אחרי שבשבועיים האחרונים עסקנו בנושא סרבני הגט, הן מצד הגברים שמסרבים לתת גט והן מצד הנשים שמסרבות לקבל גט, לא יכולנו שלא לדבר עם הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו, שמתוקף תפקידו עושה כל שביכולתו כדי לפתור גיטין סבוכים, להתיר עגונות ולהציל כמה שיותר משפחות בישראל.
- מי אתם סרבני הגט ולמה אתם עושים את זה? • מסמך כואב
- "עשיתי את זה כדי לראות את הילדים"; סרבני גט מדברים
"נכנסת בדיוק בזמן", הרב מחייך לקראתי כשאני נכנס למשרדו, "אני בדיוק באמצע לכתוב פסק דין לזוג שבמשך שנים רבות האישה מסרבת לקבל גט. ישבנו אתמול בבית הדין עד שבע ורבע בבוקר כדי להגיע להבנה ביניהם".
למגזין 'כיכר' המלא - לחצו כאן
הרב מגולל באוזני את הסיפור, תוך השמטת הפרטים המזהים כמובן, ומספר לי מה הוא עושה על מנת לגרום לאישה לקבל את הגט.
הרב ידוע כמי שפועל גדולות ונצורות בהסדרת גיטין לנשים עגונות, איך ניתן לפתור גיטין כאלה?
"אנחנו עושים מאמץ עצום", עונה הרב מידית. "יש לנו בבית הדין יותר סרבניות מסרבנים. גם גברים שלא רוצים לתת גט וגם נשים שלא רוצות לקבל גט, שניהם לא בסדר. את זה כולם צריכים לזכור. המציאות אינה פשוטה. ולצערי - ובכאב אני אומר את זה, אנשים מבחינתם יכולים להמשיך עם זה שנים. זה יכול להיות מאבק של כסף, נקמה וכבוד. הם לא רואים את העובדה שהם פוגעים בעצמם".
"אנחנו בבית הדין פועלים בראש ובראשונה, להציל את עצמם מעצמם", מסכם הרב.
איך עושים את זה?
"זה דורש סבלנות ומאמץ של שימת לב לאנשים. לפעמים אם אין ברירה אנו משתמשים בכל סל הכלים שמאפשרת התורה. אם לעיתים מדובר בכפייה, כגון מאסר ואז צריך לדעת להשתמש בו בצורה הנכונה".
ממה צריך להיזהר שמורים לאסור מישהו?
"ישנם כאלה שהמאסר בשבילם הוא פרס", מגלה הרב, "פתאום יש להם שם חברה. יש להם עם מי לדבר ויש מי שמקשיב להם".
"ראינו אחד שכאשר הוצאנו אותו – הוא היה נכון לתת גט הרבה יותר מלפני כן", צוחק הרב במרירות.
"צריכים לזכור שאנחנו מטילים על אנשים דברים מסוימים, להשתמש בהם נכון. רוב האנשים רואים בזה משהו נורא ואיום והם נבהלים מזה אבל את חלקם זה משרת".
איך הרב מצליח להוביל לפתירת גיטין סבוכים?
"הצלחנו לפתור מקרים שהיו בבית הדין כשלושים ושבע שנים. ישבתי בבית הדין התחלתי לצמצם את הוויכוחים שלהם עד שהגענו לדירה עם שלושה חדרים וחצי. זה היה כל המחלוקת שלהם. אמרתי להם בואו נגמור את הסיפור: 'זה בזבוז של החיים שלכם'".
יש הרבה סיפורים כאלה 'מוזרים'?
"בוודאי. היה זוג שכבר רב עשרים ושלוש שנה. ליבת המחלוקת הייתה על דירה עם שבעה חדרים. האישה טענה שזה שלה. היה לה תשעה ילדים נשואים, אין לה מה לעשות עם דירה גדולה כל כך".
אז מה עושים במקרים כאלה ואחרים, סבוכים ככל שיהיו?
