שרוליק מנדלסון בראיון: "תמיד נמשכתי למוזיקה קיצונית"

המסע המוזיקלי של מנדלסון החל, במשפחה בעלת שורשים מוזיקליים עמוקים. "במשפחת מנדלסון כולנו מאוד אהבנו מוזיקה," הוא מספר. "כמובן, יש את אחי הבכור, מוישי, שהוא אורגניסט ידוע. כבר כשהיינו ילדים הוא מאוד בלט בכישרון הנגינה שלו." הרקע המשפחתי כלל גם סבים חזנים ואב ששימש כשליח ציבור, מה שמצביע על מסורת מוזיקלית שעוברת מדור לדור. אך בעוד שהרקע היה נטוע במסורת, מנדלסון הצעיר נמשך דווקא לכיוונים אחרים. "מאז שהייתי ילד, הייתה לי משיכה לדברים קיצוניים יותר. אהבתי כמה שיותר שהמוזיקה תהיה קיצונית ודאנס, וכמה שפחות שירים איטיים, מבלי לזלזל כמובן. העדפתי את השונה ואת המיוחד".

ההורים, שזיהו את הפוטנציאל, שלחו את כל הילדים ללמוד נגינה אצל מורה. "השקיעו בנו," הוא מציין בהערכה, אם כי בחיוך מוסיף, "על אחד זה עבד." למרות שלימודי הנגינה הפורמליים לא הובילו את כל האחים למסלול מקצועי, הניצוץ המוזיקלי של שרוליק החל להתפתח לכיוונים לא צפויים. "תכל'ס, התחלתי מבניית מקצבים לאורגנים," הוא חושף. "יש לי סט של מקצבי דאנס לטיירוס (סוג של אורגן פופולרי). משם זה התגלגל ליצירה. הייתי בונה מקצבים באורגן, ואנשים היו אומרים לי, 'וואו, אם תעשה את זה במחשב, עולם האפשרויות שלך יהיה בלתי מוגבל'. זה היה משהו שלא הכרתי, אבל הרעיון נזרע במוחי".

הקפיצה המשמעותית לעולם ההפקה הממוחשבת הגיעה מאוחר יותר מכפי שניתן היה לצפות. "רק אחרי החתונה פתחתי קיובייס (תוכנת הפקה מוזיקלית) לראשונה בחיי," הוא מגלה. "בעוד שרוב האנשים חורשים על זה במשך שנים לפני שהם מגיעים לתחום המקצועי, אני פחות או יותר פתחתי קיובייס, ותוך חצי שנה מצאתי את עצמי עושה עיבודים ודברים שיצאו החוצה. לא אגיד לך עיבודים לשירים מפורסמים מיד, אבל כבר התחלתי לעבוד. זה הקשה קצת על התהליך; אם הייתי מתחיל בתור בחור, הייתי היום במקום אחר לגמרי. אבל כך זה התגלגל, בסיעתא דשמיא, ואני מבסוט מהדרך שעברתי".

מנדלסון שעבר בימים אלו לאולפן חדש בבית שמש, מספר על העבודה באולפן, לדבריו, המעבר מעבודה ביתית צנועה לאולפן מקצועי היווה נקודת מפנה נוספת. "הרגע שפתחתי את האולפן, לפני כשש שנים, היה נקודה מאוד משמעותית," הוא משתף. "לפני כן עבדתי מהבית עם מחשב נייד ואוזניות – לא אוזניות אולפן ולא רמקולים של אולפן, כי לא היה לי בכלל ציוד. וככה הייתי צריך לעשות שירים. אתה מבין את המצב?" הוא צוחק. למרות התנאים הראשוניים, מנדלסון מדגיש שהיום הנגישות לציוד הפכה את נקודת הפתיחה לקלה יותר, אך העלייה ברמה עדיין דורשת השקעה משמעותית. "כל תקופה מוסיפים לאולפן עוד איזה מכשיר, עוד איזה צעצוע, ולאט לאט זה נהיה יותר רציני".

אחד השירים שסימנו את פריצתו הגדולה לתודעה היה "שיר השמחה" שעיבד לשוקי סלומון וישי לפידות. "אין ספק שזה היה נקודת תפנית," הוא מאשר. "אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שהסתכלו עליי בצורה אחרת, ששמעו את האוזן שלי בעיבודים. קיבלתי במה גדולה ולקחתי אותה בשתי ידיים." ההצלחה של "שיר השמחה" הייתה יוצאת דופן, והוא ממשיך לצבור צפיות ולהישמע גם שנים לאחר יציאתו. "מדובר בלהיט קיצוני. השיר הזה הצליח יותר אחרי מאשר לפני. כלומר, עכשיו הוא עושה יותר צפיות בשנה מאשר בשנה הראשונה ליציאתו".

