היום ראש חודש כסלו. אנחנו בתחילת חודש מואר וחגיגי אשר לקראת סופו חוגגים את חג החנוכה. אומרים שחנוכה הוא חג המשפחה. זה הזמן לשבת יחד ליד החנוכייה. לשחק, לחוות חוויות משפחתיות שיזכרו לתמיד לכולם.
אבל יחד עם החוויות המשפחתיות החמימות האלה, יש מצבים אחרים והפוכים. יש מקרים שבהם המשפחה היא לא המקום החמים והבטוח, שהבית הוא לא המקום מלא אהבה ורגשות חיוביים.יש משפחות שבהם התא המשפחתי מהווה מוקד של מתח, פחד ופגיעה.
אימהות, נשים וילדים, בני זוג שנמצאים במעגל קשוח של פגיעות ואלימות במשפחה. במקומות האלה הרבה פעמים אין אור ואין חום. אלא הרבה חושך.
מחר מציינים בעולם כולו את היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. בשנים האחרונות, שנה אחרי שנה, אני עושה כל מה שיש ביכולתי כדי להעלות מודעות לנושא הזה, דווקא ביום הזה.
פעם אחר פעם שואלים אותי: "אבל למה זה כל כך חשוב, ולמה דווקא עכשיו?". שנה אחרי שנה אני פוגשת אנשים שאומרים "אבל אין הרבה אלימות אצלנו. זה תמיד "שם", "אצלם", בחברה אחרת, בתרבות אחרת, אולי אצל עם אחר אפילו.
אבל האמת מורכבת יותר. כי אלימות נמצאת בכל חברה ובכל תרבות. וצריכה להיות מוקעת בכל מקום. אלימות במשפחה היא תופעה חברתית שדורשת מכולנו לקום ולקחת חלק במיגור שלה.
בסופו של דבר, אלימות במשפחה היא לא הסיפור של אותה אישה מוכה ומסכנה, שאתם מדמיינים לעצכם. היא גם לא רק הסיפור של ארגוני הסיוע החרדים שמוסרים את נפשם ומשקיעים את נשמתם כדי לסייע לכל אחת ואחת, ולפתוח לנשים המוכות אפשרות לעתיד חדש ובריא יותר.
אלימות במשפחה בסופו של דבר היא הסיפור שלנו. של הקהילה שלנו. זה קורה אצלנו, למשפחות "משלנו". בבניין שלנו, במשפחה המורחבת, בכתה של הבן שלנו בחיידר, או בחדר המורות בעבודה.
זה הסיפור של הקהילה שלנו. ורק כקהילה נוכל באמת למגר את התופעה הזו. לאלימות במשפחה פנים רבות ותחפושות שונות. היא מתאימה את עצמה אלינו. יש לה תירוצים רוחניים שנראים מתאימים ואמירות שנשמעות תורניות שלפעמים מבלבלות.
האמת, בסופו של דבר, תמיד זוהרת בפשטותה ובבהירותה: אין מקום לאלימות במשפחה בבית יהודי. אין מקום להשפלות, לפגיעות בגוף ובנפש. בבית יהודי שלם ובריא, אין מקום לפחד או לכפיה. לשתלטנות קיצונית או לאימה. ואם יש כאלה משפחות ובתים שהאור כבר מזמן נעלם משם, התפקיד של כולנו. של כל אחת ואחד מאתנו הוא להתערב ולפעול לשנוי.
כולנו מחויבים ב"לא תעמוד על דם רעך ולא תשא עליו חטא". כולנו מחויבים לפעול למשפחות שמחות, לילדים מאושרים ולבתים מתפקדים באושר יהודי אמיתי. וכולנו לא יכולים לעמוד מהצד כשדברים מתפרקים. בשביל הקהילה שלנו, אסור לנו לשתוק יותר.
יש הרבה מה לעשות היום. יש רבנים שיכולים ללוות ולעודד לפנות לתהליך טיפולי מקדם. יש אנשי טיפול מקצועיים שיודעים איך לסייע לצאת מהמשברים למקומות טובים ובריאים יותר. ויש ארגונים שיכולים לתת את כל המידע המקצועי שצריכים בשביל לדעת מה ואיך נכון לפעול.
יש כל כך הרבה מה לעשות, יש תקוה עצומה ועתיד טוב יותר והרבה ידיים שמושטות לסייע. כל מה שכולנו צריכים זה פשוט שיהיה לנו אכפת, כי כאלה אנחנו: רחמנים וגומלי חסדים. גם כשזה נוגע לאלימות במשפחה.
מספרי הטלפון לפניות להתייעצות ולקבלת סיוע:
- מוקד משטרה: 100
- מוקד משרד הרווחה לפניות - 118
- המרכז למשפחה ביד שרה: 026444566
- בת מלך - מקלט וסיוע לנשים נפגעות אלימות: 1800292333
- תה"ל - קו הסיוע לנשים דתיות וחרדיות: *2555
- באשר תלכי - לסיוע לנשים חרדיות במצבי פרידה וגירושין: 0523468639
- "אמונה" - המרכז לטיפול במשפחה: 036179216
הצגת כל התגובות