"מחפשים מתחת לאדמה. משקיעים שעות לפני בית הדין הגדול לקרוא את הפרוטוקולים ולמצוא מה אפשר לעשות על מנת להגיע להסכמה של שני בני הזוג כדי שהגט יינתן במהלך הדיון.
"אנו לא חוסכים שעות. כיום אני מאושר להגיד שעורכי הדין שבאים לבית הדין הגדול יכולים להביא איתם טלית ותפילין לשחרית (כיוון שהדיונים יכולים להימשך עד אור הבוקר שלמחרת. א.ט)".
הרב מדבר על הנושא ואני שומע כאב לב אמיתי...
"בהחלט", אומר הרב ובקולו תחינה, "כל מקרה ומקרה כזה כואב לי. תחשבו מה עובר על הילדים בהליך ארוך ומייגע כזה של סרבנות. זה לא בהכרח צריך להיות ניכור הורי פיזי אלא פסיבי. קח לדוגמא ילד ששומע את אמא שלו מדברת עם חברה בטלפון. היא אומרת לה שהיא לא יכולה לשלוח את הילד לטיול כי אין לה את הכסף לזה. הילד, שרוצה 'לפצות' את אמא שלו ולעשות לה טוב, הוא מתנכר לאבא שלו. האמא בכלל לא התכוונה לזה, אבל כך קרה".
"מאוד כואב לי גם על הסבים והסבתות", מוסיף הרב, "הם לא רואים את הילדים והם חווים מפחי נפש גדולים".
"כיהנתי כרב בשתי ערים, מודיעין ושוהם. כמו כן ערכתי חופות כרב קהילה בירושלים. אני מכיר זוגות עוד מהחתונה שלהם. כשאני מגיע לבית הדין במקרה כזה של גירושין אני מזהה את הזוג איך הם היו בעבר כזוג נשוי עוד בימי צעירותם, (כאן הרב מדגיש שהכוונה שהוא מכיר זוגות באופן כללי. זוג שהרב חיתן בפועל ומגיע אחר כך להתגרש בבית הדין, לא יתגרש אצל הרב, "לא אצא בדינם") כרב קהילה אני מכיר את הזווית הזאת לא רק מהזווית המשפטית אלא מהזווית הנעימה והנחמדה ולכן זה כואב לי עד למאוד כאשר כל הליך הגירושין נמשך עשרות שנים ובמריבה אין סופית".
איזה מהלך הוביל הרב בנושא?
"היה לי את הזכות להביא סופר גיטין לבית הדין הגדול. עד שהגעתי לא היה מושג כזה. אני עשיתי זאת כדי להבטיח שבכל שעה שנרצה לחתום גט, יהיה סופר ערוך ומזומן.
"כשאתה מביא את האנשים בשמונה בערב או בחצות הלילה והגעתם סוף סוף להסכמה על הגט, אתה מבין שהגעת למצב שאם הם יחזרו הנה מחר אזי בבית יהיו להם כל מיני נותני עצות שלא רואים את כל התמונה והם, לצערי, רק יקלקלו להם, אז למענם אנחנו נשארים עד לגט המיוחל".
צריך להיזהר מ'נותני העצות' למיניהם...
"לגמרי", מסכים הרב, "הם רואים רק צד אחד בסיפור. הם רוצים את טובתו של מי שהם קרובים שלו והם רק עושים נזקים גדולים יותר שיכולים לתקוע זוגות לאורך שנים. אני רואה את התמונה מבחוץ ויודע להוביל למהלך שיועיל לשניהם. לכן, אני עושה מאמץ לסיים את כל התיקים שמגיעים לשולחני. אם יש כאן גט כריתות אז אני פועל שיהיה כריתות לגמרי על מנת שיוכלו אחרי מתן הגט לצאת לחיים חדשים".
