בחירות באוויר, עוד מעט "ויקם מלך חדש" כמו בפרשת שמות. האם יהיה חדש ממש, או בגדר "שהתחדשו גזירותיו"?
בפרשה אנחנו לא יודעים איך נבחר המלך החדש, אבל כאן אצלנו הכל כבר צפוי מראש. קמפיינים שהם עבודת פרך בפה-רך. הבחירות יתקיימו אם ירצה הבורא בד' ניסן ממש רגע לפני הגאולה. תוך כדי הנקיונות יציפו אותנו סקרים ושקרים, איחודים ופיצולים, ידיעות כזב (המכונות פייק ניוז), סחרירים (המכונים ספינים) ועוד ים של אינפורמציה ומערבולות שינסו לסחוף אותנו לתוכן.
אבל אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים, נזכור את היעד ולא נשכח לבחור באחד יחיד ומיוחד, בהקב"ה, כי אנחנו יודעים שרבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. לקב"ה יש שליטה והשגחה פרטית על הדומם, הצומח, החי והמדבר. גם על העסקנים והפוליטיקאים וכל מה שיקרה.
אז הסלוגן שלי לבחירות האלו הוא "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". בלשון הרמב"ם: הגזירה אמת והחריצות שקר. באותו עניין בן עזאי אומר "בשמך יקראוך במקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך". כלומר שאין אדם נוגע במוכן לחברו. אין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלוא הנימה.
התפקיד שלנו בבחירות, להתרכז בבחירה האמתית, להשתדל להתרחק מכל ה'חמץ' ו'אבק השריפה' שיאפוף אותנו, לשמור על עצמנו, על המשפחה, על הילדים, לא נשתתף בביעור אש המחלוקת ונזהר לא להיכוות ממנה. אמנם הכנסת התפזרה, אבל הכוח האמתי שלנו הוא לא בהתפזרות, אלא באחדות. אנחנו נעשה בעז"ה ככל אשר יורונו גדולי ישראל.
נוכחנו לדעת בבחירות המוניציפאליות שהיו לאחרונה ממש, כי רמת המעורבות של הילדים היתה גדולה מאוד. יש לנו כאן הזדמנות למנף את המציאות הזאת שנקראת בחירות, ולתת לילדים שלנו וגם לעצמנו שיעור מאוד חשוב באמונה מעשית, כי הרי עצת השם היא תקום.
ניתן להם דוגמה אישית בשמירת הלשון, איסור רכילות וחלילה לא ניפול להלבנת פנים. גם אם חולקים על אחרים, נשמור על כבודם. נזכור שהכל כבר כתוב מלמעלה, מי יעבור את אחוז החסימה, מי יקבל מנדטים, מי יפרוש בקיצו ומי לא בקיצו, גם אם בדרך יהיו כיפופי ידיים ונסיונות להפיל אחד את השני מהדרך.
זה מזכיר לי סיפור על רוסיה הצארית, כאשר שתי כרכרות נפגשו זו מול זו בדרך צרה במיוחד. לא היתה ברירה, ואחד מהעגלונים היה חייב לרדת לשוליים. אבל בכל אחת מהכרכרות יושב לו גנרל נפוח מגאווה, נפוח מחשיבות, עטור במדליות, אותות כבוד, אולי היתה לו גם מפלגה. כל עגלון מסמן לחבר שלו תרד לשוליים, כל אחד טוען שהגנרל "שלו" הרבה יותר חשוב.
יוצאים הגנרלים מהכרכרות, אחד גוץ שמנמן והשני שרוך ארוך, וכל אחד מהם מתחיל לפרט את הנכסים שלו, את אותות הגבורה שקיבל מהצאר כדי להראות את חשיבותו. שעות כבר חלפו ונוצר פקק תנועה ארוך. מגיע אליהם איזה איכר פשוט, הולך רגל ואומר להם "שם מרחוק בעגלה, יש איזה רב יהודי, אולי תבקשו ממנו עצה טובה". ניגשו הגנרלים לעגלתו של הרב.
כשהגיעו, נקשו על דלת הכרכרה, והרב הרים את ראשו מהגמרא "כן, מה אתם רוצים?" שאל את השניים, "אנחנו צריכים לדעת מי יותר חשוב מבין שנינו ומי צריך לפנות את הדרך", הם משיבים ומתחילים לפרט את גבורתם והונם. החסיד הישיש הזה מסתכל עליהם ממרום גילו וחכמתו ויודע שכלום מכל מה שמנו לא שייך באמת להם ומשיב להם בחכמה, "אני יודע מי יותר חכם מביניכם! מי שיוריד את הכרכרה שלו לשוליים, וייתן לטיפש לעבור- הוא החכם". בקושי סיים את דבריו וראה את הגוץ והשרוך אצים רצים לכרכרות פוקדים על העגלונים "מהר רד לשוליים ותן לטיפש השני לעבור".
כך לעתים קורה לנו בחיים. אנחנו בטוחים שמי שנמצא מולנו הוא זה שבגללו אנחנו תקועים. אם נחשוב לרגע, נזכור שאנחנו יכולים לעשות את ההשתדלות שלנו, לקבל את המציאות, להתמודד ולהתקדם אל היעד שלנו. כמו גרעין ששמים אותו באדמה, אם הוא שוכח שהוא גרעין, הוא נופל למצבים קשים של הנפש, בלבולים לחצים ומרירות. מרגיש בגלות ולא מבין שזו רק גלות הנפש, כי הגנן שם אותו שם, במציאות המלחיצה, בחושך ובמצרים הפרטי הזה, ורגע אחרי הריקבון, הוא יזכה לפרוח ולצמוח, להשיא פירותיו ולהשתבח.
גם אנחנו כך, נמצאים בארץ ישראל, בביתנו, אבל מבחינה פנימית נמצאים בגלות הנפש, עם התפיסות והמחשבות שעוטפות אותנו. מרגישים סבל, לחצים ומצפים שהמציאות תשתנה. אבל הקב"ה הוא כמו הגנן, מצפה שנתאים את עצמנו למציאות ולא נשכח להתחבר לכוח של הצמיחה שבאדם, שהוא פרי כוחה של האמונה.
אנחנו יודעים שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. איך אנחנו יכולים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים? איך אפשר להתחבר לזה? אם נבין כי המסלול שעבר עם ישראל במצרים - גלות, שיעבוד, ירידות, עליות, סבל, צעקה, גאולה, עובר בעצם על כל אחד ואחד מאתנו, נוכל להתחבר. לא נשכח שכל אחד מאיתנו הוא בעצם כור גרעיני בפוטנציאל, אם רק נאמין, עוד נצא מכל המצבים האלו, לגאולה הפרטית והכללית.
הדרך שנבחר לעשות את המסלול, היא הזדמנות להיות דוגמא אישית גם לילדינו, ועכשיו בימי הבחירות הסוערים במיוחד, נזכור מתי הזמן להיות במרכז ומתי עדיף לברוח לשוליים. זה גם הזמן להיות סבלניים וסובלניים ובעיקר מלאים באמונה. את הפירות שאנחנו וילדינו נצמיח מכך, נזכה לקטוף בעתיד וזו הבחירה הטובה ביותר.
התחברות - כלים מעשיים של אמונה לחיים, סדנאות ומפגשי יעוץ אישיים בכל תחומי החיים.