אאא

 מסופר על חוטב עצים אחד שהתקבל לעבודה בבית חרושת לעצים. המשכורת הייתה טובה ותנאי העבודה טובים אף יותר, והוא התכוון למלא היטב את תפקידו.

ביום הראשון התייצב החוטב אצל מנהל העבודה אשר נתן לו גרזן והקצה לו שטח ביער. האיש יצא ליער לכרות עצים בהתלהבות. ביום אחד בלבד הוא חטב שמונה עשר עצים.

"ברכות" אמר לו מנהל העבודה, "תמשיך ככה".

מעודד מדבריו של מנהל העבודה, החליט חוטב העצים לשפר את תפוקתו ביום המחרת ולכן הלך לישון מוקדם מאוד. בבוקר למחרת הוא קם לפני כולם והלך ליער. למרות כל מאמציו הוא לא הצליח לחטוב יותר מחמישה עשר עצים. "אני בוודאי עייף", הוא חשב והחליט ללכת לישון עם שקיעת השמש. עם הזריחה, הוא קם נחוש בדעתו לשבור את שיא שמונה עשר העצים. אף על פי כן, באותו יום הוא לא הגיע אף למחצית. ביום המחרת חטב שבעה, אחר כך חמישה, ביום האחרון הוא ניסה כל אחר הצהריים לכרות את העץ השני. מודאג ממה שיגיד מנהל העבודה, הלך החוטב לספר לו את שאירע לו ולהישבע שהוא מתאמץ עד סף אובדן החושים.

מנהל העבודה הקשיב ושאל רק "מתי השחזת לאחרונה את הגרזן שלך?"

"להשחיז? לא היה לי זמן להשחיז! הייתי עסוק מדי בכריתת העצים!".

הפחמי והפשתן

אחד הטקסטים שהשפיע עלי בנערות בצורה הכי משמעותית כשאר נחשפתי אליו היה משל הפחמי והפשתן המובא ברש"י שבתחילת הבפרש:.

"הפשתני הזה, נכנסו גמליו טעונים פשתן. הפחמי תמה- אנה יכנס כל הפשתן הזה? היה פיקח אחד משיב לו: ניצוץ אחד יוצא מהמפוח שלך ששורף את כולן! כך יעקב, ראה את כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן, מה כתיב למטה אלה תולדות יעקב- יוסף! וכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש, ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם!"

משל זה אומר דרשני, וטעון בירור מיסודו.

ראשית כל, מה השייכות בפרשה למדרש זה שרש"י הביא ואיך זה קשור ל"אלו תולדות יעקב יוסף" כאותו ניצוץ?

תמוהה גם בעליל עצת החכם. וכי זו "חכמה" תקרא?

הפחמי בס"ה שאל שאלה "פרקטית": איך ולאיפה תיכנס כל הסחורה, ואילו אותו חכם מדריך אותו שניצוץ אחד שלו יפתור את כל הבעיה? האם זה הפתרון? "לשרוף את כל המועדון"??

וכן צריך להבין ולברר מה ההדגשה ומה התפקיד של "הפחמי" הזה בסיפור, ומה הדגש על "ניצוץ אחד היוצא ממפוח שלך"?!

לעצם הניסיון של יוסף (הנמשל) קשה, הרי מובא שיוסף ניצל מכל הניסיונות בזכות דמות דיוקנו של אביו שהצילו ועוד כתוב שלעתיד לבוא יאמר הקב"ה לכל הרשעים כלום עמדתם בניסיון גדול משל יוסף בן יעקב ולמה אתם לא ניצלתם ממנו. וגם זה צריך ביאור:

מהי המעלה של הצלת יוסף מהניסיון אם עמד לנגד עיניו דיוקנו של אביו, מה הצד שיחטא בכזה מצב? ומאידך, מהי הטרוניא והטענה לעתיד לבוא על הרשעים שלא עמדו בניסיון- הרי להם סוף כל סוף לא עמד דיוקנם של אביהם לנגד עיניהם כמו ליוסף?

הפחמי והפסיכולוג

אלא הביאור במשלו של רש"י כך צריך לומר:

אותו סוחר פשתני העביר כמות גדולה של פשתן, אותה ה"פחמי" (שמשמש במדרשים ובגמרא לתיאור יהודי עני- "מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה" וכדו') לא הצליח לקלוט בכלל. כמויות השפע האדיר לא היו בכלל קיימים במושגים שלו, ועל כן שאל את שאלתו.

החכם לא בא ליישב לו בצורה "פרקטית" להיכן כל זה ייכנס (כי לזה לא צריך "חכמה" גדולה אלא רק מעט נסיון וידע), אלא יורד איתו לחקור את שורש השאלה, ממה היא נובעת, והחכם כ"פסיכולוג" גילה שהפחמי שואל שאלה תמהה זו משום שאין בכלל במושגים שלו להכיר ולהכיל כזו כמות של סחורה! הוא מכיר חוט ומחט אבל לא ערימות של פשתן, ולא יודע בכלל איך ניגשים לזה!

