אאא

תגובה למאמר 'למה אני צריך משיח'?

כפי שכתב הרב ישראל שפירא, יש כאלו שחסרה להם הציפיה למשיח, והדבר אינו חדש, ונובע בד"כ מחוסר הבנה.

מי שחושב שהוא לא צריך את המשיח, נמשל לאדם שחי בתוך 'מנהרה' חשוכה, ולא ראה אף פעם את אור השמש, ויש לו שם אוכל – לחצי שנה... ולכן, הוא לא מבין מה חסר לו...

תודתנו נתונה לרב ישראל שפירא על שהעלה את הנושא, וניתנה אפשרות לפתח שיח בנושא חשוב זה.

מהי התכלית של לימוד התורה?

התורה היא – 'עצמות' ה' יתברך!

הקב"ה טמן בתורה את רצונו הפשוט, ותכלית בריאת כל העולמות. ולכן, היא השתלשלה והתלבשה בכל העולמות עד לעולם הגשמי שלנו.

כל העולמות העליונים נבראו ע"י אותיות התורה, ולכן:

התורה נותנת - חיות וכח הנהגה בכל העולמות, וגם - לעולם הזה!

גם בימינו, כל העולם מתנהג ע"י אותיות התורה ('מאור ושמש' פר' פנחס).

לפני שהתורה ירדה לעולם העשיה, היא הייתה נקראת - תורת ה', ואחר שירדה היא נקראת - תורתך, כמו שאנו אומרים:

"ותן חלקנו - בתורתך" ('אור לשמים' פר' קדושים).

מה מטרת הורדת התורה לעולם הגשמי?

תכלית רצון ה' שעבורה צמצם את רצונו והלבישו בתורה, כדי להוריד את את התורה לעולם העשיה, כדי, שנדע ע"י עסק התורה, איך לעבוד אותו יתברך, ולקיים את מצוותיו בפועל.

'תורה' היא - מלשון הוראה!

התורה עוזרת להבין את רצון ה' יתברך!

ע"י שהאדם מדבק את מחשבתו - במחשבת הקב"ה, שהוא:

פנימיות ומקור ושורש - אור התורה הקדושה!

כפי שאומר הזוהר הקדוש:

"שה' יתברך וחוכמתו וחד אינון" – קודשא בריך הוא אורייתא וישראל חד אינון (חלק ב, צ', ע"ב).

התורה נותנת לאדם דעת – מחונן הדעת!

לימוד התורה נותן לאדם 'דעת' להכיר את נותן התורה, ולקיים את התורה והמצות בשמחה ובכוונה, וע"י זה נעשה 'יחוד' בכל העולמות, ונמשך לאדם יותר שפע דעת, וזוכה לדבק בה' יתברך.

אומר האריז"ל: "וּכְפִי הַיִּחוּד שֶׁגּוֹרְמִים לְמַעְלָה, כֵּן נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם - שֶׁפַע הַדַּעַת שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתוֹ יתברך".

ככל שיורד לאדם יותר – שפע דעת, כך הוא מקיים את המצות יותר בשמחה ובכוונה, ומחבר את האמונה – לעולם העשייה.

הוא מכניס למצוות המעשיות את - המציאות האלוקית.

תועלת  האדם שדבק בתורה.

מתוך שלא לשמה, האדם מגיע ללמוד תורה לשמה, ודבק באותיות התורה הקדושות, ועולה במדרגות נפלאות.

קישור דברי התורה להבנת השכל, מושך על האדם, ועל העולם:

הנהגה מתוך שפע עליון של רחמים וחסדים.

אדם שיגע ועמל בתורה: מקבל כח להכניע את יצרו הרע, ומשבר את הקליפות, ומידותיו הלא טובות, עד:

שמצליח לדבק באמת ב'עצמות' - נותן התורה!

וזהו העיקר עבודת האדם – בלימוד תורה ובקיום מצות!

הנשמה מתחילה להאיר ב'אור' אלוקי: נמשך על האדם 'אור' קדוש מלמעלה, ומאיר את 'אור' הנשמה - המטהר את ליבו, והוא מקבל כוחות:

לקיים תורה ומצוות, ולהאיר את - כל העולמות באורות עליונים!

