אאא

חטא חטאו המרגלים. במה חטאו?

שואל הרבי מליובאוויטש: הרי המרגלים נשלחו לראות את הארץ, הערים הבצורות "הבמחנים אם במבצרים", "ומה הארץ השמנה היא אם רזה". בסופם של ארבעים יום חזרו וסיפרו על "בני ענק" "ערים בצורות בשמים", אף הם התחזקו ולקחו פירות ענק מן הארץ והראו ל'עם השוכן במדבר' את פירותיה השמנים והמתוקים של הארץ. ולאחרי ביצוע שליחותם, מה בדיוק היה חטאם הגדול? על מה יצא הקצף?

שמעתי מהרב החסיד עופר שיחי' מיידובניק (אחד מן המשפיעים שהשפיעו רבות על חיי):

החסיד ר' מנדל פוטרפאס, נבחר ע"י הרבי מליובאוויטש להיות המשפיע החסידי (בה"א הידיעה) של ישיבת "תומכי תמימים" כפר חב"ד. במהלך אחת מן היחידויות שהיה אצל הרבי בירך אותו הרבי שיזכה לומר את הדבר הנכון לאיש הנכון בזמן הנכןן ובמקום הנכןן.

המתבונן במהות הברכה יבין מיד, שזו הברכה הכי גדולה שאפשר לברך משפיע. אדם שמתמנה להשפיע על אנשים סביבו, צריך להתפלל הרבה שיהיה לו סייעתא דשמיא לומר את המילים הנכונות לאיש הנכון במקום ובזמן הנכונים.

בעברית של ימינו יש שיקראו לזה "טאקט", אבל למען ההגינות והיושר צריך לומר שזה משהו הרבה מעבר לכך. "טאקט" נגזר הרבה פעמים מן ה"תקינות הפוליטית" (פוליטיקלי קורקט) של חברת בני האדם, אך עלינו כיהודים נדרש להיות טפח, ואפילו עשרה טפחים מעל זה.

יש הרבה דברים צריך לומר, אך לכל דבר יש את העיתוי הנכון, ואת האופן הנכון לומר אותו. באחת מן השיחות החריפות של הרבי הריי"ץ מליובאוויטש התבטא הרבי: "קשה לדבר, אך עוד יותר קשה לשתוק", לפעמים הדיבור הוא לא נכון פוליטית, אבל הוא נצרך והכרחי לפי אמות המדה היהודיות או המוסריות.

וזו אחת מן הנקודות והביאורים של חטא המרגלים, הם אמנם אמרו דברים נכונים, אבל לא באופן הנכון ולא לאנשים הנכונים.

וכך מסביר הרבי:

אמת, "ילידי ענק" יש בארץ, מבני שמחזאי ועזאל ששרדו את תופת המבול. אמת, "ערים בצורות בשמים". אמת, "חזק הוא ממנו", ( - לפי הפשט - ) ע"פ טבע, הסיכויים שבני ישראל, עם של עבדים עד לפני שנה, יכבשו את הארץ, אפסיים.

אמת ויציב.

אי לכך היו המרגלים צריכים להתכנס לדיון דחוף במטכ"ל של משה רבינו (אפשר אולי לצרף גם את שבעים הזקנים) ולספר על המידע המודיעיני.

את הפירות היפים יראו לבני ישראל, ילהיבו את ליבם וילהיטו את רוחם לקראת "הארץ הקדושה", אך מאחורי הקלעים יצטרכו לעמול קשה כדי לראות איך מגשימים את היעוד האלוקי.

המרגלים, שנתקפו בחגביות "ונהי בעינינו כחגבים" זה פעל באופן אוטומטי "וכן היינו בעיניהם". הם חשו את עצמם קטנים וחלשים כ"כ ומכאן קצרה הדרך לפאניקה אובדן עשתונות ואובדן דרך. הם כבר בטוחים במסקנתם "לא נוכל לעלות", וכבר הם מקהילים קהילות ומספרים לכל העם "אפס כי עז העם"…

וזה חטאם.
הם אמרו הרבה דברים נכונים, אבל להרבה אנשים הלא נכונים. בנוסף הם גם ניפחו ואמרו דברים נכונים בהגזמה ובהפחדה מיותרת…

אם תרצו, אומר הרבי, כל הביאור הנפלא הזה מופיע כבר ברש"י הראשון בפרשתנו, וכה דבריו:

"שלח לך אנשים - למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר"

מסביר הרבי:

מה חטאה מרים?
בסך הכל היא הצטערה בצערה של ציפורה, אשתו של משה. משה פרש מאשתו, ועל כך קבלה מרים, למה?

נכון. טענה זו טענה מצויינת היא. הרי כבר בהיותה ילדה, כאשר גזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" הלך אביה עמרם וגירש את אשתו, הלכה היא וטענה: "עתידה אימי שתלד בן זכר שיושיע את ישראל" הלא הוא משה בכבודו ובעצמו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כרגע, קובלת מרים הנביאה את אותה טענה כלפי משה. למה פרשת? מי יודע איזה ילד יולד לך?

זה כמעט נכון. את הטענה הנפלאה הזו טענה מרים כמעט לאיש הנכון, לאהרן אחי משה.

מה שהיתה מרים צריכה לעשות, פשוט לגשת למשה בשקט ובכבוד הראוי ולשאול אותו: האם נכון שפרשת מאשתך? למה?

אבל, במקום היא בחרה לדבר "עסקי דיבה", ו"הרשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר".

זה כל הסיפור.

שזכה לומר דברים נכונים לאנשים נכונים במקום הנכון ובזמן הנכון. שבת שלום.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.


לתגובות והארות:
[email protected]