מסך הביתקורונה - כל העדכוניםחרדיםחדשותמאמעמענייןיהדותמוזיקהברנז´האוכל ומתכוניםMENדיגיטלעיצוב הביתכיכר גלובלמשפט בריאותכלכלה חנוך לנועררכבתיירותדעותוידאוצרכנותמשפחה
חרדים

הסערה חוזרת?

דיון בבית הדין בבני ברק: אלו פאות כשרות?

אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90 )

בבית דינו של הגר"נ קרליץ נערכה אסיפה מיוחדת לדיון בכשרות הפאות בשל החשש לשיער של עבודה זרה. הדיינים מינו שני שליחים לחקור את הנושא ויתכנסו לדיון נוסף (חרדים)

ישראל כהן  |  כ"ט בשבט תשעח   14.02.18  11:13

האם סערת כשרות הפאות חוזרת? לפני מספר שנים התחוללה סערה של ממש במגזר החרדי בעקבות החשש לכשרות פאות הנשים זאת לאחר עדויות שונות לפיהם השיער לפיאות ברובו מגיע מהודו והוא נגזז מקורות של חשש לעבודה זרה.

בעקבות הסערה קיבלו על עצמן באותה העת נשים רבות שלא להשתמש כלל בפאות נוכריות ועברו לחבוש מטפחות וכיסויי ראש מבד.

במקביל לכך הקפידו הנשים שכן המשיכו לרכוש פאות לעקוב אחר כשרותן. בתקופה האחרונה הציפו שוב עסקנים שונים את הנושא כאשר הם טוענים שישנם עדיין בעיות רבות בחשש לשיער שמקורו בעבודה זרה.

ל"כיכר השבת" נודע כי אמש (שלישי) התקיימה ישיבה מיוחדת בבית דינו של פוסק הדור הגאון רבי ניסים קרליץ בהשתתפותם של הגאון רבי יהודה סילמן, הגאון רבי שריאל רוזנברג, הגאון רבי מנחם מנדל לובין חתנו של הגר"נ קרליץ והדין הגאון רבי יעקב רייסנר, שדנו יחד עם מומחים ויבואנים שונים מהארץ ומחו"ל במטרה לתהות על שורשי הסוגיה.

עוד נודע ל"כיכר השבת" כי הדיינים ביקשו לבדוק האם אפשר להתיר גם פאות שמחירן עולה על 3,000 שקלים, זאת לאחר שלפני כשלושה חודשים, התירו פאות שמחירן עד 3,000 שקלים מאחר וההערכה הייתה כי פאות אלו אינן עשויות מבתי עבודה זרה.

כמו כן הם ביקשו לבדוק את התקנות שפורסמו והאם יש סוגי שיער מסויימים שניתן להתיר את השימוש בהם.

ל"כיכר השבת" נודע כי הדיינים מינו את הדיין הגאון רבי אליהו פוזן והאברך הרב שמואל חיים כהן שיבדקו את כל הנושא לעומק. השניים פתחו במסע אצל הפאניות ויבואני השיער כדי לבדוק את הנושא, לקראת דיון נוסף שייערך בבית הדין בעוד כשבועיים.

תגובות

25
אין צורך כלל בכשרות
יוסף הכהן
ראשית הסיפור עוד בשנת תשמ"ה לערך, ע"פ עדותו של הרה"ג רבי יעקב אהרן שפירא שליט"א, מו"צ בק"ק בייזווטר, פאר רוקאווי ניו יורק, כאשר העיד בפני גדולי הרבנים בארץ ובחו"ל, ואז ע"פ דבריו התירו הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבאך את הפאות מהודו (ועוד מגדולי הרבנים שלא נקב בשמם), והיתרו של הגרי"ש אלישיב נדפס בקובץ תשובות. ונצטט מדבריו:

"ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".

וכן כתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל, גאב"ד אונגוואר וראש ישיבת "בית שערים" (קובץ פעמי יעקב תשס"ד):

"וכבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א בתשובתו שנדפסה בספרו קובץ תשובות (ח"א סי' ע"ז) ועוד שאר גדולי ישראל".

נמצא שכבר בשנת תשמ"ה לערך, היתה דעת רוב גדולי ישראל להתיר, ובתוכם הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אויערבאך, הגר"מ פיינשטיין, גדולי הרבנים באמריקה ובראשם הגר"ש שוואב.

