שולי רנד לא מפחד לירות לכל הכיוונים

(צילום: אלדד שושן)

לאנשי היח"צ ישנה נטייה לכתוב ולהשתמש במילים מפוצצות דוגמת "אלבום מטלטל" דבר שברוב המקרים אינו מבוסס על כלום, מלבד הצורך של היחצן ליצור קומניקט נוצץ ומלא במילים ענקיות חסרות ערך. במקרה של שולי רנד המילה "מטלטל" היא בסך הכל תיאור פשטני של האלבום החדש "רצוא ושוב".

אלבומו הראשון של רנד "נקודה טובה" טלטל אף הוא את עולם המוזיקה היהודית הישראלית. עוד טרם היוטיוב היה למשמעותי כל כך ובטרם רנד עצמו הבין את חשיבות ההתנהלות המקצועית. שירים מתוך האלבום הפכו ללהיטי ענק שמושמעים עד היום בתחנות הרדיו וזוכים לגרסאות כיסוי רבות במיוחד השיר "איכה" שהפך ללהיט ענק. אבל מאז עברו עשר שנים תמימות בהן הכריז רנד שוב ושוב על "סיבוב הופעות אחרון לנקודה טובה" והתארח בלא מעט אלבומים של אחרים כשאלבומו שלו מבושש לבוא.

במשך השנים פחדתי לשמוע יותר מידי את 'נקודה טובה' פחדתי שהוא יימאס לי... שהקסם ייאבד וכבר חשבתי שזהו הקסם הזה שקוראים לו אלבום חדש לשולי רנד לא יקרה לעולם. ואז רנד פגש את המפיק המוזיקלי אסף תלמודי והאלבום השני פשוט קרה. והוא בועט, אפילו בועט חזק מאד ולפעמים גם חזק מידי... רנד של 'רצוא ושוב' הוא זמר מחאה בחלק גדול מהשירים. הוא מוחה על שנאת החינם והרכילות (הספינה) על צביעות (צדיק) ועל האלימות בקרב הנוער (אדי).

לקח לי זמן להתרגל לרנד הזועם, שהצריך אותי בהאזנות רבות וגם באוזניות... שכן השיר "אדי" גרסה מדממת עד מוות פשוטו כמשמעו, של שולי רנד לשיר "אצל הדודה והדוד" של דני סנדרסון, בהחלט לא מתאים לאוזניים של ילדיי שכן האלימות הקשה שמתוארת בו לצד הסמים וכל האווירה רחוקים לחלוטין מהתכנים שאני רוצה להשמיע לילדיי. הימצאות שיר שכזה בתוך האלבום הופכת את האלבום לכזה שלא יכול להיכנס למערכת הסטריאו המשפחתית וחבל.

רנד הוא כיום הגרסה הטובה ביותר לזמר שחקן, זמר שמגיש את שיריו בצורה שלא ניתן להתעלם מהם. הוא לא ניחן בקול נעים אבל יכולת ההבעה שלו והמסרים שהוא מעביר באמצעות קולו הופכים את ההאזנה אליו לחוויה מרתקת שבכל פעם נחשפים גוונים נוספים שלה.

מעבר לכך כתיבתו של רנד צבעונית עמוקה ומעניקה כבוד של ממש למילה הכתובה. הטקסטים של רנד מעוררי התפעלות. הוא משתמש בציוריות ובמילים עשירות שהופכות את הטקסטים שלו לחוויית עברית נהדרת.

כמו באלבומו הראשון בו נפרד מחברו הבמאי חנוך לוין, גם הפעם נפרד רנד מחבר שנפטר, הזמר והיוצר המוכשר והנוגע, אברהם אבוטבול ז"ל, שהיה חברו הקרוב. השיר "אברם" מתאר את ימיו האחרונים של אבוטבול בבית החולים לאחר שהתגלה הגידול הארור במוחו. בתור מי שהכיר בעצמו את אברם וגם ביקר בחדר 202 במחלקה האונקולוגית של בית החולים הדסה עין כרם, רנד מצליח להעביר לגמרי את התחושות המטלטלות בין תקווה לייאוש וכאב שחשתי בעצמי בחדרו של אברם ז"ל. השיר במקצב הבוסה נובה נע בין צלילי שמחה מז'וריים לצליל הייאוש של הסינטיסייזר הצורמני ומעביר אף הוא במלודיה את החוויה הייחודית של אברהם ז"ל.

רנד נפרד באלבום גם מאביו שנפטר לפני כשנה וחצי, השיר "עץ ופרי" מספר על הקשר של רנד עם אביו סביב ההליכה לבית הכנסת בשבת בבוקר והסתופפות מתחת לטליתו בעת ברכת כהנים.

אחד השירים היפים באלבום הוא גם שיר מחאה כנגד החומריות – "עבדים". השיר שמבוצע בסגנון הגוספל השחור ונפתח בנגינת בס מרהיבה של בנו הנדלר ומחיאות כפיים כיפי מאד להאזנה. השיר מתכתב עם "עבדים" של ברי סחרוף אך גם עם התשובה אותה מדמה רנד למשיח שמגיע על רכבת ובתחנה הבאה מגיע אלינו כדי לבשר לנו "שבתחנה הבאה בני חורין".

שיר נוסף, אהוב עליי במיוחד הוא "צדיק" שיר בו לועג רנד לצביעות ולשימוש במנטרות דתיות כדי להשיג רווחים עצמיים. השיר לו צולם גם קליפ תיאטרלי עורר עניין רב אך גם חרמות... ברדיו קול חי הוחלט בהחלטה תמוהה וצבועה לאסור להשמיע אותו בטענה, כי יש כאילו שיבינו שהוא לועג לרבנים. הפחד מביקורת כנגד צביעות חשפה את ערוותם של אנשי הרדיו שלא מסוגלים להתמודד עם טענות בדבר צביעות. רנד אינו מכוון במילותיו ואינו רומז לאף אחד ואם משהו מרגיש שרנד מדבר על רבו אז 'על ראש הגנב בוער הכובע' או השטריימל...

שיר יפיפה נוסף הוא "עוד טיפה", שיר התבודדות מרגש, בו מתחנן רנד לתיקון עצמי ולתשובה אמיתית. נגינת הכינור הקסומה של גדי פוגטש הנהדר, שגם מיקסס את השיר לצד הגיטרה האקוסטית של עמית יצחק, הופכים את השיר לחוויה מוזיקלית. שיר מרגש נוסף מהאלבום הוא "דע בני אהובי", בו שר רנד באופן בלתי טיפוסי כאילו בשמו של הקב"ה שלא ידח ממנו נידח וכי אנו נותרים בניו גם אם חטאנו.

הופתעתי לגלות, כי הסינגל המוצלח "לא תדעי כמה", הראשון שיצא לאחר תקופה ארוכה של שתיקה, לא נכנס בסופו של דבר אל האלבום מה שמותיר לי תקווה כי רנד עבד כבר על חומרים נוספים וכי האלבום הבא לא יגיע רק בעוד עשור.

לסיכום, "רצוא ושוב" של שולי רנד, הוא אחד האלבומים היותר חדים שנשמעו פה בשנים האחרונות. רנד לא מפחד לירות לכל הכיוונים ולהביע את מחאתו בנושאים שונים. אבל אצל רנד כמו אצל רנד כל שיר הוא חוויה ייחודית ששווה להאזין לה ובקשב רב.