על זה פונה אליו החכם שבמשל בגישה של פיתוח המודעות העצמית שלו, בטענה שתחילה עליו להכיר בכוחות שלו עצמו ("מפוח שלך"), לעשות היכרות עם עצמו מול העולם ולהעריך את כוחותיו, כי עד כמה שאותו פשתן נראה לו גדול, אם הוא היה מכיר את עצמו מעט היה יודע שבכוחו ויכולתו, ואפילו ולא בכול כוחו אלא בניצוץ קטן שבא מהמפוח שלו- לכלות את כל אותה כמות עצומה של פשתן. ושוב, זהו אינו פיתרון פרקטי, אלא פיתרון שלא לבוא ולשאול כאלו שאלות בכלל בפעם הבאה! כי מי שמכיר ומודע לכוחותיו וליכולתו לא מתרגש ממה שנראה כהרים גדולים ועצומים גם כן!.

הקשר ליוסף הוא ששורש כל עמידתו של יוסף בניסיון היה היכרותו עם עצמו שהכיר את כוחותיו ואת השורשים שטמונים בו, את הניסיונות שכבר עברו אבותיו ויכלו להם, ידע ממה הוא חצוב לעמוד בפני ניסיון, ורק בזכות זה שידע והכיר את כוחותיו ואת שורשיו הוא זכה להיעזר בדמות דיוקנו של אביו שתופיע לנגד עיניו! ואומנם המעלה היא לא בדמות הדיוקן. דמות הדיוקן היא רק תוצאה לה הוא זכה אחר שהתאמץ להכיר ולנצל את כוחותיו ומעלותיו המושרשות בו מזה דורות.

זוהי גם הטענה לעתיד לבוא לרשעים, לא למה הם לא ראו דיוקן לנגד עיניהם אלא למה הם לא בדקו והכירו את עצמם ואת כוחותיהם, שאילו היו מכירים את עצמם- גם הם היו יכולים לזכות בסייעתא דשמיא ואתערותא דלעילא כמו יוסף שזכה לדיוקנו של יעקב.

חלשים נגד חזקים, האמנם?

הקשר וסמיכות הטבעית של פרשיות אלו לימי החנוכה אף הוא בא לידי ביטוי בהגדרת התודעה העצמית שלנו כעם.

מנין אכן שאבו החשמונאים את העוז והכח לצאת למלחמה שהיא בעצם "התאבדות" קולקטיבית? מעטים נגד רבים, חלשים מול מעצמה כוחנית שכל עניינה כמעט הוא טיפוח הגוף וכוחותיו?

אלא, החשמונאים בראיה אובייקטיבית ידעו והכירו במעלה היחידה שיש להם על יוון וחכמתה, היחידה אך המשמעותית ביותר- הקשר הישיר עם הקב"ה, שהופך את הכל לאפשרי ואת ה"על טבעי" לטבעי. דווקא בכח מעשיהם העל טבעיים הם הניבו תוצאה על טבעית של ניצחון בלתי נתפס בכלל, וכל זה למה? בגלל מודעות לעצמם, לכוחם ול"נשק הסודי" שלהם- זיקת השייכות והקשר להקב"ה.

כאשר החשוב על חיינו העוברים תדיר במהלך של "מלחמת היצר" התמידית והיום יומית, מוטב נשאל את עצמנו שאלת פתיחה ראשונית- האומנם בכוחנו לנצח בכלל "יצר הרע"? "הוא מלאך המוות הוא שטן המשחית הוא יצר הרע" כמבואר בגמרא. מדובר בכח עליון נורא. האם באמת אלו בכלל יחסי "כוחות" שווים והגונים למלחמה, כאשר אנו אמורים להתמודד מול "יצר" עלום שכל כולו מלאך צבאות? מי יהמר בכלל מראש על הסיכויים שלו להצליח ולנצח? איך בכלל אפשר להתמודד ולהיערך למלחמה כזאת ביודענו כל הנ"ל ולא להיתקף בחלישות הדעת נוראה?

המפתח להיגיון בשייכות שלנו לנצח ולהתמודד מול כח עליון כזה הוא המודעות העצמית לכוחנו אנו וליכולות שלנו הטבועים בנו ע"י הי"ת. עלינו רק לזכור ו'להשחיז את הגרזן שבידנו'.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ע"י הכרה כזו ש"ממפוח אחד" שלנו לשרוף ולנצח את היצר הרע, בכח הידבקותנו בהקב"ה ובתורתו כתבלין וככלי עזר למלחמה כפי שנמסר לנו ע"י הקב"ה עצמו ("בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין"), וכן הידיעה וההעצמה כי אכן היו לנו מספר לא מבוטל של נצחונות בחיים על אותו יצה"ר עצום, הם אלו שיכולים להרים את גוונו אל מול הנסיונות וההתמודדויות התדירות הבאות עלינו, ולהלחם כמלחמת החשמונאים ביודענו שעלינו לעשות את המוטל עלינו בכוחנו, ואף שמעל לטבע ולהגיון, ואת השאר כבר ילחם הקב"ה עבורנו.

היצר הרע הוא בלון נפוח היטב, אך מספיק ניצוץ אחד וחד מהמחט שבידנו, כדי לפוצץ את הבלון הנפוח.

• • •

לפניכם שי מיוחד לחג החנוכה -64 קלפים השלכתיים, לפיתוח השיח המשפחתי והביטוי הרגשי. נצלו זאת כדי לזהות ולהעצים את הילד/ התלמיד ולגלות בו את ה"ניצוץ" שבו שיכול לעמוד בפני העולם כולו. 

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות וליצירת קשר: [email protected]