המלחמה בעיצומה, ונבואה נתנה לשוטים, ואף אחד לא יודע מה ילד יום. מאז שמחת תורה, גדודי צה"ל לוחמים בחזית הדרומית והצפונית. במקביל, במרכז הארץ כוחות הביטחון הגבירו כוננות, ובפרט בישובי יו"ש שם גויסו רבים ליחידת הגמ"ר (הגנה מרחבית).
- דאגה בארגון השמירה על מודיעין עילית; "אנו בסכנה" • צפו
- "השטריימל שלי גרם לחיבור" | סיפור חייו של מקים כיתת הכוננות בקריית מלאכי
- בשומרון נערכים לתרחיש תקיפה: "כל תושב יהפוך ללוחם, בעיקר במקרה קיצון"
כצפוי, מספר דורשי הנשקים עלה משמעותית, והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר אף שינה מספר נהלים, לצורך השעה ורבים התחמשו.
- השר בן גביר: "אנחנו כל הזמן רוכשים נשקים. זה מציל חיים"
- רוצים לקבל נשק לכיתת כוננות? רק בנוכחת השר בן גביר
משיחות שערכתי עם מוכרי נשק רשמיים, נאמר לי שאף בציבור החרדי ישנה עלייה משמעותית ברכישת כלי נשק, ובפרט אלה המתגוררים ביישובי יו"ש כמודיעין עילית, ביתר עילית, עמנואל, מיצד ומעלה עמוס.
עוד נאמר לי, שרבים מבני הציבור החרדי בירושלים ובבני ברק שלא מחזיקים בנשק, רוכשים אמצעי הגנה, כאגרופן וגז מדמיע, על כל צרה שלא תבוא, ומתוך תחושת השתדלות למקרה רח"ל של מחבל בשכונה, בשעה שכוחות הביטחון רחוקים מהאירוע.
מסע היסטורי - גדולי ישראל שהחזיקו נשק להגנה עצמית
בעל ה'סמיכת חכמים' רבי נפתלי כ"ץ
המקובל רבי נפתלי כ"ץ בעל 'סמיכת חכמים' החזיק בחרב קבלית עליה נכתבו שמות קודש.
המקובל האב"ד וראש הישיבה רבי נפתלי כ"ץ חי ופעל בין השנים ת"ט (1648) –תע"ט (1719), בערים אוסטרהא (כיום במערב אוקראינה), פוזן (כיום פוזנן), פראג בצ'כיה, ופרנקפורט במערבה של גרמניה.
המקור לכך הובא בספר 'מסעות ירושלים', (שסיקר את 'מסע קודשו' של אדמו"ר בעל המנחת אלעזר ממונקאטש לארץ ישראל בשנת תר"צ (1930)), שכתב מעשה נורא על ביקור בעל ה'סמיכת חכמים' באיסטנבול, בה היו לו שונאים, והמקובל הרב אליהו אלפאנדרי (שסבא קדישא רש"א אלפנדרי היה מיוצאי חלציו), הביא לו חרב מזהב בתוך תיבת זהב בה היה גם קסת דיו, ובזכות חרב זו, כל מי שדיבר כנגד רבי נפתלי, מיד נפל ולא קם. לאחר מכן החרב נמסרה למלך, והוא הצליח בכל מלחמותיו.
הגאון המקובל רבי חיים אבועלפיה
הגאון המקובל רבי חיים אבועלפיה החזיק בביתו לא פחות מ- 7 חרבות, עליהם נכתבו שמות מלאכים ושרפים. מקורות מראים שהגרח"א היה בקיא בדרכי המלחמות.
רבי חיים אבולעפיה חי ופעל בין השנים ת"כ (1660) –תק"ד (1744), היה מגאוני ישראל, מקובל שד"ר וממחדשי היישוב היהודי בטבריה.
כ"ק האדמו"ר מראדזין
רבי גרשון חנוך ליינר - האדמו"ר מראדזין, נהג לצאת למסעותיו כשהוא חמוש באקדח. הרבי מראדזין נודע כגאון ובקי בתורה, והוציא ספרים רבים. מספר מקורות מראים שהרבי החזיק ברשותו באקדח והשתמש בו (בתור איום בהלוויית אביו), ועל חסיד שעקב אחריו, איים הרבי באקדחו ובסכין השחיטה שהיה ברשותו.
