עשרת ימי תשובה, הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, בהם כולנו מפשפשים במעשינו, חוזרים בתשובה ומבקשים על העתיד, 'כיכר השבת' בתוכנית מיוחדת "מוצאים תשובה".
ישראל גינצבורג עם הצצה לעולם התשובה באמצעות מפגש אישי ונוגע עם חוזרים בתשובה על הדרך והתהליך הנפשי, הלבטים והספקות, ההגירה לעולם החרדי ומציאת התשובה.
בפרק הרביעי מתארח השחקן החסידי - מיכאל וייגל
בוא נעבור בקצרה על סיפור החיים שלך, מאיפה התחלת בעצם?
"הייתי בהתחלה בתיכון אלון ברמת השרון, גדלתי ברמת השרון אז עשיתי שם שלוש שנים בתחום אומנויות, אחר כך הייתי בצבא בתיאטרון צה"ל - הייתי מפקד תיאטרון צה"ל, משם התקדמתי לניסן נתיב - זה בית ספר למשחק גבוה בתל אביב, ואחר כך התקבלתי להבימה ולעוד איזושהי סידרה מאד מצליחה בטלוויזיה, ואחרי שלוש שנים בהבימה עשינו הצגה שקוראים לה "מלחמת אחים" - שעסקה בהשוואה בין מה שקרה לפני אלפיים שנה להיות מבחינת הקוטביות בעם ישראל".
יש הרבה שמשווים את התקופות האלו...
"זה דבר מדהים אבל ההיסטוריה פשוט כותבת את עצמה בדם הרבה פעמים. ותוך כדי ההצגה והלימוד והנושא אני שואל את עצמי מה המשמעות של עם ישראל? השינוי שעברנו הוא שינוי קוסמטי חיצוני, אבל המהות הפנימית והמחלוקת שיש לא עלינו בינינו היא עדיין בכותרות, וההצגה הזו, בעקבותיה, התחילו לי שאלות".
אז כחילוני זה היה הרגע שתפס אותך?
"אנחנו משתדלים שלא לומר את המילה חילוני כי אין דבר כזה ולכל יהודי יש קדושה, אבל הייתי לא דתי לעת עתה... בכל אופן ההצגה הזו תפסה אותי והיא עסקה בדמות של הרב יהודה עציון שגר בעופרה, והתחברתי לדמות שלו שהייתה ההפך הגמור מכל מה שהייתי: תבין, הייתי עם שיער ארוך, עגילים באוזניים וטבעות על הידיים, ומדבר בשפה של שמאלנים... הבנתי שבבית הספר מנעו ממני הרבה מידע על מי אני ועל מה המשמעות של עם ישראל. אתה הרבה פעמים פוגש רק את הקליפה ואת האסור אסור - והם לא מבינים את הטעם המתוק והנפלא שבתוך היהדות".
כשאתה מגיע בתור שחקן, וממשיך הלאה את החיים. ועד היום יש לך הצגות והכל - אתה לפעמים שואל את עצמך "מי אני"? זה לא בהכרח סותר, אבל זה מסתנכרן לך?
"שאלה מצוינת. אני מודה ומתוודה. אתה בתור מי שעבר שלושים שנה בתור לא דתי - יש לפעמים סתירה פנימית שאתה מרגיש שהם עדיין בוסריים אצלך ואתה לא יודע מה לעשות - לעובדה שאתה יודע בידיעה פשוטה שזו הדרך.
"גם מבחינת הדרך שבה אני מנהל את החיים שלי, אני לא מחקתי את העבר, הילדים שלי יודעים בדיוק מי הייתי, הילדים שלי גדלים עם זה, ואני משתדל למנוע אותם מדברים שהם לא צריכים לראות ולא הכל הם צריכים לראות. הוצאתי מהאלבום תמונות שהם לא היו צריכים לראות אבל אני לא מתכחש לעבר.
"אני חי את החיים שלי באיזושהי סינתזה בין העולמות ואני מודה ומתוודה שזה לא פשוט. הרבה פעמים עצם זה שמזמינים אותי לכאן בתור חוזר בתשובה ואני אומר לעצמי "זהו אני פה. אני כבר לא חוזר בתשובה", אבל זה לא נכון - רוצים לשמוע מה עשה לך את הדבר הזה, ואיך אתה בא ואתה מקבל כזאת החלטה, והכל בעצם קוביות שבונות את בית המקדש והקב"ה רוצה אותנו כמו שאנחנו רק בקדושה".
האם יש קשר בין עולם המשחק לעולם התשובה? מהי זהותו של ה'חוזר בתשובה' שבוחר שלא לנטוש את עברו? ומהו המסר שכל כך חשוב לו להעביר על עשרת ימי תשובה?
צפו בריאיון המרתק
בפרקים הקודמים >>>
הצגת כל התגובות