אאא

יום ראשון יא' חשוון - היארצייט של רחל אימנו, ויום שני היארצייט של רבי זאב וולף קיציס, ושניהם עומדים מתחת לכיסא הכבוד,  ומבקשים את אותה הבקשה...

ציונו של רבי זאב וולף קיציס ידוע לכל, מכיוון שהוא מצוי באוהלו של הבעל שם טוב הקדוש, על מצבתו לא צוין תאריך הפטירה שהוא - יב' חשוון.

רבי זאב וולף קיציס היה תלמיד חכם עצום, גאון ובקי בכל חלקי התורה, והיה נוהג בקדושה יתרה ובפרישות עצומה.

היה רבה של קהילת טולצין, ובהמשך עבר להתגורר במזיבו'ז, עוד לפני שהגיע לשם הבעל שם טוב הקדוש.

סיפור התנגדותו והתקרבותו לבעל שם טוב הקדוש, ביחד עם חברו רבי דוד פורקעס, תיארנו בספור למוצ"ש פרשת נח, שלאחר שהם נכחו בגדולת הבעל שם טוב הקדוש, הפכו לחסידיו ואף היה נוהג רבי זאב וולף לייצג את הבעל שם טוב הקדוש, בפולמוסים מול המתנגדים.

 

רבי זאב וולף מבקש את הסכמת הבעש"ט הקדוש לעלות לא"י:

כשרצה רבי זאב וולף קיציס לעלות לארץ ישראל, הלך לבקש את הסכמתו של הבעל שם טוב הקדוש, הסכים הבעל שם טוב לנסיעה. אך, אמר לו, זכור ותזהר בדבריך - "ודע מה שתשיב" – וקיבל ממנו 'ברכת הדרך' ברכת פרידה.


רבי זאב וולף יצא לדרכו מהעיר מגץ, ועלה לספינה שנוסעת למחוז חפצו. בדרכה, עצרה הספינה על יד אי אחד בים התיכון, והנוסעים ירדו לטייל מעט, ורבי זאב וולף גם ירד ועמד ליד האילן, והתפלל שם מזמור 'הודו' בניגון של הבעל שם טוב הקדוש, והאריך בתפילתו ובמיוחד בפסוק "יורדי הים באוניות, המה ראו מעשי ה'".

מרוב הדבקות שהיה שרוי בה, ארכה תפילתו זמן רב, ועד שסיים את תפילתו הפליגה הספינה מן האי.

נשאר רבי זאב וולף נדהם, מה יעשה באי יחידני, ואיפה ישבות את השבת, והלך כה וכה, וראה צל של בית, והשמש כבר הייתה בראש האילנות, וניגש לבית, ומה גדלה שמחתו שע"י החלון ראה איש זקן יהודי.


הזקן נתן לרבי זאב וולף שלום, ואמר לו: "מדוע תדאג כל כך?" ענה לו רבי זאב וולף: "הלוא בצרה גדולה אני. ספינתי נסעה ואני נשארתי לבדי!"


השיב לו הזקן: "אל תדאג מכך. מן הסתם שומר שבת אתה, הישאר איתנו השבת, ולאחר השבת יגיעו לכאן ספינות נוספות שבהן תוכל להפליג הלאה לדרכך."

והוסיף ואמר: "כאן תוכל למצוא גם מניין יהודים ומקווה לטבול בו את גופך לקראת השבת, כפי שוודאי תרצה."


ורבי זאב וולף שבת שם את שבתו, ולאחר השבת, באו ספינות נוספות אל האי, וליווה הזקן את רבי זאב לספינה, וכאשר עמד לעלות אליה, שאל הזקן את רבי זאב וולף: "ר' וולף, שכחתי לשאול אותך – מה שלום היהודים שבארצך? מה מצבם?" רבי זאב וולף שהיה טרוד במחשבתו באותם הרגעים, ענה: "ברוך ה', הקדוש ברוך הוא - אל יעזבם".

ותוך כדי דיבור, סגר רב החובל את הדלת והפליגה הספינה, ונזכר רבי זאב וולף בהבטחה שהבטיח לבעל שם טוב הקדוש, שיהיה זהיר בדבריו "ודע מה שתשיב" וחרטה גדולה מילאה את ליבו, והחליט שלא להמשיך בדרכו לא"י,  וחזר בחזרה למזיבו'ז לבעל שם טוב הקדוש.

