אאא

מאמר שני - ליארצייט של המהרש"א

המשך סיפורי נפלאות המהרש"א – סגולה לרפואה.

במאמר הראשון סיפרנו על המהרש"א, והבאנו סיפור מופלא עליו שהוא סגולה לרפואה, במאמר זה נביא שני סיפורים נוספים, שרבי נחמן סיפר לאדל ביתו כשהייתה חולה, ונרפאה כהבטחת - הבעל שם טוב הקדוש.

 

סיפור שני – מדוע המהרש"א ביקש שמיטתו תעבור במקום טמא?

בעיר אוסטרה הייתה טומאה לגויים.

כשהיו היהודים צריכים לילך עם נפטר לקברו, היו עוברים דרך המקום הזה (כי לא הייתה להם דרך אחרת), אז היו מצלצלים וכו'.

וכל מי שהלך דרך שם המיר דתו, ר"ל.

ציווה המהרש"א ז"ל, שכאשר יגיע זמנו ויהיה נפטר מהעולם, וישאו את מיטתו דרך שם, יניחו עליו את חיבורו המהרש"א, שחיבר על הש"ס.

וכן היה, כשנפטר המהרש"א ז"ל, ותהום כל העיר לבוא על הלוויה שלו (ולהבדיל אלפי הבדלות גם הכמרים התאספו אל הטומאה הנ"ל והתחיל לצלצל). ובין כך קיימו את צוואתו הקדושה והניחו על מיטתו חיבורו המהרש"א על הש"ס שחיבר, ונשאו את המיטה.

כשהגיעו ליד הטומאה, העמידו את מיטתו.

פתאום ישב המהרש"א ז"ל, והתחיל לדפדף בין הדפים, וכל מה שדפדף דף, התחילה הטומאה עם האנשים להיבלע בארץ, ונבלעו כולם בארץ, ועד היום יש סימן מזה שנבלעה בארץ (המקום והאנשים שהיו בו נבלעו בארץ).

סיפור שלישי – העשיר שביקש בן גדול בתורה כמו המהרש"א

בתחילת עת כהונתו של הרב המהרש"א בעיר, עשו תושבי העיר חגיגת "אבן הפינה" לבית כנסת חדש, ורצו פרנסי העיר לכבד בהנחת "אבן הפינה" את הרב המהרש"א כיאה לו.

אולם אחד מנגידי העיר, ניגש ויעץ להם שלא יעשו כך, כי חסר עדין כסף רב לבניית בית הכנסת, ומהראוי והנכון שימכרו את הכיבוד הזה לכל החפץ בו, ומי שירבה בשכר הוא שיזכה בו.

קיבלו הפרנסים את דעתו, והכריזו על מכירת זכות המצוה.

החלו פרנסי העיר להרבות במחירה, אולם העשיר הזה שיעץ בדבר, הרבה במחיר הגבוה ביותר, בהבטיחו שק מלא בדינרי זהב.

לאחר שזכה במצוה, כיבדו בנדיבות, להרב המהרש"א.

אחר כך פנה אליו המהרש"א ז"ל, ואמר לו:

"אמור נא לי, במה אוכל להחזיר לך תודה בעבור זה, ואמלא בקשתך שתבקשני".

אמר לו העשיר: "מבקש אני ממכם, שתבטיחו לי בן זכר שיהיה גדול בתורה כמותכם".

המתין הרב מעט, ואמר לו: "בקשה גדולה וקשה היא, עד שברכה לא תוכל להתקיים רק בתנאים אלו: שבעת שאשתך תפקד בזרע של קיימא, תפטר אתה מן העולם, ולאחר שתלד זוגתך את הבן, תמות גם היא".

הסכים לזה העשיר תכף ומיד, ואמר לו המהרש"א: "זו דעתך אתה, אולם, לך ושאל גם את דעתה של זוגתך, אם מסכימה גם היא לזה?".

הלך העשיר, ושאלה אותה על זה, והסכימה אף היא לזה.

הבטיח להם המהרש"א ז"ל כבקשתו, שיפקדו בבן גדול בתורה כמוהו, ואף גם זאת הבטיח להם, שהוא אשר יגדל את בנם בביתו לאחר פטירתם, וכל העשירות תעבור לזכות הבן.

ואכן כך קרה, שתכף בתחילת הריונה נפטר העשיר, ולאחר שילדה את הבן נפטרה האם.

לקח המהרש"א את הבן לביתו וגידלו, וגדל אצלו בתורה וביראה.

עברו כמה שנים, ולא ראו תושבי העיר שידעו מהבטחת הרב, גדלות מיוחדת בבן זה, ועוד שיהיה גדול כהמהרש"א.

