כאן מפרשת ויחי, דברים מפעימים.
סוף הסיפור מובא בתחילת האדרא זוטא:
"למדנו, באותו יום שרשב"י עמד להסתלק מן העולם, היה מסדר תלמודו כדי שיהיו מסודרים בפיו בזמן שילמד את תלמידיו, נאספו החברים לפניו והיו לפניו תלמידיו הקרובים ר' אלעזר בנו ורבי אבא ושאר החברים והיה הבית מלא בעוד הרבה אנשים, הרים עיניו ר' שמעון וראה שהבית מלא אנשים והתפלא כיצד נכנסו, בכה ר' שמעון ואמר הלא תמיד סבבה האש את הבית ולא יכל שום אדם להכנס בלי רשות ועכשיו פסקה האש והתמלא הבית. עד שישבו כולם פקח ר' שמעון עיניו וראה מה שראה וחזרה האש לסבב אותו ויצאו כולם ונשארו רבי אלעזר בנו ורבי אבא, ושאר החברים המתינו מבחוץ. אמר רבי שמעון לר' אלעזר בנו ראה אם ר' יצחק ישנו כאן שאני ערבתי לו שיחיה עד יום הסתלקותי ולכן אמור לו לצוות את בני ביתו (לכתוב צוואה) ויבא וישב לידי, אשרי חלקו! וכו'... בתוך כך הגיע ר' יצחק, אמר לו ר' שמעון: "כַּמָּה יֵאוֹת חוּלָקָךְ כַּמָּה חֵידוּ בָעֵי לְאִתּוֹסְפָא לָךְ בְּהָאי יוֹמָא!" - כמה מה טוב חלקך, כמה שמחה מתווספת לך ביום גדול זה!...".
אחרי כן לימד רשב"י סתרי תורה לתלמידיו אותם אנו אומרים בליל הושענא רבה הלא זה ה'אדרא זוטא', ובסופו התיאור על רגעי הסתלקותו יחד עם ר' יצחק:
רשב"י סיים ללמד את אותן סודות תורה בפסוק: "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם", "אמר ר' אבא, לא סיים המאור הקדוש לומר את המילה "חיים" עד שנשקטו דבריו ואני הכותב, חשבתי לכתוב עוד אך לא שמעתי כלום, ולא הרמתי את הראש כיון שהאור היה מרובה וחזק ולא הייתי יכול להסתכל עליו. בתוך כך הזדעזעתי ושמעתי קול קורא ואומר: "אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך"! ועוד שמעתי קול אחר מכריז: "חיים שאל ממך"! כל אותו היום לא פסק אש מן הבית ולא היה מי שיוכל להתקרב אליו מחמת האור והאש שהיו בסביבתו. נפלתי על הארץ ובכיתי. בסוף היום לאחר שפסק האש, ראיתי את המאור הקדוש שנסתלק מן העולם, מעוטף, שוכב על ימינו ופניו מחייכים. קם רבי אלעזר בנו ולקח ידיו ונשק אותם ואני ליחכתי העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות ולא יכלו לדבר, לאחר מכן פרצו החברים בבכיה ור' אלעזר בנו נפל שלוש פעמים ולא יכל לפתוח פיו..." וכו'.
• • • • •
לו יצוייר, נדמה נא בעצמנו, המוני בית ישראל לרבבותיהם מרקדים טפח וטפחיים מעל הקרקע באותה שמחה על-טבעית אדירה המונחת בנשמתו של כל יהודי בהילולא דרשב"י ובפרט מי שנמצא ממש על ההר במקום קבורתו של התנא האלוקי. והנה, מחזה אלוקים, התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי נגלה לעיני כולם, (האר"י הקדוש מעיד בספר הכוונות שבאחד השנים באמצע ההילולא נגלה רשב"י בהקיץ על גג הציון ואף דיבר עם האר"י ז"ל!) שמח עמהם, ופתע פתאום – דממה, הוא ניצב על גג הציון, סוקר בעיניו הקדושות את כל העולים לכבודו, ולפתע, מתרוממת ידו הקדושה, הוא מושיט אצבע ומצביע:
אתה! אתה בא איתי! ואתה, ואתה, ואתה... כך, ארבעים וחמש פעם.
"כַּמָּה יֵאוֹת חוּלָקָךְ כַּמָּה חֵידוּ בָעֵי לְאִתּוֹסְפָא לָךְ בְּהָאי יוֹמָא!"
ארבעים וחמש נשמות קדושות וטהורות שומעים את הכרוז מכריז:
"זַכָּאָה חוּלָקָךְ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי, בֵּין טַרְפֵּי אִילָנָא דְחַיֵּי דְּגִנְתָא דְעֵדֶן את יתיב, אִילָנָא רַבָּא וְתַקִּיף בִּתְרֵין עָלְמִין, רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הוּא!".
נראה שזו הדרך הכי קרובה להשגות שלנו, מה שם התרחש.
• • • • •
ביום תשעה באב אנו אומרים קינה על עשרה הרוגי מלכות (בני אשכנז אומרים אותה כפיוט ביום כיפור), עשרה תנאים גדולי האומה שנהרגו ונשחטו באכזריות שהדעת אינה סובלת ועל כך אנו מקוננים: "שרפי מעלה צעקו במרה, זו תורה וזו שכרה... ענתה בת קול משמים, אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, לתוהו ובוהו אשית הדומיים, גזירה היא מלפני קבלוה משעשי דת יומים" וכולם שואלים, מה תשובה היא זו "אהפוך העולם למים"? המלאכים צועקים במרה קושיה גדולה "זו תורה וזו שכרה"? איזו תשובה זו "תשתקו ואם לא אני יחריב את העולם"?!
ומבארים על פי משל למלך שביקש מהחייט לתפור עבורו לבוש מלכות רקום בחוטי זהב וכסף ומעוטר יהלומים ואכן יצר החייט לבוש פאר מאין כמוהו. קנאים שלא יכלו לסבול את ההערכה הגדולה של המלך לאותו חייט הסיתו את המלך לחשוב שהחייט גנב חוטי זהב רבים. זימנו המלך אליו וביקש ממנו דין וחשבון. השיב לו החייט אם מבקש אתה להבין להיכן הלך כל חוט וחוט עלי לפרום את כל הבגד חוט אחר חוט וכך אוכל להראות לך תמונה מלאה מה נעשה עם כל חוטי הזהב שהבאת לי. כך משיב הקב"ה לשרפי מעלה, אתם רואים את סוף הסיפור, אך מה היה מבריאת העולם ועד עתה אינכם יודעים, ואם רוצים אתם להבין צריך לפרום הכל, להחזיר העולם לתוהו ובוהו ואז אולי תבינו גם את תחילת הסיפור ותנוח דעתכם.
ולענייננו, במעשה עם ר' יצחק, נתבונן נא אילו לא ידענו את תחילת הסיפור ורק היינו מתוודעים לכך שפתאום רשב"י ביקש מר' אלעזר בנו לומר לר' יצחק שיכתוב צוואה מכיון שהוא לוקח אותו איתו היום לעולם האמת... היינו מלאים קושיות, מה זה? מה קרה? למה להמית אותו כך פתאום? אבל אנחנו יודעים את תחילת הסיפור ולכן הכל נראה אחרת, כעת אנו רואים זאת כחסד גדול שעשה רשב"י עם ר' יצחק.
בסיפור שקרה במירון אין לנו את תחילת הסיפור, אבל אנחנו יודעים שבורא עולם עושה רק טוב, אלא שאנחנו לא מבינים כלום.
• • • • •
בהיסטוריה של עם ישראל היה עוד אירוע דומה.
שנת ב' אלפים תמ"ט, חנוכת המשכן.