על נכדו של בעל התכלת, הרבי הקדוש שמואל שלמה ליינר הי"ד, סיפר ר' שלמה קרליבך ע"ה שכבר שלוש שנים טרם פרץ מרד גטו ורשה בתש"ג (1943), הרבי מראדזין תכנן מרד כנגד הגרמנים עוד לפני אושוויץ וטרבלינקה. רבים מהיהודים לא האמינו שאכן הנאצים מתכננים שואה, אלא שהרבי התריע "אתם טועים. הם יהרגו אותנו, ואני לא רוצה ליהרג בלי להתנגד".
כך הראדזינר הקדוש תכנן התנגדות מזוינת ויצר קשרים והשיג כלי נשק. יום יומיים לפני המרד, מישהו הלשין עליו לגרמנים, ואלו תלו מודעות שאם הרבי לא יסגיר עצמו מידית, הם יוציאו להורג בכל שעה עשרה יהודים.
הלך הרבי למקווה, התעטף בטלית, התעטר בתפילין, והסגיר עצמו לידי הנאצים[1].
עוד הובא בספר 'מגדולי החסידות' (כרך כא), שפעם הוזמן האדמו"ר מראדזין (בעל התכלת) לשבע ברכות אצל הגאון מקוטנא. במהלך האירוח הוציא האדמו"ר את האקדח לנגד עיניו הנדהמות של המארח, והתחיל משפשפו ומשתעשע בו, ונדהם הגאון מקונטא למראה עיניו, ושאל: "והלא חכמים אומרים אינו אלא לגנאי"?! (משנה שבת סג), ענה לו הרבי מראדזין: "אין אנו יודעים במה נקדם פני המשיח, אם רק בתלמוד או רק בזיין".
הגאון רבי הלל מקולומיאה
הגאון רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיאה אב"ד מרגרטן חי ופעל בין השנים תקע"ה (1814) תרנ"א (1891), היה מתלמידי החת"ם סופר וגדול קנאי הונגריה בימיו, החזיק בחרב עליה צוירו שמות מלאכים ושרפים.
המקובל הגאון רבי עקיבה יוסף שלזינגר
חתנו המפורסם של ר' הלל מקולומיאה המקובל הגאון רבי עקיבה יוסף שְלֶזינגר (חי ופעל בין השנים תקצ"ח -1837, תרפ"ב -1922), החזיק בחרב זו.
יצוין שהרב שלזינגר יזם הקמת צבא יהודי בארץ ישראל, עם יחידות בעלי שמות קבלה (אי"ה נרחיב על חזונו זה ביריעה נפרדת).
באחת מבתי המכירות ראיתי שחרב קבלית זו שהחזיקו ר' הלל מקולומיה וחתנו ר' עקיבא יוסף שלזינגר, הוצעה למכירה ביעד אסטרונומי של מאה אלף דולר.
רבי שמעון תלמיד האדמו"ר רבי נחמן מברסלב
סופר על רבי שמעון תלמיד האדמו"ר רבי נחמן מברסלב שאירע שהלך ליער להתבודדות, ודוב בא לקראתו. הוציא ר' שמעון את הסכין שנשא עימו, עטף את ידו במעיל - ותחב את ידו עם הסכין לתוך לוע הדוב והרגו. לאחר מכן הגיע לרבי נחמן וסיפר לו מה שקרה עימו.
מסורת בידי מוהר"ש מברסלב שר' נחמן אמר לר' שמעון: "בגלל שהיה לך הסכין הגיע הדוב".
כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש
רבי יוסף יצחק שניאורסון - האדמו"ר הריי"צ חי ופעל בין השנים תר"מ (1880 תש"י (1950) הוא האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד.
בעת ניהולו את ישיבת 'תומכי תמימים' שבליובאוויטש, ניהל מלחמה נגד התנועות הציוניות שהתחילו להתרקם באיזור. לאחר שבחור שהתקרב למפלגת 'פועלי ציון' סולק מהישיבה, קיימו קבוצת צעירים מהמפלגה פוגרום בבית אביו אדמו"ר הרש"ב תוך איומים על חיי המשפחה. לאור כך בתקופה זו נטל עימו לכל מקום הרבי הריי"צ אקדח.
בזיכרונותיו סיפר הרבי הריי"צ, שבעת היותו בעיר רוגוצ'וב: "באו מהמשטרה לליובאוויטש והגידו לאאמו"ר שהרבה מהחברה השקצים [פועלי ציון] נמצאים בתחנת רכבת בארשא ומחכים לביאתי. תיכף מסרו לי זה בראגאטשטעוו, ובאותו הזמן היה לי תמיד איתי רעלוואעווער [אקדח], ונסענו מראגטשעו לארשע והכינותי את האקדח שיהיה מוכן...