כשהגיעה עת פטירתו של הרב המהרש"א ז"ל, ציווה לפרנסי הקהל שהבן הזה שגידלו בביתו, הוא אשר יכהן ברבנות אחריו, וקיימו ועשו כדבריו, על אף אשר לא ראו בו את הגדלות, כמו שראו במהרש"א.

והנה מנהג מיוחד היה לו לרב הזה, שלא היה הולך ללוות שום לויה בעיר, והתרגלו התושבים למנהג הזה.

אולם פעם כשנפטר עשיר גדול מתושבי העיר, והרב כמנהגו לא בא ללוותו, חרה להם מאוד הדבר, עד ששלחו כמה מחשובי העיר שליח לרב, לאמור לו, שאם לא יבוא ללוות את העשיר, יפטרו אותו ממשרתו.

כשבא השליח לבית הרב ואמר לרב את הדברים האלה.

אמר לו הרב: "אכן, כבר אלך ללוייה".

בדרך ההילוך ללוייה העביר הרב את ידו מעל מיטת הנפטר, ותכף ראו כל המלווים שמונח לפניהם קורת עץ.

הוכיחם הרב ואמר להם: "ראו נא איך נראים פני מתיכם ה"כשרים", כי הביטו נא וראו, איך כבר חטפו המזיקים את הנפטר ה"כשר" שלכם, ועוד חפצים אתם שאבוא ללוות את מתיכם?!".

 בביהכ"נ העתיק של המהרש"א באוקראינה: 'אני מאמין'

העביר אחר כך שוב את ידו על מיטת הנפטר, וראו שוב שמונחת גופת הנפטר כמקודם, אז ראו תשובי העיר, שבאמת התקיימה בו ברכת המהרש"א שיהיה כמוהו.

והנה לרב הזה היה בן שהיה סוחר גדול. פעם כשהתווכח עם חברו בנוגע למסחרם, אמר לחברו: "אם תעשה כך וכך, הרי גנב הנך".

לאחר זמן לא רב נפטר הסוחר הזה.

כשעלתה נשמתו למרום ודנו אותה בבית דין של מעלה, לא מצאו בו שום עולה ורמאות, פנה לבית הדין ואמר להם: "אם באמת נקי כפים אני, שידונו אותו כאן לפניכם".

בקשו ממנו בית הדין שיסלח לו, ולא אבה בשום אופן.

ופנו לבית דין גבוה יותר, וגם שם בקשו ממנו שיסלח לו, והוא התעקש ולא אבה לסלוח לו בשום אופן.

בתוך כך עף ובא, מלאך שרף אחד, ואמר לו: "האם הנך מכירני?", אמר לו: "לא".

אמר לו: "הבט בי היטב". הביט בו ושוב לא הכירו.

נענה השרף בעצמו ואמר לו: "הרי אני הפרנס של אוסטרה".

נזכר בו הסוחר והכירו. אמר לו הפרנס: "זוכר אתה מהמנהג הנהוג בעירנו לגבות צדקה מכל בעל בית בכל שנה, וסדר גבייה היה לפני הכנסתו של בעל הבית.

שלפי הכנסתו של בעל הבית, כך קבעו את סכום הצדקה שעליו לתת.

פעם כשבאו גבאי הצדקה לתבוע ממנך כסף, שאלוך: "האם הכנסתך השנה הייתה יותר משנה שעברה?"

ענית ואמרת להם, שהכנסתך השנה לא גדלה יותר משנה שעברה.

וכדבריך נתת לגבאים כבשנה הקודמת, אולם לפי האמת גדלה הכנסתך, ואם כן הרי באמת גנב הנך.

וכמו שאמר לך חברך הסוחר בן הרב!". ובזה נסתתמו טענותיו.

בסיום הסיפור היה כתוב: "כאלו הם פרנסיה של אוסטרה, וכאלה הם סוחריה של אוסטרהא", דאז זענען אוסטרהא פרנסים, דאס זענען אוסטרה סוחרים.

כשסיים רבנו ז"ל את שלושת הסיפורים, נעשתה בתו אדל בשמחה רבה ונתרפאה לגמרי (פעולת הצדיק, אות תתנ"ג).

פטירת המהרש"א: במוצ"ש קודש, פרשת תולדות, אור לה' בכסלו שצ"ב, עלתה נשמתו של המהרש"א הקדוש בסערה השמיימה.

ונטמן למחרת יום א' ומנוחתו כבוד בבית העלמין באוסטרה.

יהי רצון שכל אחד שצריך רפואת הנפש והגוף ירפא במהרה, בזכות המהרש"א הקדוש, אמן!

לע"נ המהרש"א - רבי שמואל אליעזר איידלס, בן רבי יהודה הלוי ולאימו מרת גיטל.