השבוע נקרא את פרשת ויחי, ובכך נסיים את ספר בראשית.
חזק חזק ונתחזק. בואו יחד, נתחזק!
מה עברנו בספר בראשית? החל משחר ההיסטוריה של העולם, עובר דרך לא פחות מ-2309 שנים(!), עד לשלב שיעקב ובניו ירדו למצרים, שם הוא מברך את ילדיו ונפטר.
רק לשם השוואה, כל ארבעת החומשים שאחריו מתארים יחדיו 180 שנים בלבד, עד פטירת משה רבינו.
התורה אינה ספר היסטוריה, אבל היא מלמדת אותנו בין היתר את המבט הנכון על מאורעות וזמנים משמעותיים לאנושות, ועל זמני שגרה פחות דרמטיים.
•
מובא במדרש (ילקוט שמעוני) "כשאדם עושה מצוה יעשה בלב שלם, אילו היה יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו " וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם " בכתפו היה מטעינו (את יוסף) ומוליכו אצל אביו, אילו היה יודע אהרן שהכתוב מכתיבו " וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ " בתופים ובמחולות היה יוצא (לקראת משה אחיו) אילו היה יודע בועז שהכתוב מכתיבו " וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי " עגלים פטומות היה מאכילה (את רות)...".
דברי המדרש נראים תמוהים, וכי פעולתם של אותם גדולי עולם ענקי הרוח הייתה מושפעת מן העובדה שהסיפור יתפרסם או לא?
פירוש נפלא ואקטואלי מובא בשם ה 'שפת אמת' : ישנן תקופות וישנם מעשים שיש להם משמעות מקומית, אך ישנם כאלו שמשמעותם היא לא רק לשעתם, אלא לדורי דורות! בעל המדרש בא ללמד אותנו לתת את הדעת בתקופות ובמצבים שאנו עוברים, למשמעות ההיסטורית שלהם לדורות. לפעמים נמצאים אנו בסיטואציה של בחירה האם או כיצד ועד כמה לפעול בנושא מסוים. אומר לנו בעל המדרש, תן דעתך על האפשרות שיבוא יום שנביט לאחור ונגיד לעצמנו, איך לא קלטנו את גודל השעה?! וזה מה שיתן לנו את הכוח והעוצמה לפעול בפרספקטיבה הנכונה!
•
אין ספק שאנו נמצאים בתקופת התרחשות מאורעות היסטוריות. אמנם אנו לא יודעים עתידות, ואין לנו לא נביא ולא חוזה. אבל צריך להיות פשוט עיוור כדי לא לראות את המציאות כיום בפוקוס רחב אופק, עמוק ומחייב יותר.
בימים אלו אני מנסה יחד עם חבריי לראות מה נכון, לא רק מבחינת השעה והזמן המקומיים, אלא בראיה היסטורית, משהו שישפיע לדורות הבאים.
•
דוגמא לכאורה קטנה, אבל ממש לא... לפני מספר שבועות פנתה אלינו מנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך גב' ירדנה אלון בבקשה לקלוט 16 ילדים וילדות מפוני "מרכז קליטה איבים" שבעוטף עזה שהותקף בשבת שמחת תורה ה7 לאוקטובר.
אציין כי מדובר בפרויקט מורכב, שכן הילדים שעלו רק לפני מספר חודשים מאתיופיה, ברובם אינם דוברי עברית , כעת הם מפונים לזכרון יעקב וזקוקים לאולפן בבית ספר.
אם בימים כתיקונם המשאבים אינם מספיקים, בדגש על משאבי אנוש, קל וחומר בימי מלחמה. זה נשמע לא נכון ולא אחראי לקחת עוד פרויקט שכזה, טכנית ומערכתית, מדובר בלהקים ממש "יש מאין" אולפן לעברית עבורם.
אבל באותו רגע אימצתי לעצמי הלכה למעשה את אותן 'משקפיים' של המבט ההיסטורי, ואז הרגשתי את משמעותה העמוקה של החלק שלי בשלבי קיבוץ הגלויות, את הזכות שנפלה בחלקי להשתתף בעשייה משמעותית זו, והתשובה שעניתי הייתה... חיובית!
ובכן תוך יומיים הילדים מגיעים, והקב"ה מזמן לנו את הגב' מירית ביטון שתנהל את הפרויקט, וב"ה יש נחת ושמחה, כשהשבוע מגיעה אלי ילדה ואומרת לי מכל הלב, בחצאי מילים בעברית, שהתרגום החופשי שלהם הוא: "כיף לי כאן"! או אז הלב מתרחב, ואני שמח על ההחלטה, ומקווה שבמבט ההיסטורי הפרויקט יירשם במקום טוב!
•
נסיים בהמשך דברי המדרש הנ"ל: "לשעבר אדם עושה מצוה נביא כותבה, ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה ? אליהו ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם, שנאמר "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו ..."
הלוואי שניקח את הדברים לחיי המעשה, לכל מעשה ישנה משמעות והשפעה עצומה, והדברים נכתבים ונחקקים לדורי דורות!