הפעם הראשונה
"ספרי לי מה הדבר הראשון שעשית כשהגעת לכיתה?" שאלתי את ביתי בת ה10 המרוגשת, שהתחילה את השנה בכיתה ג' בבית ספר חדש...
"מה הדבר הראשון שעשית כשהגעת לישיבה?" ביררתי גם בשיחה טלפונית עם בחור שליוויתי להתחלה שלו בישיבה חדשה ההולמת למידותיו...
"מה הדבר הראשון שעשית כשחזרת הביתה?" שאלתי הורה
לכל אחד/ת התשובה שלו.
אך בין אם זה לאתר את החברה המוכרת ולשבת לידה, לפתוח את הסידור ולהתפלל, להתייחס לילדים בבית או לחלוץ נעליים ולהתרווח על הכורסא, לבחירה שלנו ב"דבר הראשון" ישנה משמעות רבה יותר ממה שאנו נוטים לייחס לה. פעמים רבות היא מעידה על הערך השולט שלנו ואף מושכת אחרי כובד משקלה את כל השאר.
פרשתנו מקדישה מקום למצוות הביכורים תוך הדגשה על חביבות הראשוניות והקדשתה לגבוה, תזכורת קיומית ועקבית לכך שהערך המוביל שלנו בעבודת הכפיים הוא האמונה שמה שניתן לנו הוא מהבורא ועלינו תחילה להכיר בכך ולהודות לו על הכל.
ניתן למצוא מקורות נוספים בפרשה המתייחסים ל"דבר הראשון" שעלי לעשות במצב מסוים והמשמעות הפנימית של הבחירה הזו על עצמנו.
הרב אליהו אליעזר דסלר בעל ה"מכתב מאליהו" היה אחד מגדולי המוסר של הדור הקודם וכיהן כמשגיח רוחני בישיבת פונוביז'.
שיחתו הראשונה והמיתולוגית של הרב דסלר בישיבה היתה לשם דבר. גם בגלל כושר הרטוריקה והשפה היפה והעשירה שלו, אך גם בגלל מספר תובנות אישיות ואקטואליות מהשואה ששילב בשיחות, לאחר שעלה לארץ מאנגליה, שם שהה בשנות מלחמת העולם השנייה.
שיחתו התחילה בתיאור ההתרגשות שלו בהגעתו לארץ ישראל. הוא הקריא בפאתוס את הפסוק בפרשתנו: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דיבר ה' אלוקי אבותיך לך".
וכן אמר הרב דסלר זצ"ל:
בנוהג שבעולם, כאשר אדם בא למדינה זרה ולעיר אחרת, מה הדבר הראשון שהוא עושה? מחפש אכסניה, מקום לישון, להניח את הראש ואת המזוודה והחפצים... אחר כך הוא מחפש גם מקום שיוכל לאכול ולשתות בו וכן הלאה...
במונחים של עולם הפסיכולוגיה נוכל להיעזר בסולם הצרכים של מאסלו שקובע כי "קיום קודם למהות" ועל פי מדרג הצרכים המפורסם תמיד נתחיל מלמטה למעלה בחיפוש אחר הצרכים הבסיסיים והפיזיים ונעלה למעלה במעלה הצרכים הנפשיים, החברתיים וחיפוש המשמעות שבפסגה...
אבל כשמגיעים לארץ ישראל, מסביר הרב דסלר, לארץ הקדושה והמובטחת לאבותינו, הדברים אמורים לעבוד אחרת...
"ביום אשר תעברון- וכתבת את ספר התורה הזאת!..."
כשמגיעים לארץ ישראל לא מחפשים קודם כל מלון ומסעדה, אלא דבר ראשון מסתנכרנים על איזור הקליטה הנכון, שמכוון גבוה ל"וכתבת את דברי התורה הזאת".
שמים כערך ראשון ומנחה את העובדה שארץ ישראל אינה כשאר הארצות והיא ארץ עם משמעות וחיבור לקדושה ולבורא עולם, שיש צורך להתחבר למשמעות הפנימית כשנכנסים אליה ולזכור לעשות את אותם הדברים שעושים בה עם קצת יותר התכווננות פנימית למטרה.
זה ה"דבר הראשון" כשנכנסים לארץ ישראל. לכתוב את זה על האבן, על הלב. אחר כך כל הפעולות והבחירות שלנו ממשיכות כבר בצורה שונה לחלוטין.
העיקר- הכוונה
הגר"מ פיינשטיין קרא לביתו ערב חתונתה ואמר לה: כל אשה בעולם כמעט מנקה, מכבסת ומבשלת לבעלה. כל אשה בעולם מניקה, רוחצת, מחתלת ומלבישה את ילדיה. אך לנו היהודים העניק הבורא מתנה ענקית- הכוונה.
אם תכווני לשם חסד עם ילדך חסר האונים, אם תכווני לשם מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לבעלך, הרי שאותו מעשה 'פשוט' שבכל מקרה היית עושה, יקבל משמעות אחרת לחלוטין ויהפוך למצווה דאורייתא וכדברי הרמב"ם: "נמצא כל ימיו בעבודת השם".
דוד המלך במזמור המפורסם שאנו אומרים במהלך כל ימי התשובה והרחמים מבקש רק דבר אחד בלבד!... "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש- שבתי בבית ה' כל ימי חיי..."
האומנם רק דבר אחד דוד מבקש? הלא כמה פסוקים לאחר מכן הוא מוסיף ומבקש עוד ועוד?...
"אל תסתר פניך ממני... ואל תעזבני... הוריני ה' דרכך... אל תתנני בנפש צרי..."
מה עם "אחת שאלתי מאת ה'..."?
אך התשובה היא שהכל כבר מונח בעצם בבקשה הראשונה.
מי שהבקשה האחת שלו, ה"דבר הראשון", הערך השולט אצלו הוא 'אני רוצה לשבת תמיד איתך הקב"ה, להרגיש תמיד את קרבתך, את החיבור והשייכות אליך' אז כל שאר בקשותיו וצרכיו נפתרים ובחסות הקרבה הזו הוא מוצא גם הגנה וקשר והצלחה בכל ענייניו.
הבחירה האמיתית שלו היתה להתרכז רק במה יהיה הדבר הראשון והכי משמעותי לו בחיים ולבקש את זה בצורה ישירה.
הרב פינקוס זצ"ל מדמה את הימים הללו לנסיקה גבוה אל החלל, והוא שואל: מבחינה מדעית, כיצד מגיעים לירח? הן לכאורה כדי לעבור את המרחק העצום בין כדור הארץ לירח, היה צריך להיות לחללית הטסה לשם מיכל דלק בגודל עצום. כיצד יתכן אפוא, שחללית מצליחה להגיע בכלל עד לירח?
אלא סוד העניין כך הוא: עד גובה של מספר קילומטרים מסוים קיים כוח הנקרא ׳כוח המשיכה׳ שמושך כל עצם לכיוון האדמה. החללית הנשלחת לירח ממריאה בתנופה אדירה ובכוח עצום היא מצליחה לצאת מחוץ לאטמוספרה- מקום שבו נפסקת פעולת כח המשיכה, ומכאן והלאה היא ממשיכה מאליה במעופה עד הירח!
כעין זה מסביר הרב פינקוס גם הכוחות הטבעיים ששולטים בנו מגיעים רק עד מקום מסוים. צריך מאמץ ראשוני של 'מספר קילומטרים' כדי להתגבר עליהם אך משם כבר- "אקרא לאלקים עליון לא־ל גומר עלי"- אחרי שיהודי עוקר את עצמו מן הרצונות הגשמיים שלו המושכים אותו למטה אל החומריות והשפלות, הקב"ה מרומם ומנשא אותו מחוץ לאטמוספרה לקרבה ולגבהים שלא חשב עליהם.
ההחלטה המשמעותית לנו ביותר היא הבחירה שלנו, שיכולה להיות עבורנו הברכה או הקללה הכתובה בתורה:
מה הדבר הראשון שנעשה אחרי שנקרא את זה?
מה הדבר המשמעותי הראשון שנעשה היום בבוקר כדי להיות טובים יותר, מחוברים יותר, גבוהים יותר?
הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה וממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד
להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com