בפרשת לך לך אנו קוראים שלוט ליווה את אברהם אבינו עד כנען, ושם לוט, היורש לכאורה, נפרד מאברהם ובחר להתיישב בסדום.
אברהם אבינו ניסה בכל כוחו לקרב את לוט, אך לוט היה אדם עצמאי עם דעות ואישיות משלו, ולא היה פתוח להיות מושפע מאברהם.
מכאן עולה, שאנחנו לא תמיד יכולים להטיל את האשמה על המנהיג. לא הכל תלוי בו.
על הפסוק "את האלוקים התהלך נח וגו'", מפרש הספורנו שנח הלך ב"דרכיו" להיטיב לזולתו ולהוכיח את בני דורו, והוא ניסה באופן פעיל להשפיע עליהם, אך הבעיה הייתה שהם לא רצו להקשיב. גם כאן, לוט לא היה פתוח להיות מושפע מאברהם.
אברהם לא הרים ידיים גם אחרי שלוט בחר בדרך אחרת. הוא המשיך לנסות לעזור לו, ובסופו של דבר הוא הצליח להציל את חייו ושל משפחתו.
הלקחים מהסיפור של אברהם ולוט רלוונטיים גם לחיינו. כבני אדם, אנחנו תמיד מנסים להשפיע על אחרים, בין אם זה בני משפחה, חברים, או אנשים שאנחנו פוגשים בדרך. אבל לא תמיד אנחנו מצליחים. יש אנשים שלא מוכנים לקבל את העזרה שלנו, או שלא רוצים להשתנות.
אנחנו יכולים לעשות את המקסימום כדי לעזור, אבל בסופו של דבר, ההחלטה היא של האדם האחר ולא בנו.
עם זאת, גם אם אנחנו לא מצליחים להשפיע על אחרים, חשוב להמשיך לנסות. אנחנו לא יודעים מתי העזרה שלנו תתקבל. אולי יום אחד, האדם האחר יהיה פתוח לקבל את העזרה שלנו, ואז אנחנו נוכל לעזור לו להשתנות לטובה.
שאל הרבי מקאצק זצ"ל, מדוע נאמר "ושמתי את דברי אלה על לבבכם", ולא "בתוך לבבכם"? ענה הרבי, לעיתים לצערנו הלב שלנו אטום, וממלא לא יכולים הדברים להיכנס לתוך הלב. לכן, שימו את דברי אלה "על" לבבכם, נשאיר את הדברים מונחים על הלב, ברגע שייפתח הלב, יפלו דברים אלו לתוכו.
אנו כהורים מנסים לחנך את ילדינו לערכים מסוימים, אך הם לא תמיד מוכנים לקבל את הערכים. אנחנו לא צריכים להרים ידיים. אנחנו צריכים להמשיך לנסות להשפיע עליהם, גם אם זה לוקח זמן. אולי יום אחד ייפתח ליבם ויפלו דברינו בליבם, והם יהיו מוכנים לקבל את הערכים שלנו, ואז אנחנו נוכל לעזור להם להיות אנשים טובים יותר.
בסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר הוא לא להפסיק לנסות להשפיע, גם אם לא מצליחים זה לאו דווקא באשמתינו. אנחנו צריכים להמשיך לנסות.