"ובד בבד", ממשיך הרב באותה נשימה, "בסיומו של כל גט אני פונה לגבר ואומר: 'אתה תעשה את הכל שלילדים יהיה אמא וגם אבא', ואז אני פונה לאישה ואני אומר לה: 'את תעשי הכל שלילדים יהיה אבא ויהיה גם אמא'. במשך הזמן אני מקבל הזמנות לבר מצווה משותפת שבהם שני ההורים נוכחים ומחייך".
בהכללה גסה, מה גורם לסירוב גט?
"כבוד, כסף ולעיתים נדירות הם באמת אוהבים וקשה להם להיפרד. אני, אגב, מאמין בזה".
אבל קשה לשבור כבוד של מישהו ואם יש בהליך הזה הרבה כבוד אז איך אפשר להוביל לגט?
"אני מנסה. כשנכנסתי לכהן בבית הדין הגדול בכוונה בחרתי את יום שלישי שזה היום שאני יושב בו בבית הדין. בבוקר בשיר של יום אני אומר ומכוון לאלוקים: 'אתה ניצב בעדת קל'. (תהילים פ"ב, שיר של יום שלישי בתפילת שחרית), אני פונה לה' ואומר לו 'אני צריך אותך באופן מיוחד'.
"צריך הרבה לב וגם הרבה מחשבה. בנוסף, הרב אהרן כץ עושה לי חסד ומגיע לדיונים על מנת לנסות לעזור לי מהבנתו. יש לו הבנה נפלאה במספרים והוא דואג לכך שלכל צד יישאר משהו מההסדר של בית הדין. כמו גם חבריי להרכב בבית הדין הגדול, הדיינים הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס שמסייעים לי בבית הדין הגדול".
הרב אמר בתחילת השיחה שהוא נשאר בדיון עד שבע ורבע בבוקר, איך אפשר לנהל סדר יום ביום שלמחרת?
הרב מחייך ומשלים אותי: "ועוד יש להתפלל, להגיד מזל טוב לחתונה של ידיד, לסדר קידושין שם ולמסור שיעור כאן ובל נשכח את השיעורים היומיים", הרב נשען על הכיסא וממשיך בחיוכו הטוב: "אבל עושים את זה. למען מטרה כל כך חשובה אני מוכן להקדיש את כל הזמן הנצרך. לו זה לא היה חשוב לי הייתי בשתיים בצהריים אומר לזוג 'אין הסכמה' נתראה בדיון הבא. אבל ככה דברים לא נפתרים ולכן אני יושב בבית הדין כמה זמן שצריך כדי להוביל לגט כשר כדת וכדין".
לסיום, שאלה שחשובה לי אישית כמי שחובב את הנושא עד מאוד, יש לרב רטוריקה משובחת. הרב יכול לתת לי טיפ ברטוריקה?
"אין לי את הכוחות כמו אבא שליט"א. אני יכול להגיד לך דבר אחד. כאשר ביקשו ממני באיזה קורס שאבוא ואדבר לקהל איך מדברים בפני ציבור אמרתי שאין לי תשובה. או שיש לך את זה או...", הרב מחייך.
"ושוב", הרב חוזר לנושא השיחה, "זה עם הרבה לב. התברכתי בדיינים עם לב שיושבים איתי וברגע שיש דיינים עם לב ושכל אז יש סייעתא דשמיא והדברים מתקבלים על לב השומעים".
אני מודה לרב על השיחה והרב רוצה להוסיף משפט אחרון: "ברוך תהיה על הדבר הזה ועל כתבה המעוררת את הציבור, לעיתים אין לאנשים מושג למה הם מכניסים את עצמם. הם נכנסים לבורות עמוקים שאחרי זה הם לא יכולים לצאת ממנו, כמאמר בתלמוד: 'אין אסור מתיר עצמו'. מאוד כואב לי על אנשים שמגיעים למצבים כאלה ולכן אנחנו באמת נמצאים בבית הדין כדי לעזור להם להציל את עצמם לעצמם".
לפניות לכתב - ari@kikar.co.il
הצגת כל התגובות