הוא מושך מהעולם העליון לכל העולמות - חיות ושפע טוב!

הוא מאיר גם את עולם העשייה!

ונעשה 'כלי' קיבול שישרה בו שפע קדושה! (אוהב ישראל פר' ראה).

התורה היא - אלוקות, ואלוקות היא דבר – נצחי!

לא המדרש עיקר – אלא המעשה!

עיקר לימוד התורה הוא לעשות רצון ה', לאהבה ולירא אותו, ולקיים את המצות המעשיות - שעל ידם, האדם משלים את עצמו, שהרי:

"לא המדרש עיקר – אלא המעשה".

כשהאדם עוסק בתורה, במסירות נפש ולשם שמים, הוא זוכה:

"ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתא" (מהרח"ו, בהקדמה לשער המצוות).

וכך, הוא מגדיל ומאיר את אור הקב"ה בעולם הזה, ועושה לו דירה בעולם התחתון, עד שיבוא המשיח, שאז:

יהיה ניתן להשיג את עמקות ופנימיות התורה, כי אז:

"ומלאה הארץ דעה את ה'" ('מאור עיניים',  מס' שבת).

הדגשנו עד כאן את מעלת לימוד התורה.

אם כן, מה הבעיה שאין עכשיו בית מקדש?

יעקב אבינו קורא להר המוריה - 'ביתי ודירתי'!

לפני שיעקב אבינו הלך לחרן, הוא עסק בתורה ארבע עשרה שנה!

והרי, התורה היא - השער ליראה! (רש"י ביומא דע"ב, ע"ב).

בארבע עשרה שנה הללו, הוא עדיין לא הרגיש את היראה, כמו:

שהרגיש בהר המוריה, מקום - בית המקדש!

כמו שנאמר: "מכח שאני רואה - מה נורא המקום הזה, אני גוזר ואומר - אין זה כי אם - בית אלוקים, זהו עיקר - ביתי ודירתי" (מגילה די"ז ע"א).

לימוד התורה במקום ובזמן שיש בית המקדש, הוא עם יראה עילאה...

ולכן, רק אז, הלימוד יהיה בשלמותו, כי:

את היראה – מרגישים בבית המקדש... (בעש"ט על התורה, פר' ויצא)

מדוע השכינה נותרה ב'עפר' – ואנו בגלות?

בית המקדש חרב בגלל חטאנו – ועדיין לא נבנה...

עדיין לא הצלחנו לקיים את חוקי התורה - למעשה!

שזה עיקר מטרת לימוד התורה! "לא המדרש עיקר"!

אעפ"י שהקב"ה שלח את בניו לגלות הנוראה:

יש לקב"ה - רחמים עצומים על בניו!

ולכן, הוא אמר לשכינה הקדושה:

צאי לגלות עם בני אהובי, שימרי עליהם שם... לא אשלח אותם לבד...

ובכל לילה הקב"ה בודק:

היתכן שבני תיקנו מעשיהם, וחזרו אלי - ואוכל לגאלם?

כשיש חסר וצער, מבינים גם את צער השכינה!

כשחשבון הבנק מרוקן, ואין אוכל לחצי שנה...

חסר בשלום בית, או ילדים, או שהשידוך בושש לבוא...

מישהו חולה, ושלא נדע עוד מצרות...

האדם מרגיש את צערו, ואז:

הוא יכול גם להרגיש את צער השכינה!

ולכן, מי שרק מחכה לנופש הבא, לא בדיוק מבין על מה מדובר...

אין יחוד בין הקב"ה לשכינה הקדושה!

ואם קראת עד כאן... והחכמת, אולי תוכל לעזור במסע ההסברה?

לקב"ה יש צער מכך - שאין יחוד בינו לבין השכינה הקדושה!

"אין יחוד קודשא  בריך הוא ושכינתא"

השכינה הקדושה שוכנת בעפר, וכי כך יאה?

שאין לקב"ה בית - לשכן שמו שם?

שאנו נגור בבית - והשכינה בעפר?

"רומה ה' בעוזך"  - ותבנה את בית מקדשך לשמך ולכבודך...

ואנו נשיר ונזמר על גבורותיך...

במהרה, אמן!