כשהגיע לרבו, ברכו הבעל שם טוב הקדוש לשלום, ואמר לו: "דע לך, כי הזקן שפגשת אינו אלא אברהם אבינו, והוא עומד ובוכה ומתפלל לפני ה', יתברך ושואל – 'ריבונו של עולם, מה שלום בניי?'

והקב"ה עונה לו: 'לא שכחתי אותם'. ובפעם זו, כששאל אברהם אבינו את שאלתו, ענה לו הקב"ה: 'לא שכחתי אותם, ואם אתה רוצה ראיה, הנה לך עד נאמן, רבי זאב  תלמידו של הבעל שם טוב הקדוש שנוסע לא"י, הוא יהודי טוב ונאמן מאוד, תוכל לשאול אותו ולקבל ממנו דרישות שלום מבניך.

המשיך הבעל שם טוב ואמר, אלמלי היית נזהר בדבריך לקיים את שהבטחתני "דע מה שתשיב" והיית מתאר לפניו את גודל הייסורים והצער של ישראל בגלות, ומעמדם בין גויים, שנשבו בשבי ובצרה.

היו דבריך נשמעים ותפילתו של אברהם אבינו הייתה עושה פירות והקב"ה היה עושה בקשת אותו צדיק, אברהם אבינו על בניו, ומיד היו נגאלין, כעת, בעוונותינו 'חזרה הגלות לאיתנה.'"

מדוע ענה כך רבי זאב וולף? נזכיר את דברי הזוהר הקדוש (שמות, דף ב')
כשישראל יצאו לגלות בבל, כתוב: "על נהרות בבל גם ישבנו, וגם בכינו" מפני מה כולם בכו על גלות בבל? "בגיל דהוו בתפנוקי מלכין".

ממשיך הזוהר הקדוש ואומר, בשעה זו קרא הקב"ה לכל הפמליה שלו וכל צבא השמים, ואמר להם, מה אתם עושים פה? בני האהובים יהיו בגלות בבל, ואתם תשבו פה? קומו ורדו לבבל - ואני ארד עמכם!

וכשירדו לבבל נפתחו השמים והיה רואה יחזקאל מראות אלוקים, וראו הגולים שהקב"ה עימם, ולא נתייראו מהגלות, כי ידעו שהקב"ה לא עזבם.

אבל, הבעל שם טוב הקדוש ביקש מרבי זאב וולף לומר לאברהם אבינו, שלא מספיק שאנו מרגישים שהקב"ה איתנו בגלות, ומכיון שאנו צריכים כל הזמן להרגיש את צער השכינה, שאינה ביחוד עם דודה, וזה מצב, שאסור לנו לשכוח, ועל זה אנו צריכים כל הזמן לבכות ולבקש.

וזה מה שרחל אימנו עושה כל הזמן, מובא בזוהר הקדוש שאמר רב המנונא סבא, שרחל אמנו עושה בקברה יותר מכולם, כי אותה הקב"ה פייס ונתן הבטחה: "מנעי קולך מבכי... ושבו בנים לגבולם".

להביא את המשיח – בדחיפה קלה!

אומר השרף רבי אורי מסטרעליסק: "לפני ביאת המשיח צדקנו, כבר לא יהיה חסר, רק דחיפה אחת קטנה, והאדם החלש הזה, שייתן את הדחיפה הקטנה הזאת, הוא יהיה זה שיגרום לקרב את הגאולה שלימה בפועל ממש" (אמרי קדוש השלם, עמ' סח').

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

נבקש מאמא רחל ביחד עם האבות והאמהות הקדושים, ומרבי זאב וולף קיציס ביחד עם כל צדיקי וגדולי הדורות, לעמוד ביחד לפני כיסא הכבוד, ולבקש רחמים על עם ישראל, ואנו, ביחד איתם - ניתן את הדחיפה האחרונה.

"וע"י רב התפילות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מידת הדין למידת הרחמים" (ליקוטי מוהר"ן, סימן ב').

ועל ידי כל תפילה שכל אחד מאיתנו יוסיף, תתווסף עוד קומה בשכינה הקדושה, ותתעורר תשוקת:

השכינה הקדושה לעלות ולהתייחד ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, במהרה בימינו, אמן!

לע"נ רבי זאב וולף קיציס ומאמע רחל זכות תגן על עם ישראל, ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן!