אם אשאל אותך ברצינות מה החלק הכי קשה בלספוג פגיעה ממשהו? מסתבר שזו לא ההשפלה, הכאב, המילים וה"לבד" שאת מרגישה, אלא התחושה ששניכם נתקעתם.
הפוגע חטא ולרוב ינסה להצדיק את עצמו מהבושה, ומבפנים ישנא את עצמו ויתחרט, ואת כנראה תחזירי לו כי 'את רק רוצה להגן על עצמך'. לבסוף תרדו שניכם לרמה נמוכה של "לתקוף כדי להגן", ומה זה משנה מי מנצח בסוף, אף אחד מכם לא ירגיש טוב יותר. שניכם אשמים. הוא כי פגע ואת כי נסחפת וירדת לרמה שלו.
הפתרון: תתחילי לפרגן
אולי הפוגע פשוט חלש ואם היה חזק יותר לא היה פוגע, אולי את החזקה מביניכם, ואת יכולה להרים את שניכם משאול.
"למה שאני אפגע ואז אפרגן לאויב שלי?" את שואלת, ובצדק, והסיבה פשוטה: כי זה יעשה דווקא לך טוב. מה את צריכה חוץ מזה? אגו? צדק?
כל עוד הפוגע לא היטלר ולא היה בכוונתו לחסל את כל מי שלא מהגזע הארי, כולל אותך, קרוב לוודאי שהוא היה עצוב או מתוסכל והוציא שטות מהפה או שסתם נקלעתם לאי הבנה ותו לא.
נסי את זה. פרגני לו באמצע שהוא במערבולת הפסימית שלו, באמצע שהוא מפענח איך את קשורה לבעיות שלו בחיים פשוט תעשי קאט. תסתכלי עליו ותגידי לו "אתה יודע מה אני אוהבת בך יותר מהכל? את הכנות עם עצמך, את הרצון לשנות, את הנפילה למטרת עליה" ולא חסר עוד. "את ממש יפה היום" או "אפילו כשאת מתוסכלת את כל כך מצחיקה / נעימה".
כמה מילים מרימות ששוות יותר מהכול - והנה הפגיעה הפכה לדבר הכי טוב שקרה לכם.
אפקט הפרפר
רצית להיות צודקת? בסופו של דבר, את נותנת מהטוב שלך והוא מעביר אותו אליך בחזרה. הפוגע מרגיש אהוב ובעל בטחון ובין רגע לא יהסס לבקש את סליחתך ואף להעריץ אותך. לרוב תשמעי משפטים כמו "לא רק שהוצאתי את התסכול שלי עלייך, את עוד דאגת להרים ולעודד אותי, תודה לך!".
הדרך הטובה ביותר לשחרר את הטוב היא לדחוף עוד קצת טוב ולהוציא את כולו לחופשי. נסו את זה, אולי עוד יצמח לכן עיגול מעל לראש, מלאכיות.