אהרון הכהן בבגדי מלכות – בגדי כהונה ניגש ומקריב את הקרבנות, הוא יורד ומברך את העם, אש יורדת מהשמים לעיני כולם ואוכלת את הקורבנות, כבוד ה' נראה אליהם "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"! (ויקרא ט' כד') העם נמצא בהתרוממות אדירה, מהרגעים הגדולים של אותו דור דעה שראה קריעת ים סוף ומעמד הר סיני... ואז בשיא השמחה, יוצאת אש מלפני ה' ואוכלת את נדב ואביהוא. כולם מבוהלים ומזועזעים, במדרש מובא שאהרון אמר "אוי לי, כך עבירה יש בידי וביד בניי שכך הגעתני"? (תו"כ שמיני א' כג') ובא משה ואומר לו: "הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. וידום אהרון" ובמדרש: "אמר משה לאהרון, אהרון אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך"! גם שם בתחילה זה לא היה מובן בכלל, אלא ששם היה את משה רבנו שיספר לאהרון שפעם אמר לו הקב"ה "ונקדש בכבודי" אני אייקר את המשכן על ידי שאקח אלי את מכובדיי, את החשובים שבעם, חשבתי שזה או אני או אתה, מסתבר שהם גדולים ממך וממני, ונחה דעתו של אהרון, "וידום אהרון"!
לנו, בשנת ה' אלפים תשפ"א, אין משה רבנו שיגלה לנו מה התרחש בעולמות העליונים באותם רגעים טמירים, אנו בדור של הסתר וחושך נוראי, אנחנו בכלל לא מכירים את תחילת הסיפור ובקושי יודעים מה היה בסופו, אך כאמור אנו יודעים שאצל רשב"י יש כללים אחרים, וכעדותו של מלאך המוות בכבודו ובעצמו: "אין גזר דין קיים במקום שרבי שמעון נמצא!" ודאי הוא שאין זו עוד פורענות, אלא סוג של ערבות של רבי שמעון עבור ארבעים וחמש נשמות זכות וטהורות, הזוכות להסתופף בין ענפיו של אילן החיים הגדול, הלא הוא אדוננו רבי שמעון בר יוחאי.
• • • • •
ואחר כל הדברים האלה, עלינו לדעת את אשר מביאים בשם הגאון מוילנא על הפסוק "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב' ד') ששאל הגאון, איזה שבח זה לבורא עולם? זה שהוא לא עושה עוול? איזה הוה אמינא יש חלילה לחשוב כן? וביאר שבדיני בשר ודם כאשר מגיעים למסקנה שצריך לגזור על איזה אדם איזה דברים בגלל מעשיו, מבצעים את גזר הדין אף שישנם מעגלים של קרובי משפחה וידידים שיסבלו שלא כדין, שכן ודאי אשתו וילדיו והוריו לא אמורים לסבול, אך זה למעלה מיכולתו של בשר ודם להתחשב בכך. אומנם אצל בורא עולם הכל יכול, קודם שמוריד לעולם כל דבר ועניין רואה הוא אם יש מי שהוא העלול להצטער ואם אינו ראוי לאותו הצער – אינו מוריד לעולם את אותו עניין ועל כך משתבח הבורא יתברך, שהוא-תמים פעלו, אל אמונה ואין עוול, אין עוול גם לא באופן עקיף, הכל מדוייק ומושלם בתכלית.
והנה אנחנו כמה צער הצטערנו בימים אלו, כמה דמעות זלגו מעינינו, ומשכך עלנו לעשות חשבון נפש מה אנחנו צריכים לתקן ולשפר, וככל שהאדם קרוב יותר ומכיר יותר מאותם קדושים הרי צערו גדול יותר וחובתו לפשפש במעשיו גדולה יותר ומה שהורונו גדולי הדור הוא להתחזק בעניינים שבין אדם לחבירו, להרבות באהבת חינם שהיא אשר תביא לנו הגאולה במהרה בימינו ולשנה הבאה נזכה לשוב ולשמוח יחד עם כל אותם נפשות קדושות וטהורות, ואף נזכה לחזות בעינינו בתנא הקדוש, אילן החיים הגדול, הוא ימליץ טוב עלינו, אדוננו בר יוחאי.