אאא

חובבי חזנות יקרים,

ביום שני, ז' בתשרי, נציין 3 שנים לפטירתו של אבי מורי מרדכי בן ר' מאיר סובול ז"ל

3 שנים והזמן כמו עצר מלכת.

3 שנים בהן אני עדיין ממתין לאות, לסימן כלשהו, להתרשמותו/סיפוקו/הערותיו, על כל שעשינו מאז לכתו.

אני רוצה כל כך לעדכן אותו על החדש והמתחדש, להתייעץ על העתיד, לספר לו על התקופה המטלטלת, שעובר העולם בשנה וחצי האחרונות, אך המציאות שינתה את פניה, ואבא - עם טונות של כריזמה ועם ים של תובנות, נעלם לו כך פתאום!

ההתעסקות בחומריו הכתובים/המוקלטים/המוסרטים, כמעט מדי יום, מוציאה ממני דמעות רבות, אבל בצדן נחמה וסיפוק אדירים, שאבא ממשיך לחיות כל העת על המסך שמולי.

יותר מכול, אהב אבא את תפילות הימים הנוראים. 39 שנים, הוא עבר בהם לפני התיבה בארה"ב. כמה טראגי ויש שיאמרו סמלי, שהוא נלקח מאיתנו בדיוק בתקופה הזו - שכה אהב.

על אף שאבא "נלחם" רבות בשילובם השגוי של רבים מניגוניו של ר' שלמה קרליבך בתפילה, הוא העריץ את לחניו הפשוטים כל כך - שובי הלב.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

מכל שיריו של קרליבך, אהב אבא יותר מכול את "והיו למשיסה", אותו הוא מבצע בלהט רב, בדיסק "חזני העולם שרים קרליבך", שהפקנו בשנת 2007.

סבא היה גאה עד מאוד בביצועו של אבא, ובאחד מהאשפוזים, כאשר סבא מחוסר הכרה, הצמיד אבא את מכשיר הטלפון לאוזנו, והוא החל להתעורר למשמע "והיו למשיסה". ניסיתי גם אני זאת ליד מיטת אבא בביה"ח באטלנטה, אך ללא הועיל. לכן בחרנו להיפרד ממנו עם ביצוע זה בדרכו האחרונה - בהלווייה שלא תישכח.

באותה השנה נאלצתי להשאיר את ״החזן שלי״ - חברי היקר אוהד מושקוביץ הנפלא, ללא מנצח בתפילות יוה"כ. כאשר הוא שב לארץ לנחם אותי, סיפרתי לו את הסיפור. עינינו הדומעות נפגשו זו בזו, וכך נולד הרעיון לבצע את "והיו למשיסה" בקונצרט הגאלה. לאמנים שעל הבמה ולקהל שבאולם ציפתה הפתעה מצמררת, כאשר באמצע השיר הצטרף גם אבא בקולו המרטיט לדואט סוחט דמעות.

נתייחד עם זכרו ביום שני, בשעה 17:00, בבית העלמין ירקון שער פ"ת.

יהי זכרו ברוך!

שבת שלום וגמר חתימה טובה!