אקטואליה בפרשה: "תמים תהיה עם ה'"

רש"י מסביר במקום: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות – ואז תהיה עמו ולחלקו."

הרמב"ם לא סופר את ההוראה הזו כמצווה בתוך תרי"ג המצוות . הרמב"ן, בהשגותיו ל"ספר המצוות" של הרמב"ם (מצווה ח' ממצוות עשה), מעיר שהרמב"ם אכן לא מנה את ההוראה כמצווה אבל יש למנותה כמצווה.

נשאלת השאלה איך אנחנו צריכים להתייחס לדרישה ללכת בתמימות עם ה' ולא לחקור אחר העתידות? כיצד צריכים אנו להתייחס לבקשת רפואות סגולות וקמיעות מרבנים? הרצוי לנהוג בדרך זו? מאוד פופולרי היום, גם לאנשים שומרי תורה ומצוות, ללכת לכל מיני מגידי עתידות ובעלי קבלה, לאנשים שקוראים בכף היד וקוראים בכתובות.

יש כל מיני אנשים שמפרסמים את עצמם כמקובלים (מי שמפרסם את עצמו כמקובל הוא, בהגדרה, לא מקובל. אולי הוא מתעסק ב'קבלה מעשית' כלומר לקבל כסף מאנשים פתיים). כל הדברים האלו נראים לי כסטייה מהדרישה של התורה 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך - התהלך עימו בתמימות'.

יתכן שיש לאנשים כוחות לגלות את העתיד, זה לא אומר שצריך לנהור אחריהם.

על כך מסופר בסיפורי חסידים הסיפור הבא: כפרי אחד שכר לבנו מלמד צדיק. כשהתברר לכפרי שהמלמד הוא צדיק נסתר בקש אותו שילמדו את שפת הציפורים. בתחילה, סירב המלמד והתחמק אולם הכפרי התעקש ואיים עליו שיגלה את סודו של המלמד שהוא צדיק נסתר.

לבסוף נעתר המלמד ללמד את הכפרי את שפת הציפורים. היה הכפרי הולך לשוק ושומע את הציפורים אומרות 'מי שיקנה היום קמח ירוויח' ולמחרת שמע 'מי שימכור היום חיטה ירוויח' וכן הלאה. כך היה הכפרי הולך ומצליח בזכות הציפורים. יום אחד שמע הכפרי את הציפורים אומרות עליו 'בעוד שלושים יום אדם זה ימות'. נבהל הכפרי, פנה למלמד ושאל אותו מה לעשות. השיב לו המלמד: אמרתי לך שלא כדאי שתלמד את שפת הציפורים. אם היית מפסיד ממון פה ושם ולא פועל על פי דברי הציפורים גם עכשיו לא היית מת, אולם כעת אין מה לעשות.

הקב"ה רצה לתת לך אפשרות לחזור בתשובה ולכפר על עוונותיך בזה שתפסיד משהו בחיטה ושלא תרוויח בקמח אבל אתה עקפת את האפשרות שקבלת כדי לכפר על עוונותיך. מה שנשאר עכשיו אלו רק החטאים שלך והאפשרות היחידה שנשארה, כביכול, לקב"ה לזכך את נשמתך ולהיות ראויה לעולם הבא היא לקחת אותך מהעולם הזה.

יש בזה כמה רעיונות גדולים. דבר ראשון "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – תלך עם ה' בתמימות, על תחקור אחר עתידות. והמסר השני הוא יותר קשה לקבל אבל הוא: אם יש לאדם צרה - אין זה אלא לטובה. אדם צריך להתמודד עם בעיה וללמוד כיצד לתקן את מעשיו. אולם, כאשר הוא עוקף את הצרה ומוצא סגולה להצלחה אין הדבר אומר שהוא פתר את שורש הבעיה. גם במקום שהסגולה הצליחה, אפשר שזהו פתרון חלקי, אך כאשר האדם לא פותר את הבעיה מיסודה היא תתפרץ ותתעורר מכיוון אחר.