בנר שמיני של חנוכה לפני 11 שנה, קיימנו בהיכל התרבות בת"א את הקונצרט "בימים ההם בזמן הזה" – קונצרט פתיחת עונת המנויים תשע"א.
על הבמה ניצבו התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומקהלת החזנים "יובל".
ללא תפאורה מפוארת, או מסכי לד משוכללים, את חזית הבמה קישטה אך ורק חנוכייה מכסף, גדולה ומרשימה, שכל נרותיה דולקים ומבשרים כל העת על קונצרט חגיגי ומיוחד לחנוכה.
לבמה עלו בזה אחר זה חזני הערב, וביצעו מהרפרטואר הייחודי של חנוכה.
משהו מוזר מתרחש בימי החנוכה: חג החנוכה אינו מצטיין בתפילות מיוחדות ובפיוטים מיוחדים, שהשתלבו לאחר מכן בתפילות הקבע, כדוגמת ט"ו בשבט, פורים, תשעה באב וימי הצומות. בקהילות אירופה נהגו לשלב בתפילת שחרית, בשבת חנוכה, לפני קריאת שמע ולאחריה, פיוטים מיוחדים שנכתבו, ומתארים את שהתרחש בחג החנוכה.
חלק משירי החנוכה ובתוכם המנגינה העיקרית, המזוהה עם החג - נעימת "מעוז צור", מקורם אינו יהודי כלל וכלל. החזן לייב גלאנץ כתב במאמרו: "על חטא שחטאנו ב'מעוז צור', כי דווקא בחג החנוכה המסמן את ניצחון המכבים במלחמתם נגד ההתייוונות, שרים את הפיוט המרכזי של החג 'מעוז צור', בנעימה המורכבת משלושה שירים גרמניים. כזאת היא שירתנו הלאומית של חנוכה!"
יותר ויותר מלחנים יהודיים, ניסו מאז לשנות את מאזן לחנים זה, ולהלחין את שירי החג בניחוח יהודי.
גם אבא החליט לעשות כך, עוד בנעוריו, כאשר הלחין את "הנרות הללו" ואת "מעוז צור".
בלחנו ביקש אבא לתקן כמה שיבושים:
1. "הנרות הללו אנו מדליקין" – ולא "שאנו מדליקין"
2. "שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ע"י כוהניך הקדושים" - מדובר במשפט שלם, שאין לחצות אותו.
נוסף על כך, בפעם השנייה, במילים "כהניך הקדושים", עובר אבא לסולם המז'ורי-הכרזתי, ולאחר מכן הוא אף עושה הקבלה בין הכהנים, כאשר את "כהניך" כתב בנוסח מנגינת "והכהנים" מסדר העבודה.
את היצירה חותמת התזמורת ברמז למנגינת "מעוז צור" הידועה.
החזן חיים אדלר הכהן, חזן העיר ת"א וחזן ביהכ"נ הגדול בירושלים, עלה לבמה, ובטקס מפתיע, הוענק לו "תקליט זהב" על 50 שנות חזנות. לאחריו, כאשר הוא נרגש מהמעמד, הוא נשאר להודות, להלל ולבצע בפאר והדר את: "הנרות הללו... ע"י כהניך הקדושים", והקהל לא הפסיק להריע...
שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח