תשעת הימים, שיא התקופה בהם כל יהודי ויהודי צריך להרהר בליבו על שנאת החינם שהובילה לחורבן הבית ולגלות ישראל, אלו ימים נהדרים כדי שמאה ועשרים נבחרי עם הספר ישמשו דוגמה, אבל במציאות אנו רק רואים את השתלחות ראש הממשלה נפתלי בנט בראש האופוזיציה בנימין נתניהו, את יושב ראש הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת דודי אמסלם מתקוטטים ודיונים בוועדות שמגיעים לצרחות.
קשה לשים את האצבע על מתי בדיוק, אבל לפני אי אלו שנים הכנסת הפכה מבית המחוקקים הישראלי, בו ויכוחים אידיאולוגיים התקיימו בכבוד הדדי, גם אם בקול רם, בצורה שמרחיבה את חוכמת ההמון - למקום בו הדיונים מלווים בצרחות, בלי להתייחס לתוכן ולשורש העניין.
הדיון בנוכחות ראש הממשלה בנט על מחדל נתב"ג ביום שני היה עוד דוגמה כואבת למציאות בה חברי הכנסת משתלחים אחד ברעהו רק מטעמים מפלגתיים: בנט ירד לפסים אליהם מנהיג מדינה לא אמור לרדת, כשחיקה את ראש הממשלה לשעבר, נתניהו. בתגובה, ראש האופוזיציה, שבעבר הכניס לשיח הישראלי ביטויים מפלגים כגון "החמוצים", טען שאיראן, לא פחות, שמחה מהשבעת הממשלה החדשה. ככה זה לא צריך להתנהל.
שעה בלבד אחר כך ראינו כמה הכנסת יכולה להיות מקום חשוב כל כך לישראליות, כאשר חברת הכנסת שירלי פינטו מימינה הצהירה אמונים. מחיאות הכפיים של חברי הקואליציה והאופוזיציה היו מרגשות, ובאו לומר לכתשע מאות אלף בעלי מוגבלויות בישראל: כולנו כאן למענכם, ימין ושמאל, חרדים, חילונים וערבים.
זה המקום אליו הכנסת צריכה לשאוף, כשלאף צד אסור לשכוח: גם אם היום הוא בשלטון, זה לא בטוח שכך יקרה גם מחר. שימו נגד עיניכם את מטרת העל ותחתרו אליה, זה אפשרי גם אם לא נוהגים בזלזול. אהבת חינם היא היסוד להצלחה, ולשם נבחרי הציבור צריכים לכוון.
"משחקי כסאות", סיכום השבוע הפוליטי ב"כיכר השבת", בהגשת כתבנו רפאל כהן.
הצגת כל התגובות