והיחיד שאסר היה הגר"מ שטרנבוך בשו"ת דת והלכה (סי' א'), ואף הוא לא אסר אלא את הפאות שהן בוודאי מהודו, אבל על הפאות האירופאיות המסופקות כתב שזה עדיף ממטפחת שזהו איסור וודאי: "אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".

נמצא שלשיטתו "ראוי להימנע" (מפאות המגיעות מאירופה ויש חשש שהתערב בהן שיער הודי), אך בוודאי אינן עדיפות על מטפחות שמגלות שיער שזהו איסור דאורייתא.

ובסיכום התשובה שהשיב לרב שפירא, כתב כך: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".
המשך: דעת הגרי"ש אלישיב בשנת תשס"ד
יוסף הכהן
בשנת תשס"ד שוב התעוררה הסערה ע"י "המעוררים" והפעם הלך רב אחד למדינת הודו, וחזר והעיד על המתרחש שם, והתיאור שתיאר גרם לגרי"ש אלישיב לחזור בו מהיתרו ולאסור את הפאות, והנתונים שהביא בפניו גרמו לו לאסור את הפאות המסופקות, ובכך התעורר שוב ענין זה בעולם היהודי, ונכתבו תשובות לאסור ולהתיר.

וכך כתב הרב אפרתי בשם הגרי"ש אלישיב: "בס"ד, כ"ב אייר תשס"ד. דברים שנאמרו היום ע"י מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א. ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקדש, מקורם בשיער ממדינת הודו, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש".

"בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלו אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש. אך חובה לברר את מקור הפאה".

וכן לגבי פאה סינטטית כתב, "פאה סינטטית שיש רק ספק אם מעורב בה שיער אדם, מותרת בשימוש, שהרי תקרובת ע"ז בתערובת איסורה מדרבנן, ובספק אפשר להקל שאין חזקת איסור".

והנה לפי הנתונים שבידינו, המעודכנים לשנת תשע"ח, רוב השיער העולמי אינו מהודו, וכן רוב השיער בארץ אינו מהודו. וכמו כן כתבו גדולי הרבנים, שהנתונים שהובאו בפני הגרי"ש אינם מדוייקים כלל, וגם עדותו של הרב דונר היתה משובשת מאוד ונאמרה מפי מתורגמן שלישי ורביעי, והמציאות שתיאר אינה נכונה כלל, כפי שמובא בדברי הרבנים שליט"א וזצ"ל.

אבל עיקר העיקרים הוא שלפי אתר האו"ם המרכז את הייצוא והייבוא מכל מדינות העולם, השיער ההודי הוא בקושי עשרים אחוז מכלל השיער העולמי, ומחציתו לא מגיע ממקדשי הע"ז אלא מנשים עניות המוכרות שערותיהן, וכן העיד שר המסחר ההודי בעצמו, וכן שגריר ישראל בהודו מסר כבר בשנת תשס"ד את הנתונים שהודו מייצאת 1500 טון שערות וביחס לכל אלפי הטונות שמייצאות שאר המדינות, אין זה אלא מיעוט. וגם אליבא דהגרי"ש אלישיב הכל מותר מספק (לפי דעתו המובאת במכתב הנ"ל), אלא שהטעו אותו שרוב השיער בארץ מקורו בהודו.
המשך: דעת רוב הפוסקים בתשס"ד
יוסף הכהן
למרות שהגרי"ש אלישיב אסר, שאר הרבנים לא הסכימו עמו, ולדוגמא, הגר"נ קרליץ והגר"ש וואזנר פרסמו "קול קורא" מאוד פושר ומינורי, בנוסח: "אף שיש צדדים בהלכה [להקל]... ישתדלו להחליפן..."

וכתב על זה הגאון רבי נחום רוטשטיין שליט"א:

"לנכון דקדקו גדולי הרבנים הגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ שליט"א בלשונם בכרוז שהוציאו ברבים, אשר משם יראה כל רואה בקיצורן של דברים את אשר העלינו כאן בארוכה, שעל בדיעבד בחוסר ידיעה ברור שגם נדנוד עבירה אין כאן, והרי גם על השימוש בעתיד דקדקו בלשונם שנמנעו מלכתוב בלשון איסור, כי ג' חילוקים נאמרו בלשונם הזהב, האחד הוא שאין לקנות פאה מהודו, והשני למי שכבר קנה פאה שהיא מהודו ישתדל מאוד להחליפה בפאה שאין בה חשש, ויפה שעה אחת קודם, והשלישי הוא שכל זה כאשר הוא בחזקת פאה שבאה מהודו, ומכלל הן אתה שומע לאו שאלו שהן בחזקת אירופאיות לא אמרו בהוראתם דבר ולא חצי דבר".

והגרב"צ וואזנר שליט"א (אב"ד מונסי וכעת רב ומו"צ בבית שמש) כתב תשובה ארוכה להתיר את הפאות מהודו, "לאור מה שנתפרסם בחוצות מכתבי א"א מו"ר עט"ר ונשיאנו הגאון הגדול פוסק הדור הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א, ומה שזכיתי לדבר עמו בנד"ד כמה פעמים פה אל פה, ואחר שנתלבנו הדברים בעיון רב גם בבית מדרשינו בין ת"ח וחברים מקשיבים וברוב עם"... וכן הגאון הגדול רבי חיים יוסף דוד ווייס שליט"א, דיין ומו"צ סאטמר אנטוורפן, מח"ס ויען דוד, כתב גם הוא תשובה ארוכה להתיר, "והגאון הגדול מהר"ש וואזנר שליט"א בעל שבט הלוי הסכים עמי דמעיקר הדין יש צדדים להקל שאין השערות בכלל תקרובת".

נמצא שהגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ סברו להתיר, בפרט את הפאות המסופקות, ואף הגרי"ש אלישיב אסר בגלל נתונים שגויים שהובאו לפניו. כמו כן התפרסמו עוד כמה וכמה תשובות להתיר את הפאות מהודו, כמו הגר"י עבאדי, והגר"י רייטפארט.

ובשו"ת "דברות אליהו" (חלק ז' יורה דעה סי' מ"ו) כתב גם להתיר פאה נכרית מחשש ע"ז, ולקנות את הפאות שאינן מגיעות ישירות מהודו, וזה לשונו: "המורם מהאמור, שלא להביא שערות לפאות נשים מהודו סתם, אלא ממקום שמוכרים אותו לא דרך בית ע"ז, אלא דרך אנשים פרטיים... אלה שכבר קנו פאות כאלו יש להקל להם להמשיך להשתמש".

ולרווחא דמילתא, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים ודעת הגרי"ש אלישיב, הקים הגר"מ גרוס שליט"א את ההכשר שלו, בהדרכתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעצמו.
המשך: פוסקים נוספים שגילו דעתם השנה
יוסף הכהן
לאחר שנפוצו בחו"ל פשקווילים עם חתימות שונות, שלאחר מכן תורגמו לעברית והופצו גם בארץ, היו עוד פוסקים שנשאלו בענין זה של חשש ע"ז בפאה, וגילו דעתם להתיר (ורוב הפוסקים לא התייחסו לענין זה כלל, מאחר ובפשקווילים היתה הוצאת לעז על בית דינו של הגר"מ גרוס).

הגרמ"מ שפרן שליט"א גילה דעתו להתיר, מכמה סיבות: ראשית, בגלל המציאות שרוב גדול של השער בעולם אינו מהודו. וגם בגלל שאין בשיער ההודי ע"ז כלל, וכל כוונתם לוותר על משהו אישי לכבוד האליל ואין זה הקרבת קרבן. וגם אם תאמר שכוונתם בעצם התגלחת לע"ז, הרי מסירת השיער אינה לעצם הע"ז אלא כדי שלטמפל שלהם תהיינה הכנסות, מאחר שידוע לכולם שאין מקריבים השערות לפני האליל, ופשוט שאין זו תקרובת.

וכן הגרמ"ש קליין מבית דינו של הגר"ש וואזנר, התיר בשופי ואמר שכך היא דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל שאין בזה חשש ע"ז.

וכן הגאון הגדול הרב צבי שבח רוזנבלט, ראש בתי הוראה, במעמד הרב ננקנסקי ומו"צים נוספים ששמעו את הדברים, אמר שכל אלה שמעוררים כיום את ענין הפאות מהודו ומדפיסים על זה חוברות ועלונים, הם אנשים שמתנגדים לפאה באופן עקרוני, ולכן צריך לבדוק את כל מה דבריהם בפינצטה, לדעת מה נכון ומה לא, היות ומוחזקים כבר שאינם דוברי אמת.

וכאשר הובאו בפניו נתונים מדו"חות הייצוא והיבוא של האו"ם, המוכיחים שהשיער ההודי אינו אלא מיעוט מכלל השיער בעולם, לא רצה לקרוא, ואמר שאין נפק"מ כי מהיכי תיתי לאסור זאת. והוא סובר להתיר לגמרי את הפאות מהודו, ובפרט שרבנים חקרו את הנושא והתברר שאינו אלא עורבא פרח, אבל בגלל ש"הורה זקן" (הגרי"ש אלישיב) נהגו לסמוך על ההכשר של הגר"מ גרוס.

וכן ת"ח מפורסם בעיר אלעד נתן שיעור בנושא הפאות מהודו, ובין דבריו הזכיר שהפשקוויל המפורסם (שחתמו עליו הרב שריאל רוזנברג והרב סילמן) הוא זיוף גמור, והחותמים לא רצו להכחיש חתימתם מסיבות השמורות עמם. והעיד בשמם שאמרו לו שלא חתמו על כך מעולם.

וכן באותה תקופה שפורסם פשקוויל זה (בחו"ל), פורסם עוד פשקוויל דומה, והרב החתום עליו הכחיש לגמרי את חתימתו

וכן בי"ד של הגר"נ קרליץ פירסם גילוי דעת לאחרונה, ובו הכשירו למפרע ולעתיד לבוא את כל הפאות הזולות שמחירן פחות מ-3000 ש"ח, וכתבו שאין בהם חשש של שיער הודי כלל.
המשך: פוסקים נוספים שגילו דעתם השנה
יוסף הכהן
לאחר שנפוצו בחו"ל פשקווילים עם חתימות שונות, שלאחר מכן תורגמו לעברית והופצו גם בארץ, היו עוד פוסקים שנשאלו בענין זה וגילו דעתם להתיר (ורוב הפוסקים לא התייחסו לענין זה כלל, מאחר ובפשקווילים היתה הוצאת לעז על בית דינו של הגר"מ גרוס).

הגרמ"מ שפרן שליט"א גילה דעתו להתיר, מכמה סיבות: ראשית, בגלל המציאות שרוב גדול של השער בעולם אינו מהודו. וגם בגלל שאין בשיער ההודי ע"ז כלל, וכל כוונתם לוותר על משהו אישי לכבוד האליל ואין זה הקרבת קרבן. וגם אם תאמר שכוונתם בעצם התגלחת לע"ז, הרי מסירת השיער אינה לעצם הע"ז אלא כדי שלמקדש שלהם ולכמרים תהיינה הכנסות, מאחר שידוע לכולם שאין מקריבים השערות לפני האליל, ופשוט שאין זו תקרובת.

וכן הגרמ"ש קליין מבית דינו של הגר"ש וואזנר, התיר בשופי ואמר שכך היא דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל שאין בזה חשש ע"ז.

וכן הגאון הגדול הרב צבי שבח רוזנבלט, ראש בתי הוראה, במעמד הרב ננקנסקי ומו"צים נוספים ששמעו את הדברים, אמר שכל אלה שמעוררים כיום את ענין הפאות מהודו ומדפיסים על זה חוברות ועלונים, הם אנשים שמתנגדים לפאה באופן עקרוני, ולכן צריך לבדוק את כל מה דבריהם בפינצטה, לדעת מה נכון ומה לא, היות ומוחזקים כבר שאינם דוברי אמת.

וכאשר הובאו בפניו נתונים מדו"חות הייצוא והיבוא של האו"ם, המוכיחים שהשיער ההודי אינו אלא מיעוט מכלל השיער בעולם, לא רצה לקרוא, ואמר שאין נפק"מ כי מהיכי תיתי לאסור זאת. והוא סובר להתיר לגמרי את הפאות מהודו, ובפרט שרבנים חקרו את הנושא והתברר שאינו אלא עורבא פרח, אבל בגלל ש"הורה זקן" (הגרי"ש אלישיב) נהגו לסמוך על ההכשר של הגר"מ גרוס.

וכן ת"ח מפורסם בעיר אלעד נתן שיעור בנושא הפאות מהודו, ובין דבריו הזכיר שהפשקוויל המפורסם (שחתמו עליו הרב שריאל רוזנברג והרב סילמן) הוא זיוף גמור, והחותמים לא רצו להכחיש חתימתם מסיבות השמורות עמם. והעיד בשמם שאמרו לו שלא חתמו על כך מעולם.

וכן באותה תקופה שפורסם פשקוויל זה (בחו"ל), פורסם עוד פשקוויל דומה, והרב החתום עליו הכחיש לגמרי את חתימתו

וכן בי"ד של הגר"נ קרליץ פירסם גילוי דעת לאחרונה, ובו הכשירו למפרע ולעתיד לבוא את כל הפאות הזולות שמחירן פחות מ-3000 ש"ח, וכתבו שאין בהם חשש של שיער הודי כלל.
המשך: פוסקים נוספים שגילו דעתם השנה
יוסף הכהן
לאחר שנפוצו בחו"ל פשקווילים עם חתימות שונות, שלאחר מכן תורגמו לעברית והופצו גם בארץ, היו עוד פוסקים שנשאלו בענין זה וגילו דעתם להתיר (ורוב הפוסקים לא התייחסו לענין זה כלל, מאחר ובפשקווילים היתה הוצאת לעז על בית דינו של הגר"מ גרוס).

הגרמ"מ שפרן שליט"א גילה דעתו להתיר, מכמה סיבות: ראשית, בגלל המציאות שרוב גדול של השער בעולם אינו מהודו. וגם בגלל שאין בשיער ההודי ע"ז כלל, וכל כוונתם לוותר על משהו אישי לכבוד האליל ואין זה הקרבת קרבן. וגם אם תאמר שכוונתם בעצם התגלחת לע"ז, הרי מסירת השיער אינה לעצם הע"ז אלא כדי שלמקדש שלהם ולכמרים תהיינה הכנסות, מאחר שידוע לכולם שאין מקריבים השערות לפני האליל, ופשוט שאין זו תקרובת.

וכן הגרמ"ש קליין מבית דינו של הגר"ש וואזנר, התיר בשופי ואמר שכך היא דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל שאין בזה חשש ע"ז.

וכן הגאון הגדול הרב צבי שבח רוזנבלט, ראש בתי הוראה, במעמד הרב ננקנסקי ומו"צים נוספים ששמעו את הדברים, אמר שכל אלה שמעוררים כיום את ענין הפאות מהודו ומדפיסים על זה חוברות ועלונים, הם אנשים שמתנגדים לפאה באופן עקרוני, ולכן צריך לבדוק את כל מה דבריהם בפינצטה, לדעת מה נכון ומה לא, היות ומוחזקים כבר לשקרנים.

וכאשר הובאו בפניו נתונים מדו"חות הייצוא והיבוא של האו"ם, המוכיחים שהשיער ההודי אינו אלא מיעוט מכלל השיער בעולם, לא רצה לקרוא, ואמר שאין נפק"מ כי מהיכי תיתי לאסור זאת. והוא סובר להתיר לגמרי את הפאות מהודו, ובפרט שרבנים חקרו את הנושא והתברר שאינו אלא עורבא פרח, אבל בגלל ש"הורה זקן" (הגרי"ש אלישיב) נהגו לסמוך על ההכשר של הגר"מ גרוס.

וכן ת"ח מפורסם בעיר אלעד נתן שיעור בנושא הפאות מהודו, ובין דבריו הזכיר שהפשקוויל המפורסם (שחתמו עליו הרב שריאל רוזנברג והרב סילמן) הוא זיוף גמור, והחותמים לא רצו להכחיש חתימתם מסיבות השמורות עמם. והעיד בשמם שאמרו לו שלא חתמו על כך מעולם.

וכן באותה תקופה שפורסם פשקוויל זה (בחו"ל), פורסם עוד פשקוויל דומה, והרב החתום עליו הכחיש לגמרי את חתימתו

וכן בי"ד של הגר"נ קרליץ פירסם גילוי דעת לאחרונה, ובו הכשירו למפרע ולעתיד לבוא את כל הפאות הזולות שמחירן פחות מ-3000 ש"ח, וכתבו שאין בהם חשש של שיער הודי כלל.
24
מילים כדורבנות מהגר"נ רוטשטיין
ישראל מאיר
ראש ישיבת נזר התורה.

לאחר שכתב תשובה ארוכה להתיר את הפאות שהן בחשש ע"ז, הוסיף:

"לאלו אשר כחץ לשונם, ומנצלים לדבר גבוהות במלאכי אלוקים אשר נשותיהם ובנותיהם חבשו וחובשין פאות נכריות, וגם להמוני העם היראים ושלמים ההולכים בדרכם ורואים בפאה ככיסוי ראש מעולה לנשותיהם, נגד כל אלו פצחו פיהם זה עידן ועידנים, ואבן מקיר תזעק במודעות אשר כל כולן רפש וקיא, ומפעם לפעם נתלין באילן גדול זה או אחר ומעוותים דבריהם, ועתה קפצו על המציאה כמוצא שלל רב לנגח ולהכפיש את המוני בית ישראל להאשימם בע"ז רח"ל, מי שמכם שר ושופט על כלל ישראל, ומה לזבוב כי ישרוק בין האריות והכפירים, הרי במשנתנו המסורה מדור דור שנינו כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, וכל אחד במסורת אבותיו ורבותיו היא כיתד בל תמוט בעבורו, זה במטפחתו וזה בפאתו, והרי כל מה שניתן לראות בעיניים החומריות אינו אלא כאפס קצהו מתוך מבטם של גאוני וקדושי ארץ אשר באור הגנוז ראו אור יקרות במבט מקיף על כלל ישראל לזמנם ולדורות, ואם נעים זמירות ישראל, רגל רביעי במרכבה, ביקש העבר עיני מראות שוא, ומאידך ביקש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מי אנחנו שנתיימר לומר שיש לנו המבט הנכון בהליכות עולם לו, אין לנו אלא דברי בן עמרם, וכל מה שנשאר בידינו אינו אלא להיות כתלמיד הדן לפני רבותיו, ולא להיות בבחינת מורים את מוריהם".
▲ כל מילה פגז
יגאל
23
העסקנים טוענים ש98 אחוז מהפאות
אהרן
מגיעות מהודו
עובדתית, זה לא נכון
שלמה
להלן הנתונים המתפרסמים ע"י האו"ם לשנת תשע"ח (המתייחס לשנת 2016 למניינם). בדיווח שלהם יש שתי קטגוריות של שיער אדם: 0501 - שיער אדם לא מעובד, 670420 - פאות מוכנות העשויות משיער אדם, וישנה גם קטגוריה נוספת - 670300 - הכוללת שיער אדם יחד עם צמר, שיער בעלי חיים ודברים נוספים, שעובדו עבור הכנת פאות וכדומה.

ואחר החישוב והצירוף של כל הנתונים מכל מדינות העולם, נמצא שסך כל השיער הלא מעובד (קטגוריה 0501) המיוצא ע"י כל המדינות הוא 3925 טון. מתוך זה, השיער הלא מעובד המיוצא מהודו הוא 1536 טון, והשיער הלא מעובד המיוצא משאר המדינות הוא 2389 טון. נמצא שהודו מייצאת 39 אחוז מתוך השיער הלא מעובד בכל העולם, וכל דפריש מרובא פריש.

אמנם עדיין יכול הטוען לטעון שהודו מייצאת שיער לא מעובד לשאר המדינות, ואותן מדינות מייצאות הלאה את השיער, וזה נכלל בנתוני הייצוא שלהם. אולם מסתבר שהמדינות המייבאות שיער לא מעובד מהודו, לא מייצאות אותו כשהוא לא מעובד, אלא מעבדות אותו ומייצאות אותו מעובד.

והנה, סך כל שיער הפאות המוכנות המיוצא בעולם (קטגוריה 670420) הוא 8561 טון. מתוך זה, שיער הפאות המוכנות המיוצא מהודו הוא 34 טון בלבד, והשיער המיוצא משאר המדינות הוא 8527 טון, ומכל המדינות בולטת במיוחד סין, המייצאת 6418 טון. נמצא שהודו מייצאת 0.3 אחוז, ואילו סין מייצאת 74 אחוז מכלל השיער העולמי.

ועתה אף אם נאמר ששאר המדינות מייצאות את השיער שקיבלו מהודו, לאחר שעיבדו אותו או הכינו ממנו פאות, הרי כל השיער המיוצא מהודו (בשתי הקטגוריות הנ"ל) הוא 1570 טון, וזהו רק 18 אחוזים מתוך 8527 טון שיער המיוצא משאר המדינות, ועל כרחך צריך אתה לומר שרוב השיער לא הגיע מהודו.

ובאשר לקטגוריה הנוספת (670300) הרי היא כוללת גם שיער אדם יחד עם צמר ועוד, ואי אפשר לדעת כמה מתוך זה שיער וכמה מתוך זה דברים אחרים. אולם גם בקטגוריה זו, סך כל השיער המיוצא בעולם הוא 14341 טון. מתוך זה, השיער המיוצא מהודו הוא 2880 טון, והשיער המיוצא משאר המדינות הוא 11461 טון, ונמצא שוב שהודו מייצאת 20 אחוזים מכלל השיער העולמי, והוא מיעוט. ואף אם נצרף שלושת הקטגוריות יחד, נמצא שכל העולם כולו מייצא 23930 טון שיער, והודו מייצאת 4450 טון שיער, והוא רק 15.6 אחוזים מכלל השיער העולמי (28380 טון).

ואף אם נרחיק לכת ונעמיד אוקימתא ע"ג אוקימתא, ונאמר שבקטגוריה האחרונה הנ"ל כל המדינות מייצאות רק שיער סינטטי והודו מייצאת רק שיער טבעי, וכל המדינות מייצאות שיער שקיבלו מהודו, הרי בשתי הקטגוריות הראשונות (שהן שיער טבעי בלבד) שאר המדינות מייצאות 10915 טון, והודו מייצאת בכל שלושת הקטגוריות רק 4450 טון, ובניכוי סכום זה נותר לשאר המדינות 6465 טון שיער אדם שלא הגיע מהודו, ונמצא שהודו מייצאת 40 אחוז מהשיער העולמי, וכל דפריש מרובא פריש.
הרב דינר כבר אמר את זה
אליהו
כך אמר הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט"א, רב ביהמ"ד "דברי שיר" בב"ב, כאשר נשאל בעת התחדש הפולמוס בחודש כסלו תשע"ח: "היום כידוע המידע מאוד זמין באינטרנט בכל נושא. דיברתי עם רבנים חשובים בקהילות בחו"ל על סערת השיער מהודו, והם עדכנו אותי שהמצב בשוק נבדק והמציאות היא שאחוז השיער מהודו הנמצא בשוק יצרני הפאות הוא קטן מאוד. לכן כל פאה מותרת מדין "כל דפריש מרובא פריש".

הרב נשאל, "איך יתכן שאשה אירופאית או אמריקאית תסכים לגלח את ראשה עבור סכום כסף חד פעמי שבוודאי אינו כ"כ גדול"? וענה: "זו שאלה טובה, אבל המציאות התבררה בבדיקה של רבנים מאוד רציניים, ונשים שמגיעות לפת לחם מוכנות לכך... בברזיל לבד ישנם 3,000 ספרים שמגלחים שיער מנשים ומוכרים אותו לתעשיית הפאות. לאחר שהמציאות התבררה, שהשיער מהודו הוא אחוז קטן מאוד בשוק, כל הפאות מותרות מדין כל דפריש".

