בפרשתנו נתקלים אנו במקרה יוצא דופן אשר אפילו גדול המנהגים משה רבינו ניצב מתלבט ומוכה הלם מעצם המעשה הנועז והמכוער שנעשה על ידי אחד ומיוחד נשיא משבט שמעון זִמְרִי בֶּן סָלוּא יחד עם נסיכה מדינית כזבי בת צור לעיני כל ישראל ואשר קורא תיגר כנגד משה בפני כל ישראל בשעה שהם עומדים פתח האוהל באומרו אם לי אסורה מדינית ! מי התיר לך את המדינית?
אף אחד מישראל לא העז להגיב על המעשה המחוצף והנועז שנעשה קבל עם ועדה.
ופה מתעשת פנחס כנגד כל המוסכמות וההלם שהיו אחוזים בכולם (והמה בוכים פתח אוהל מועד) ונוטל יוזמה ומחזיר את משה רבינו למסלול מחדש באומרו "רבינו ! לא לימדתנו ש'הבועל ארמית קנאין פוגעים בו" ואותו רגע גורם למשה רבינו לצאת מההלם שבו היה שרוי מעצם המעשה ומיד חוזר לעצמו ומהנהן בראשו להן. אכן כך לימדתי אתכם .אך מכיוון שאתה עוררת את זיכרוני המצווה מוטלת עליך לבצעה. ותיכף פנחס לוקח פגיון מסתיר אותו והולך לבצע את מצוות קינאת ה' . במסירות נפש עילאית הרג פנחס אותו ואת כזבי בת צור יחדיו. למרות החשש הגדול שהיה לו שכל שבט שמעון יתנכלו לו מקנאתם לנשיאם. מאפוא אצר כוח פנחס למעשה כזה נועז ומעורר אימה ואיך אף אחד מישראל לא עשה כלום ולא התקומם ולו במלים?.
אומר השפת אמת שכל יהודי ששהה במקום החילול ה' הגדול הרגיש בחילול השם שנגרם על ידי זמרי וכוזבי כדכתיב: "והמה בוכים שכל העדה נצטערו". אבל הכל היה בגדר סערה פנימית כבויה . פנחס פעל לפי דברי השפת אמת הוציא מן הכוח אל הפועל את הסערה הפנימית של כולם לשפת מעשה שהייתה אצורה כמו מטען חומר נפץ עצור שעומד להתפוצץ בעוצמה אדירה וזה משעשה פנחס .הוציא מן הכוח אל הפועל "ויקם מתוך העדה " "כי בוודאי כל בני ישראל היו חפצים בנקמה זו רק פנחס הוציאו מכוח אל הפועל".
לכולנו יש פוטנציאל. זה רק עניין של מימוש הפוטנציאל. בני ישראל היו בהלם הם הצטערו ,אבל פנחס לקח את היוזמה ויצא מן הכלל ללמד על כל הכלל. .והוא הפך להיות נציג של כל ישראל בעשייתו נגד זמרי וכוזבי .על כך זכה פנחס בפרס הגדול ביותר לו ולזרעו שלא ניתן לשום אח ורע לא בעבר ולא בעתיד . בכהונה משום שכהן הוא הנציג של עם ישראל.
ומה אנו לומדים ממה שקרה ?ההבנה כמה אדם אחד יכול להשיג כאשר הוא הופך מן הכוח אל הפועל מה שעליו לעשות . כולם רצו להביע את אותו הדבר אבל העיקר מי המבצע , פנחס לקח את היוזמה ולכן זכה.