את השבוע החולף, היו שמחים רה״מ וחלופו, להחליף כמעט בכל חלופה אחרת. אלו לא רק הקטטות על בסיס יומי, שמערערות את הרעוע ממילא, אלא גם סקר מטריד ששמועתו הסתובבה בימים האחרונים, ושהגיע במלואו לידי הח"מ. הסקר, עליו חתום סוקר מוערך, בדק את היתכנותה של רשימה ימנית חדשה המורכבת מעמיחי שיקלי, יעקב ברדוגו, איילת שקד ואורלי לוי. התוצאות – לא בלתי מעניינות: רשימה כזו תזכה לחמישה מנדטים, ימינה יורדת ל-2.5% - מתחת לאחוז החסימה, והעיקר - גוש הימין מטפס ל-61 מנדטים.
הגיבוש הבהול שזומן נוכח המאורעות, הוא כזה שרק על עצם שהייתם יחד של הניצים בחדר אחד, כבר צריך אולם האירועים לגבות פרמיית סיכון מיוחדת. איש לא יכול להמר למשל, כיצד יסתיים המפגש בין אביר קארה לבין חברתו לסיעה שירלי פינטו, מולה הניף יומיים קודם את אצבעו הכפולה, וסינן לח"כית מוגבלת השמיעה: ״תקשיבי לי טוב״. ומקל וחומר, בן סיעתו של קל וחומר, אין להמר כיצד יסתיים מפגש בין יאיר ״ישיבה לא תקום באביתר״ גולן, לאיילת ״אוי הבטן״ שקד.
הניסיון לשוות לממשלת השיסוי מסכת פנים של איחוי, מחזיק בדיוק כמו שכבת מייקאפ עבה על פרצוף מצולק קשות. במאמץ הראשון, הזיעה חושפת את הפנים האמיתיות של השידוך. זה התפוצץ השבוע מדי יום, כמו חשיפת הקלטותיה של איילת שקד, נטולת פילטרים, מביעה דעתה על רה״מ החליפי בשמו, מבלי להזדקק עוד לכינוי המכובס ״השר המתדרך״.
תעלומת שלושת ״הפיגועים המדיניים״ שעשה לפיד לדבריה, עוד תפרנס את האופוזיציה יפה. עשרים דקות בלבד חלפו מאז פרסום ההקלטות בחדשות 12, ועד שהח"כ הממולח מש״ס משה ארבל, הניח על שולחן הכנסת שאילתא רשמית בהולה בנושא.
השבוע הזה, נשמע היה כקריאה בהולה לכונס הנכסים של ימינה להיכנס לפעולה, רגע לפני הברחת נכסים. עידית סילמן שנטען כי חיפשה את עתידה ביש עתיד, ניסתה להכחיש הדיווח בשלל התפתלויות. לזכותה ייאמר כי המילה ״להד״ם״ לא הייתה אחת מהן. לא מובן מאליו במפלגה בה השורש ש.ק.ר. הוא כלי שימושי לגיטימי.
גם כאבי הגזים של השרה שקד, שהתגברו לכדי כיווצים, עד לפליטת צרור הצהרות ימניות, לא מוסיפים יציבות למפלגה. אפילו ההצהרות על הכנה לבחירות מוניציפאליות יחד עם הבית היהודי זכו להכחשה מיידית בהולה, בבחינת ״שומר נפשו ירחק״. נראה כי לא ירחק היום עד שניתן יהיה להגדיר רשמית את המפלגה: ״הנ״ל ז״ל״.
לא סתם העריך בנט, בעוד דליפה מהמפלגה המחוררת, כי הרוטציה לא תתקיים. אצל בנט כידוע, מילה היא מילה, ותו לא.
המילה האחרונה בסבב הנוכחי, עוד לא נאמרה. היא אולי תהיה שייכת לשר הביטחון בני גנץ, שבשעת פרסום הקלטות שקד עשה את דרכו במטוס חזרה לישראל מיעד מאופל צנזורה בחו״ל. גנץ, ששבע גם הוא מתדרוכי השר המתדרך, זה שרק השבוע האשים אותו מאחורי גבו בחבלה בקשרים עם ארה״ב בסיפור ששת עמותות הטרור הפלסטיניות - לא שוכח. עם לפיד יש לו חשבון ארוך ונוקב עוד מתקופת הממשלה הקודמת. גם עם בנט, פטרונה של שקד, יש לשר הביטחון כמה עניינים פתוחים לסגור. וכשממול שוכבת על השולחן הצעה קורצת מהליכוד לקדנציה מלאה בראשות הממשלה, אין באמת לגנץ שום סיבה סבירה להנמיך להבות.
לפיד אגב, מסובך לא רק עם גנץ ושקד. התנהלותו בממשלה מזכירה ילד נלהב בחנות ממתקים, לא מסוגל לעצור, חוטף בהתלהבות מכל הבא ליד. אביר "איפה הכסף" שבחר השבוע לחגוג עם הכספים הקואליציוניים במיליארדים, בניגוד לכל מצע, הבטחה ו/או נאום חוצב שנשא בעבר, הביא עליו ביקורת אפילו משופריו בתקשורת. אם ייאלץ שוב להתמודד בבחירות, הוא כבר לא יוכל לתקוף את נתניהו והחרדים על גודל הממשלה, החוק הנורבגי, רה"מ החלופי והכספים הקואליציוניים. מימון החתולים עוד ישמיע באוזניו "מייאו" זמן רב.
מי שעושים רושם כנהנים מהאירוע, הם דווקא הח״כים החרדים. אפילו בעלי השערות הלבנות שביניהם מחדשים עלומיהם, חוזרים להיות ג׳ינג׳ים. כך גפני השבוע כשתיאר בתיאטרליות למנסור עבאס, כיצד ירמו אותו פקידי האוצר, ואיך האוצר המובטח לו, יישאר גנוז בקופת האוצר. גם כשהקריא בלעג גלוי, מילה אחר מילה, את מצע יש עתיד כנגד הכספים הקואליציוניים, הוא היה רחוק מלהיראות סובל.
אבל החגיגה האמיתית שייכת לח״כים החרדים הצעירים. בהיעדר ממשלה, כולם כמעט שווים. אין שרים, אין סגנים, אין אפילו פרסי ניחומים של יו״רי ועדות. המקסימום בפסגת ההיצע הוא יו״ר סיעה. את כשרונם הם מוציאים על דוכן הנואמים במליאה ובהטרלות נאות בוועדות. הקומיקאי שבהם, ח״כ מלכיאלי, עושה רושם של נהנה במיוחד. בממשלה הקודמת לא הייתה לו הפריבילגיה שאריה דרעי יאזין במליאה לנאומו, יאחוז בבטנו ויגעה בצחוק. הצעת החוק שהגיש השבוע להחמרת הענישה על נוכלים, נגדה הצביעה הקואליציה תוך ניגוד עניינים מובהק, הייתה עוד הטרלה חגיגית ונאה.
ולמרות כל המהומה, בנט מרוצה. רק איש ימין שספג שנים רבות מכות מתקשורת השמאל, מבין לפתע איך מרגיש ליטוף. השופרות מעולם לא תקעו כך עבור איש ימין. אין פלא שגם כאשר פוטין לצידו, כל שעניין את בנט הייתה ההתמסרות לתקשורת הישראלית. עם כזה ליטוף חמים ונעים, הירדמותו של אלקין הייתה אך טבעית.
• הכותב הוא מגיש המהדורה המרכזית ברדיו קול ברמה ומגיש בערוץ כנסת
הצגת כל התגובות