"כשבאנו לארשע ראיתי אותם בחלון וראיתי לשמואל קאצמאן והראתי עליהם שהם עומדים ויצא שמואל וניגש אליהם ואמר: "אתם מחכים לבנו של הרבי, אם אתם חושבים לפגוע בו תהפכו לאש ועשן", וברחו כי פחדו מהמשטרה.
"ביום ו' בבוקר הלכתי למקווה... שיצאתי מהמקווה פגש בי בנו של בירך בערע יואל הסנדלר, והתחיל להכות אותי מיט א דרוטשאק, פשוט כמו רוצח, ואח"כ תפס אותי בגרוני ורצה לחנוק אותי ח"ו, והכיתיו בב' ידיי עם האגרופים בראשו, וברגלי היכיתיו עד שנפל". [וסיים כ"ק אדמו"ר ואמר: "דאס איז א מסירות נפש ממש"].
'צבא מענדל' - האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון
אף על חתנו האדמו"ר האחרון לענף ליובאוויטש רבי מנחם מענדל שניאורסון (נולד בשנת תרס"ב (1902), ישנן אגדות שהחזיק באקדח, ובימינו הרב הראשי ושליח הרבי הרב שמואל קמינצקי באוקראינה, פרסם שהוא מחזיק אותו.
לדברי הרב קמינצקי, האקדח התגלה לראשונה בתחילת שנות התשעים באחת הקירות של בית הכנסת של רבי לוי יצחק ברחוב מירונובה בדנייפרו, והוא בית הכנסת בו התפלל הרבי בילדותו ובצעירותו.
לפי המסופר, כשהיו פרעות ביהודי אוקראינה, הקימו צעירים יהודים מהעיר קבוצת הגנה, שתגן על יהודי העיר, והרבי בגיל 17 הצטרף לגדוד היהודי, ואף שימש כמפקד.
מסופר שתושבי העיר כינו את הקבוצה 'צבא מענדל'.
בספר 'ערי ילדות' (תשנ"ג) הביא רבי יוסף יצחק קמינצקי שלאחר פסח תרע"ט (1919), נערכו פרעות רבות ביהודים, בידי צבא דניקין. או אז הקימו יהודי העיר פלוגת הגנה, וחבריה ערכו אימונים בנשק חם.
עדות לדברים, העיד העיתונאי והסופר דוד מרקיש שאשתו נכנסה ל'יחידות', והרבי מליובאוויטש העיד לה, שהוא שירת ביחד עם חמיה פרץ מַרְקִיש בעיר יקטרינוסלב.
עוד העיד מרדכי גובר, יליד העיר יקטרינוסלב שהיה אחד ממפקדי אותה פלוגה יהודית, שהיה נער כבן שבע עשרה אחד הלוחמים, והוא הוא הרבי מליובאוויטש, ובזכותו הפורעים הפסיקו להשתולל בעיר.
כ"ק האדמו"ר מסוכטשוב
האדמו"ר רבי חנוך הניך בורנשטיין מסוכטשוב, החזיק בנשק וערך שמירות בשכונת בית וגן הירושלמית.
הרבי מסוכטשוב חי ופעל בין השנים תרנ"ז (1897) תשכ"ה (1965), וכיהן כאדמו"ר הרביעי מסוכטשוב.
הרבי נולד בפולין, לאדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין, בעל "שם משמואל", ובשנת תרפ"ה (1925) עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים.
בשנת תר"פ הוקמה שכונת בית וגן לאחר שאדמתה נרכשה מפלאחים מקומיים, וכך הוקמה השכונה בין הכפרים מלחחה ועין כרם. כעבור שבע שנים החלה בניית הבתים הראשונים. בפרעות תרפ"ט נעזבה השכונה שעמדה בחזית על ידי התושבים, והערבים שדדו את הבתים. כשחזרו התושבים היהודים מצאו בהם שוד ודבר. רבים לא החזיקו מעמד ונטשו את המקום. בעקבות פרעות תרצ"ו השכונה התרוקנה שוב מתושביה.
על ימים אלה, העיד האדמו"ר לכתב עיתון מעריב משה חשין שבביתו [של האדמו"ר] שכן סליק של ההגנה: "וכולנו עמדנו על נפשינו. אני בעצמי יצאתי לשמירה בלילות עם רובה בידי, והחזקנו מעמד... ב"ה הרחבנו וגדלנו וכיום עומדת שכונה נפלאה על תלה".
המקובל הרה"צ רבי יוסף שלמה דיין
המקובל הרב יוסף שלמה דיין חי ופעל בין השנים תרפ"ד (1924) תשמ"ה (1985), ובמשך תקופות ממושכות היה נעדר מביתו בירושלים להתבודד על קבריהם של תנאים ואמוראים בגליל ובשאר רחבי הארץ, שם תיקן תיקונים והתפלל לישועת הפרט והכלל. באחד מהביוגרפיות שפורסמו על דמותו, הובא שהוא פגש נמר בעמוקה, והבריח אותו באמצעות אולר.
ראש הישיבה רבי הלל זקס
על ראש ישיבת 'כנסת הגדולה' הגאון רבי הלל זקס מסופרת אגדה שהוא החזיק בחרב בביתו, והתאמן אחת לכמה זמן למצוות מחיית זכר עמלק, שלשיטתו היא בחרב ממש.
ברם, ממקור בבית רה"י זצוק"ל, נאמר לי שלהד"ם, אלא בשיעור כללי בערב פורים ר' הלל היה מסביר את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן במצוות "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", ובחורים בזמנו חמדו לצון וקנו לו קרש של חלות, וכתבו על זה מחה תמחה את זכר עמלק, והיה מחובר לקרש סכין של חלות.
ר' הלל זקס תלה את הקרש כתמונה בבית, ומכאן נפוצה האגדה הנ"ל. המקור מבית מרן זצוק"ל שסיפר לי זאת, מסיים בהאי לישנא: "אבל איך אמר פעם החפץ חיים לנשיא בית המשפט הרוסי: עליך לא מספרים כאלו סיפורים...[2]".
רבי אברהם הרופא פורטלאונה, וספרו 'שלטי הגיבורים'
אחד מגאוני ישראל המרתקים במיוחד, היה רבי אברהם הרופא פורטלאונה, אשר חי ופעל בין השנים ש"ב (1542) שע"ב (1612) באיטליה.
נרחיב על דמותו וספרו "שלטי הגיבורים", ביריעה נפרדת, אלא שבמאמר זה נתמצת את חלק מספרו, בו בין היתר טען שאברהם אבינו חידש כמה מחוקי המלחמה.
בספרו זה המכיל תשעים פרקים, הוא עוסק בפירוט של כל חלקי המקדש, ובפרקים מסוימים, הוא עומד על שיטות לחימה באמצעות נשק חם, וקר, ואף סוללות ארטילריות.
בפרק מ"ב הובא שישנם שלושה סוגי נשק חם, ודבר נפלא הוא טוען, שרובים היו ידועים כבר בתקופת התנ"ך(!). רבי אברהם מרחיב על אבק שריפה, והאופן להכנתם, חרבות פגיונות קשתות וחיצים, כידונים ושיפודים, והוא אף דן בדיני מנוחה לאחר קרב, העברת ידיעות סודיות ושאר תכסיסי מלחמה.
לפני סיום, יש לזכור את רבי שמואל הלוי בן יוסף הנגיד, ששימש כשר אוצר וכשר צבא, בספרד האסלאמית בימי הביניים, ואת שודדי הים הרבנים כר' שמואל פאלאצ'ה, ר' שמואל פלאח, ר' יעקב די קוריאל, שאחד מהם כתב מאמר הלכתי האם מותר להם לשאת נשק בשבת.
עוד נרחיב את היריעה בהזדמנות על דמות של הרב זושא וילימובסקי (מכונה "הפרטיזן"), רבי גרונם לזבניק שלחם בצבאות פולין ורוסיה, וניהל מבצעי חבלה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, והוא מוגדר כ"הפרטיזן הנובהרדוקי הראשון והאחרון"[3].
•
[1] ישר כח לידידי ר' אהודי ארץ-הצבי ששלח לי מקור מופלא זה. המעשה אירע בוולדבה הסמוכה לסוביביר אליה נמלט מראדזין.
[2] ממידע שהגיע אלי, נטען לי שאדמו"ר חשוב בימינו מחזיק אקדח לשם הגנה.
[3] לא עסקנו במאמר זה על תקופת התנ"ך, שהרי בתורה נאמר על יהושע בין נון, ודוד המלך שהחזיקו נשק. יעוין עוד בפירוש רש"י על בראשית מ"ח כ"ב: "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". כמו כן על שמשון הגיבור הובא שנעזר בלחי של חמור כדי להכניע את אויביו הפלישתים. אף על שבט לוי משה רבנו הורה להם "שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ" (שמות לב כז) ומכאן אנו למדים שבני התורה "שבט לוי" החזיקו כלי נשק בבית.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
הצגת כל התגובות