בעקבות ההצלחה הגיעו פרויקטים נוספים שהטביעו חותם, ביניהם "עד דלא ידע" עם שוקי סלומון ובני הורביץ. "זה היה להיט ענק לגמרי, אחד הטופים של השנים האחרונות," אומר מנדלסון. "צריך להגיד שהלחן שם הוא של בני הורביץ, אבל אני ארשה לעצמי לקחת קרדיט על זה שזה הפך לכזה 'בנגר', כי זה מאוד הולך עם הביט. אם תוריד את הביט שם, אין מספיק בשר. אני בהחלט מרגיש שזה אחד הדברים שיצרתי, כמובן יחד עם שוקי ובני".

תחום נוסף בו מנדלסון עוסק הוא הפקת מוזיקה לסרטי תדמית ואירועים, שם הרמה עלתה והביקוש למוזיקה ייחודית ומקורית גבר. "בן אדם כבר לא רוצה לעמוד באירוע מיוחד עם סתם מקצבים של אורגן בקליפ, הוא רוצה מוזיקה ייחודית ומקורית שתלווה את זה." דוגמה בולטת לכך היא המחרוזת "אחסידישע טריפ" עם אחיו מוישי ויוסלה קרישבסקי. "אני חושב שגם שם קרה איזה קסם מטורף, אנשים השתגעו מזה".

השיחה גולשת באופן טבעי לשאלת הסגנון ה"פרוע" והנועז המאפיין רבים מיוצרי המוזיקה האלקטרונית במגזר החסידי. מנדלסון משיב בכנות: "תמיד נמשכתי לזה. אני זוכר את האלבום של איציק אשל, 'זה לא ממני רק מהשם'. נגמרתי מהאלבום הזה. היה שם את השיר 'אני חוזר', זה דאנס לכל דבר. שמעתי את זה מאות ואלפי פעמים".

ההשפעות מגיעות גם מאמנים בולטים מתקופת ילדותו, כמו ליפא שמלצר, שלומי גרטנר ואוהד מושקוביץ. "כשאני הייתי ילד, האמנים הבולטים היו מי שפרצו דרך הכי חזק. ליפא גרר אחריו את כל השוק. אחר כך הגיע שלומי גרטנר עם אלבום מופת, והיה את 'התו השמיני' של יוסי גרין עם אוהד מושקוביץ." מנדלסון מציין שהוא לא מגביל את עצמו רק לדאנס. "אני עושה גם עיבודים שהם קלאסיים יותר, אבל כל מה שמעניין ושונה אני בפנים. היום דאנס רגיל זה כבר מקובע וקלאסי. אני זוכר שגם זה היה חידוש פעם", הוא מוסיף בחיוך.

שיתוף פעולה משמעותי נוסף הוא עם האמן שרולי גרין. "הוא בעיניי אמן פורץ דרך," אומר מנדלסון בהתלהבות. "הוא אחיין של ליפא, אז הכל מגיע מאותו בית יוצר. הוא באמת אמן שיש לו את הטעם החסידי, אבל עם איזה פלפל, כוכבית חריפה. אני לא מוריד מאמנים שאני מעריץ מאוד, כאלה שאוהבים רק מוזיקה חסידית קלאסית, אבל מבחינתי שרולי גרין הוא הזדמנות גדולה לעשות כל מה שאני חולם. עשינו עכשיו מחרוזת 'הלל' בפסח, מחרוזת די קיצונית. זה לא פרוע, זה פשוט נועז".

מנדלסון מספר על החוויה מול הלקוחות, "ממתנים אותי הרבה פעמים. גם כשאומרים לי 'תעשה מה שבא לך', אני אומר להם 'תיזהרו', כי לקוחות קודמים אמרו את זה וזה לא נגמר טוב, זה נגמר בקיצוצים", הוא אומר בחיוך. "היום אני יותר מודע לתהליך. בהתחלה לקחתי הכל מאוד לקיצון, עד שהבנתי שרק אני אוהב כל כך קיצוני. אני צריך לאזן את זה בין מה שאני אוהב לעשות למה שהלקוח אוהב. זה קצת ההבדל בין מעבד למפיק מוזיקלי".

לצד העבודה המסחרית, מנדלסון שואף להמשיך וליצור טראקים המשקפים את טעמו האישי. "אני עדיין עושה את זה, ורוצה לעשות את זה, לא תמיד מספיק. אבל אני מאוד רוצה להוציא את הטעם שלי בכל מיני טראקים." הרעיון הוא לייצר "מוזיקה טכנו-יהודית", כזו שמשלבת את האנרגיה האלקטרונית עם אווירה ומסרים יהודיים.

צפו בראיון המלא: