צפו: המלחמה בסאטמר הגיעה לרחוב

קריית יואל סוערת: מאבק של שנים, הכולל אלימות, הליכה לערכאות, הלשנות לשלטונות, ניתוק חשמל, מים וביוב, הגיע ביום ראשון לשיא חדש, כאשר אלפים הפגינו כנגד סגירת בית המדרש בביתו של כ"ק אדמו"ר ר' יואל מסאטמאר זצ"ל.

זה שנים רבות, מאז הסתלקותו של האדמו"ר מייסד הקהילה זצ"ל, שבביתו - הצמוד לבית המדרש הגדול, התייסדה קהלה נפרדת ממקורבי הרבנית ז"ל, שלא סרו למרותו של האדמו"ר בעל ברך משה זצ"ל - בן אחיו של האדמו"ר זצ"ל. על אף שבית המדרש היה ברשותו, השתווה האדמו"ר עם הרבנית, והקהילה העבירה הבית באופן רשמי לרבנית זצ"ל.

אלא, שאחר הקמת קהילת בני יואל, שהייתה למעשה מרידה בקהילה ובמיוחד נגד מנהיגה אדמו"ר ר' אהרן שליט"א – הגיש הקהילה תלונה שהבית שייך להם. התלונה הוגשה לבית המשפט.

הנימוק להליכה לערכאות היה, כיון שבי"ד התאחדות הרבנים, המורכב מרבני סאטמאר והקהילות השייכות להם, מיאנו להזמין הרבנית ז"ל לדין תורה - מפני כבוד האדמו"ר המייסד זצ"ל, ומשום אשת חבר כחבר.

ולמרות זאת, פסק בית המשפט לטובת הרבנית, כי הבית הוא שלה, הן משום שקבלה אותו מהקהילה והן מצד חזקה.

כך נמשך העניין עד לפטירת הרבנית. יום אחר פטירת הרבנית זצ"ל החלה הקהילה של ר' אהרן שליט"א להקשות לקהילה בבית הרבנית זצ"ל - ביהמ"ד אוהל אלטא פיגא. כמו למשל ניתוק החשמל ועוד.

מקורבי הרבנית, שירשו את הבית וע"פ צוואתה הרחיבו שם את הבית המדרש כמקום תורה ותפלה לעילוי נשמתה, פנו לבית המשפט (רבניהם התירו שכיון וזהו סכסוך ישן, שצד האחר הגיע לבית המשפט, מותר להם לפנות לערכאות, כדין מי שאינו ציית לדינא).

אלא שהפעם, בית המשפט פסק שהם חייבים לקהילה שלש ורבע מיליון דולר, וזאת כיון שאין להם רק זכות – אלא לבית פרטי ולא רשות להשתמש בזה כמקום ציבורי. הסכם זה הוטל על הקהילה עקב שימושה במקום לשימוש ציבורי, מה שהזיק לקהילה הגדולה. סכום העתק נפסק, בין היתר כיון שמתפללי ביהמ"ד אוהל אלטא פיגא השתמשו במקום חנייתם ועוד.

ערעור שהגישו מתפללי ביהמ"ד אוהל אלטא פיגא לבית המשפט העליון של ניו יארק, ביטל את הקנס, ופסק שהבית שייך להם ואין לקהילה זכות להגביל ההשתמשות בבית.

למרות זאת, הורה בית המשפט, כי עליהם לקבל רשיון מהשלטון המחוזי להשתמש עם הבית כבית המדרש. השלטון המחוזי הוא הווילעדזש דקרית יואל, והנהגתה הרי הם חסידי ר' אהרן שליט"א, ומובן מאליו שהם אינם להוטים ליתן רישיון כזה.

אחר הפסק הזה, ניתקו אנשי הקהילה של ר' אהרן שליט"א החשמל בביהמ"ד אוהל אלטא פיגא. גם ניתקו את הביוב – שזה הי' מחובר לקו הראשי של ביהמ"ד.

טענתם הייתה, שמאחר ובית הכנסת חסר רישיון, אין להם לספק חשמל או בתי כסאות להם. הואיל וכך, הסכסוך הוחזר לבית המשפט המחוזי, שהורה בשבוע העבר להפסיק להשתמש עם המקום כבית המדרש למשך חמישה ימים, כאשר הפרת הצו - פירושה מאסר.

מתפללי ביהמ"ד אוהל אלטא פיגא ניסו לערער לבית המשפט העליון באופן דחוף, אולם השופט הגיב בערב שבת שבנדון כזה צריך הרכב של ארבעה שופטים, ומכל מקום, לא ניתן לבטל את הפסק והתראת השופט המחוזי.

בערב שבת הוכרז ע"י מספר רבנים מקרית יואל, כי ביום ראשון יערך מעמד מחאה על סגירת בית המדרש, והלווית ספרי תורה מבית המדרש אוהל אלטא פיגא, לבית המדרש חרדים (גם בית המדרש חרדים לא קיבל רשיון מהווילעדזש, עד שהתערב בזה בית המשפט הפדרלי, והכריחם לתת רישיון, וגם נקנסו, לא לפני שהוזהרו, שאם יהיה עוד מקרה כזה יסגרו את הווילעדזש - ביהמ"ד אוהל אלטא פיגא רוצה לחזור עכשיו לבית משפט הפדרלי, אולם זה פרוצדורה שתימשך זמן רב).

במעמד המחאה השתתפו כחמש-עשרה מאות איש, מפני הקריה. בין הנואמים היו, הגה"צ ר' יואליש מארגנשטערן אבד"ק שארמאש קרית יואל שליט"א; הגה"צ ר' יחזקאל גאלד שליט"א רב במאנסי ומלפנים דומ"ץ בסאטמאר קרית יואל, ודומ"ץ בסאטמאר מאנסי; הגה"צ ר' מאיר יודא טענעבוים שליט"א, אבד"ק טשאטה קרית יואל; הגה"צ ר' ישעי' יעקב שטויבער שליט"א, ראש ישיבת שערי תורה ויראה קרית יואל; הגה"ת ר' מנשה פילאפף שליט"א, מו"ץ ומחבר ספר רביד הכסף; העסקן המפורסם הרה"ח ר' אלעזר אלימלך שטרן שליט"א, ועוד.

תגובת ראש הקהילה ר' דוד עקשטיין הי"ו

1. לא היו שום מסירות גסות נגד מישהו

2. היו בדוחק שלש מאות אנשים, יותר קרוב ל250

3. האדמו"ר מעולם לא השתווה עם הרבנית והקהילה לעולם לא העבירה את הבית באופן רשמי למישהו, הם זייפו בחשאי רישום בטאבו – המסמך שהוצג על ידיהם הוא מזויף, ויש בידינו מכתב מרביה"ק בעל ברך משה מסאטמאר זי"ע משנת תשמ"ד (שגם הם לא הכחישו) שכותב בפירוש שאחר פטירת הרבנית ע"ה יחזור הבית להשתמשות וצרכי הקהלה

4. בני יואל לא היתה מרידה באדמו"ר רבי אהרן שליט"א רק באדמו"ר הרה"ק בעל הברך משה זצ"ל, מוסדות בני יואל נאסרו באיסור חמור על ידי הגאונים של חברי הבד"ץ העדה החרדית בראשות פוסק הדור הגאון רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל בעל המנחת יצחק, וגם מרבני סאטמאר הגאון רבי ישראל חיים מנשה פרידמאן שליט"א והגאון רבי נתן יוסף מייזלעס זצ"ל.

5. התלונה הוגשה מיד לאחר שנודע להנהלת הקהלה שהם העבירו בגניבה את הבית על שמם בטאבו – ואגב, ראה"ק המיתולוגי של הקהלה הרה"ח ר' לייבוש לעפקאוויטש ז"ל והמזכיר של הקהילה ר' יעקב צבי שענפעלד ע"ה העידו בביהמ"ש (תחת שבועה) שהם זייפו את חתימתו על הרישום בטאבו, מה שהוחזק גם ע"י אחד המעבדות הכי גדולות בעולם שבדקו את החתימה האוריגינאלית.

6. לא רק התאחדות הרבנים מיאנו להזמין, לא הי' שום בי"ד בכל העולם כולו שהי' מוכן להתערב במחלוקת הפנימית בקהלה ולהזמין את הרבנית ו/או אנשיה לדין תורה. הרבה מאמצים נעשו אז להביא את הסכסוך לידי זבל"א אבל הם סירבו אפילו להתייחס לזה באופן רציני.

7. הביהמ"ש נתן להם את הבית אך ורק מכח חזקה, ומטענה שעבר זמן המיוחד לעירעור על העברת הבית, אבל לא משום שקבלו הבית מהקהלה.

8. כל הפיסקא של "יום לאחר פטירת הרבנית" וכו' הוא שקר גס. לאחר פטירת הרבנית הקהלה רק פסקה מלשלם את הוצאות החשמל וכדו' מהבית, מה ששילמו מכיסם עד יומה האחרון של הרבנית למרות הסכסוך, בנוסף למשכורת שנתית של מאה אלף דולר שקיבלה הרבנית מן הקהלה, הפסקת הביוב היתה רק לאחר שריבוי השימוש על ידם עשה בעיות בצינורי הביוב המרכזיים של הביהמ"ד הגדול של הקהלה והם מיאנו מלתקן הבעיה שלהם. אז פנו "הם" לערכאות בלי שום רשות, למרות שהקהלה מאז ומתמיד היתה מוכנת וביקשה לעמוד לדי"ת. גם השופט ביקש מהם שיפנו לדין תורה ולא רצו, וענו שאין להם סמכות רבנית.

9. השלטון המחוזי אינו יכול להרשות בניית הביהמ"ד אף אם רצה. הוא מוגבל עפ"י החוק מליתן רשיון מכיון שהבית אין לו התשתיות הנחוצות לשימוש כביהמ"ד, וכל השטח מסביב לביהמ"ד שייך לקהילה הגדולה, ואין להם גישה עצמית לביהמ"ד שלהם, והם משתמשים בגניבה ושלא ביושר עם התשתיות של הביהמ"ד הגדול של הקהלה המחובר לבית הרבנית ע"ה.

10. עוד שקר גס. הקהלה מעולם לא מסרו שום אדם על שום דבר, וגם מה שהעבירו תמונות איך שמשתמשים עם הבית לצרכי רבים לא הי' בזה שום מסירה, ובפועל לא יצא שום נזק מזה לשום אדם. הם אמרו לביהמ"ש שרק משפחה דר שם ובזה הגישו הקהילה תמונות שזה מקום ציבורי ואף יש שם חנות, אך לא היה שום מסירה נגד שום אדם פרטי, ולא נגרם שום נזק לשום יהודי פרטי.

11. עכשיו המספר ירד מאלפים לחמש עשרה מאות, במציאות כפי שרואים על התמונות היו שם לא יותר משני מאות וחמשים איש, ומהם באו כמה מחוץ לעיר כמו מונסי ווילימסבורג – יש תמונות שהתפרסמו איך שרואים אוטובוסים המביאים אנשים מוילימסבורג.

12. סוף דבר צריך להדגיש ב' נקודות. 1) עיקר הסכסוך התלבה אחר שהם השתמשו בתשתיות הביהמ"ד הגדול בגניבה, מה שהפריע מאוד לחיי היום יום בביהמ"ד של הקהלה. 2) מטעם הקהלה התפרסם פעמים אין ספור שמוכנים לעמוד לדי"ת על אף ולמרות שהנהלת אותו ביהמ"ד פנה לערכאות תחילה שלא ברשות בי"ד ועפ"י הלכה שוב אין נזקקין לו, מ"מ אנו מוכנים לפנים משורת הדין לעמוד לדי"ת אף עכשיו אחר שכבר סגרו את הביהמ"ד.

13. הרבנים שהשתתפו הם הרבנים שלהם שרובם מתפללים מדי יום בביהמ"ד זה, ומהם המשתייכים לפלג הקיצוני של נטורי קרתא בראשות ר' משה בער בעק שהם נפגשו עם אחמדניג'אד.

תגובתו לדבריו של הרב עקשטיין, מאת הרב יוסף וואלדמן ראש הקהילה בני יואל הי"ו

א. זה אין תירוץ שבעולם שבתי דינים לא רצו לזמון לדין, ב, הם בעצמם בטלו ההסכם, וטענו בביה"מ שהמקום הזה אינו ברשות הברך משה לדין בזה הפרשה שהנכסים אנו שלו בפרטיות אלא שייך להקהילה, ג, וגם זה צריך לדעת שהראשי הקהילה הרב משה פ"מ ור' שלמה מיכל ראזנער שהם היה בין הנתבעים הם הלכו בפני הבי"ד של התאחדות הרבנים והתובעים לא באו להבי"ד, ומכיוון שהם בעצמם עברו על ההסכם והלכו לערכאות בחיי' של הרבנית ע"ה ותבעו אותה בערכאות "שלא ברשות ב"ד" שהם ידעו שבאמת היה שייך להרבנית כדת וכדין של תורה וע"פ חוקי המדינה.

במקרה אחד, אחר הקמת בני יואל, שהייתה למעשה מרידה בקהילה ובמיוחד נגד מנהיגה אדמו"ר ר' אהרן שליט"א – הגיש הקהילה תלונה שהבית שייך להם. התלונה הוגשה לבית המשפט.

זה היה מפני שזקני הקהילה בקרית יואל הלכו לברך משה בתחנונים שלא יעשו את ר' אהרן רב בקרית יואל ועל שאשתו מדברת עברית, ולא שמע לכל.