יש מנהג לקרוא את הפסוקים של התוכחה בפרשתנו בקול נמוך (אך בקול הנשמע לכל הציבור). בפסוק "וזכרתי את בריתי" (כו,מב) שנמצא בתוך פסוקי התוכחה, הקורא מגביה את קולו, ואחרי פסוק זה הוא חוזר לקרוא את התוכחה בקול נמוך. זאת משום שהפסוק "וזכרתי את בריתי" (כו,מב) הינו לכאורה פסוק של נחמה. לכן קוראים אותו בדרך רגילה.
רבי ישעיה הלוי הורוויץ המכונה השל"ה הקדוש בספרו שני לוחות הברית,( תורה שבכתב, ספר ויקרא, דרך חיים, בחוקתי ג׳) מעיר: "ואיך הפסיק בפסוק של נחמה בתוך הקללות"?. צשאלה חזקה ביותר.
למה מפסיקים באמצע התוכחה עם פסוק אחד של נחמה? התשובה שלו משמעותית בשבילנו. הוא מסביר למה הפסוק אינו דברי נחמה אלא תוכחה ומוסר: "כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא, לרשע בן צדיק. ... שראה אביו מתנהג בחסידות. וכן אין דומה מי שהוא דר במקום מכוער, למי שהוא דר במקום תורה. על זה אמר אני אזכור לך אלו הדברים לכף חובה, שאתה מזרע האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב. וגם הארץ אזכור, כי נתתי לך ארץ ישראל שאווירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנח, ב), ועל כל זאת לא הלכת בדרך ישר".
בעצם מה שהשל"ה אומר הוא, שהעובדה שבני ישראל באו מרקע כל כך טוב, צאצאיו של אברהם יצחק ויעקב, וגם גרו בארץ מיוחדת כמו ארץ ישראל, כל זה מחייב אותם, ומצפים מהם יותר מאחרים שלא זכו באותה נקודת המוצא של בני ישראל!.
דווקא בגלל שאנחנו בני אברהם יצחק ויעקב ומארץ ישראל, עלינו לדעת להתנהג בהתאם. והעובדה שבכל זאת לא קיימנו את המצוות, הינה תוכחה לנו!
יש הרבה צביעות ביחס של הגויים אלינו, ואנחנו מתלוננים על מוסר כפול וסטנדרטים כפולים כלפינו. בהחלט יש עלינו בני אברהם יצחק ויעקב הדרים בארץ ישראל להיות יותר טובים מאחרים!
בצרפתית יש אמרה noblesse oblige האצילות מחייבת!