דף יב
*הותרו באבל. *מלאכות ע"י אחרים.
א. הדברים שהותרו באבל 1. מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים, לרבי יהודה טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד, ולרבי יוסי זולף גומר וגף כדרכו דקסבר א''צ שינוי בדבר האבד וכן הלכה, וכן מי שהיה יינו בתוך הבור שלא נפיש פסידיה דלרבי יהודה רק עושה לימודים כדי שלא יחמיץ, ומזה שפתח באבל וסיים במועד לרב שישא ש''מ דבאבל אסור לגמרי ולרב אשי שרי וקמ''ל אבל דרבנן וכ''ש בחוה''מ דאורייתא דשרי משום פסידא. 2. דבר האבד שעושים לאבל: זיתים הפוכין טוענין לו, וכן כדו לגוף, פשתנו להעלות מן המשרה, צמרו להעלות מן היורה, הרבצת שדהו כשהגיעה עונת המים שלה, ולרבי יהודה אף זורעים לו שדה ניר ושדה העומדת לפשתן ואמרו לו שאפשר לאחר מכן ומין אחר. 3. לרשב''ג אם אין שם אומן אלא הוא מותר לו בעצמו לעשות בצינעא, וכן אם היה אומן או ספר או בלן לרבים והגיע עת הרגל ה''ז יעשה. 4. אריסין חכירין וקבלנים יעשו אחרים בשבילן, חמרים גמלין וספנין לא יעשו אבל אם היו מוחכרין או מושכרין ביד אחר יעשו. 5. שכיר יום אפילו בעיר אחרת לא יעשה וכן קיבולת, ואם היתה מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו אבל בבית אחר יעשו.
ב. מלאכות בחוה''מ והדינים ע"י אחרים 1. מקבלי קיבולת לגוי, בחוה''מ בכל גווני אסור משום דשכיחי אינשי, ובשבת שרי חוץ לתחומו אם אין עיר שקרובה לשם, ואסרינן באדם חשוב או כאשר סייע להם בתיבנא. 2. מותר בחוה''מ לתת לנכרי בקבלנות לאחר המועד, ובלבד שלא ימדוד ישקול וימנה כדרכו בחול. 3. אין מרביעין בהמה בחוה''מ וכן אסור בבכור ובפסולי המוקדשין, וחמורה שתבעה מותר להרביע עליה זכר כדי שלא תצטנן ושאר בהמות שרי רק להכניסן לבקרוּת. 4. אין מכניסים בהמות בכדי שיזבלו את השדה בשבת יו''ט וחוה''מ ואם באו מאליהן מותרין, ואין מסייעין להם ואין מוסרים שומר לנער את צאנם ובשכיר לזמן מותר, ולרבי שרי בשבת בטובה ביו''ט במזונות ובחוה''מ בשכר וכן הלכה. 5. לשמואל זופתין כוזתא קטנה ולא חבית גדולה משום טירחא ולרב דימי איפכא דחייש לפסידא, ומכאן אמרינן הלכות מועד כהלכות כותים לומר שהן עקורות ואין למידות זו מזו, וכן הן כהלכות שבת שיש מהן פטור אבל אסור ויש שמותר לכתחילה. 6. קצירה רב הונא שרי, והא דאסרינן אפילו בדבר האבד אתיא כרבי יוסי דאיהו יחידאה ומתיר רק אם אין לו מה יאכל שאז קוצר ומעמר דש וזורה ובורר וטוחן, ובלבד שלא ידוש בפָרות דאוושא מילתא. 7. מותר לצורך המועד לטחון ולקצוץ עצים ולהטיל שיכר ואם הותר מותר, ופליגי תנאי האם מותר להערים. 8. לרב מותר לקצוץ דקל אף שצריך רק לנסורת שלו ולייט עלה אביי, ורב אשי בא לקצוץ דלא סבר כאביי ונשמט הגרזן וכמעט חתך את שוקיו והפסיק. 9. רב יהודה התיר לעקור כיתנא שראוי לחפיפה, כשות שראוי לשיכר, ושומשומי שראוי לשמן. 10. מותר להכניס את פירותיו מפני הגנבים בצנעא ולשלות את פשתנו מן המשרה כדי שלא תאבד ואם כיוון מלאכתו במועד יאבדו, ואם מת בעי האם קונסים את בנו אחריו כמו בצורם אוזן בכור ומוכר עבדו לגוי, ופשט משדה שנטייבה בשביעית דלא קנסינן וכן בטימא טהרות חבירו.
שאלות לחזרה ושינון
א. הדברים שהותרו באבל (5)
ב. מלאכות בחוה"מ והדינים ע"י אחרים (10)