ככל שעובר הזמן, זוכים חולי צליאק, המהווים 1% מהאוכלוסייה להכרה ולמודעות, והפכו את המוצרים ללא גלוטן לנפוצים ומצויים ברוב החנויות ומרכזי הקניות. אך השפעת הגלוטן על מערכת העיכול, נפוצה אצל יותר מאחוז מהאוכלוסיה, ואולי הרבה יותר מכך.
מחקרים שנעשו בעבר הוכיחו כי אוכלוסיה רבה הסובלת מבעיות מעיים שונות העידה כי הוצאת הגלוטן מהתפריט הפחיתה את תחושות הנפיחות והקושי. בהקשר לכך, מחקר מ-2011 מצא לכאורה שיש קשר בין גלוטן לבעיות מעיים. מאז דיאטה ללא גלוטן הפכה למומלצת על ידי מטפלים רבים והתוצאות מלמדות על הקלה משמעותית בקרב ציבור גדול, הסובל מסימפטומים שונים בקיבה.
מי ששובר את המיתוס הזה הוא פרופסור פיטר גיבסון, מאוניברסיטת מונאש במלבורן בו בוצע המחקר ב - 2011, שסבור כי הבעיה הגורמת לתופעות כמו מעי רגיז, נפיחויות וגזים כלל אינה קשורה להימצאותו של הגלוטן בתפריט אלא בכלל לחומרים אחרים המצויים בקמח בשם 'FODMAPs' .
גיבסון הוכיח במחקר כי הורדת החומרים הללו, על ידי דיאטה דלה בלקטוז, דלה בפרוקטוז, דלה בפרוקטנז, דלה בגלקטנז ודלה בסוכרים אלכוהולים, עוזרת ומשפיעה טוב יותר מהוצאת הגלוטן מהקמח.
גיבסון הסביר כי הסיבה לנזק שגורמים החומריים הללו נובעת מכך שרכיבי מזון אלה אינם נספגים טוב והם יכולים לעבור התססה על ידי חידקים במערכת העיכול, דבר שמוביל לגזים, התנפחות והפרעה בתנועתיות של מערכת העיכול.
במחקר גילה גיבסון כי חומרים אלו מצויים באופן רב לצד הלקטוז ובניסוי שערכה האוניברסיטה על אותם נסיינים מ-2011 שקיימו דיאטה ללא לקטוז, ציינו בכ-90% שהדיאטה האחרונה היתה טובה להם.
יש לציין כי הנסיינים לא ידעו שהפעם באוכל יש גלוטן ואין את החומרים האחרים מה שנותן תוקף חזק יותר לממצאים. במילים אחרות, אצל רבים מהאוכלוסייה שטוענים שדיאטה ללא גלוטן טובה להם, הסיבה היא ההורדה של ה'FODMAPs', שקשורים בדרך כלל לגלוטן ויורדים איתו.
כמובן שאין הכוונה לחולי צליאק אמיתיים שהם אכן רגישים לגלוטן. אולם לגבי אנשים רבים אחרים, קובעים כעת החוקרים כי השיפור בהרגשה אינו נובע מהורדת הגלוטן מהתפריט.