הרב הוסיף: "בסערת הפאות הקודמת לפני שש עשרה שנים, הגר"ש וואזנר והגר"ח גריינמן זצ"ל, לאחר שביררו היטב מה בדיוק עושים שם, היו בדעה שמה שעושות הנשים בהודו בכלל אינו מוגדר "תקרובת עבודה זרה". יש גויים שאומרים שהיהודים עובדים עבודה זרה לירח, כי כל חודש אנחנו אומרים ברכת הלבנה... עסקנים שמתנגדים לגמרי לפאות, מטעמי צניעות, תופסים טרמפ על בעיית תקרובת עבודה זרה, שאינה קיימת מבחינה הלכתית".
22
הסבר קצר על סערת הפאות תשע"ח
מנחם
בכל יום ויום, ישנם אנשים אשר מוציאים דפים ועלונים וחוברות וספרים, או מודעות ענק ברחובות, עם "בשורה חדשה" או תגלית מדהימה שלא נודעה עד היום, כאשר המסקנה היא שאסור לנשים לחבוש פאה לראשן, והציבור כבר התרגל לנוד להם בראשו.

בעבר ניסו לטעון ש"אין אף פוסק שמתיר פאה", עד שהתפרסם שיש למעלה ממאה ושלושים פוסקים מתירים, והוכרחו להודות בעל כרחם שיש פוסקים רבים המתירים פאה ואי אפשר להתעלם מהם.

לאחר מכן טענו ש"אף פוסק לא התיר את הפאות של היום", עד שהתפרסמו לשונות כל הפוסקים הראשונים והאחרונים שמוכח מהם שהם דיברו על פאות העשויות משיער טבעי ונראות טבעי ומאוד קשה להבדיל, ולא "תבן וקש" ושאר אוקימתות מופרכות. ואדרבה, כל המחלוקת בין האוסרים למתירים הקדמונים היתה משום שהפאה נראית כשיער ממש ואי אפשר להבחין, ולכן אסרו משום מראית העין. והמתירים התירו משום "דידוע" שנשים הולכות כך, ויתלו בזה.

לאחר מכן טענו ש"כל הפאות פרוצות" ואף ניסו להחתים את גדולי הדור על פשקוויל שכזה (ולפיו רוב הפאות בימינו אינן צנועות) אך אחד מה"חותמים" על הפשקוויל, הלא הוא הגאון רבי יהודה מיכל לפקוביץ זצ"ל, יצא נגדם בחרב וחנית וכתב מכתב חריף מאוד שפורסם בקובץ "בית הלל" י"ט. ובין דבריו כתב, "התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת הפאה] יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פירצה".

לאחר מכן הלכו ואספו נציגים של רבנים מכל החוגים, וניסחו כללים לפאות המותרות, ופרסמו זאת תחת השם "משמר התורה". ולמרות שהיו בדבריהם חומרות בעלמא, כאשר מעיקר הדין די לה לפאה שאינה חריגה ובולטת ומושכת תשומת לב רבה, הרי שגם עליהם המשיכו לטעון בחירוף וגידוף (דברים שאין להעלות על הכתב), ואחרי הכל עולם כמנהגו נוהג והציבור לא התייחס אליהם כלל.

ומשראו העסקנים כי העלו חרס בידם, והציבור החרדי הולך לאורם של גדולי ישראל שהתירו פאה ואף העדיפו את השימוש בה, נזכרו ב"הצלחה" שהיתה בשנת תשס"ד, שאז פורסם ענין חשש ע"ז בפאות, והיו מספר ימים שהעולם היה בתוהו ובוהו ורוב הנשים הלכו במטפחת עד שיתברר הענין, עד שנודע שרוב הפוסקים מתירים, וגם למחמירים המהדרין מן המהדרין, יש הכשר מעולה.

וכעת טוענים הם שרוב הפאות בעולם מקורם בעבודה זרה שבהודו, ומוציאים לעז על ההכשר של הגר"מ גרוס...
תגובתו של ראש מערכת הכשרות
דן
שפורסמה:

"לשאלת הרבנים שליט"א אני מביא בקצרה את בסיס הדברים.

א. פאה שנקנתה ממקום ללא תעודת כשרות, אין לנו דרך לדעת מנין השיער שהיא עשויה הגיע. ועל כן היא בחשש שאינה כשרה. בשנתיים האחרונות הפסקנו לשים תוית כשרות על הפאות, לאחר שרבו הזיופים בזה על ידי מפעלים בחו״ל וגם על ידי פאניות, לכן חובה לדרוש תעודת כשרות ברת תוקף.

ב. הכשרות שלנו מבוססת על עבודה רבה, ובסיסה היתה לעיני הגרי״ש אלישיב זצוק״ל.

ג. לצערנו נאלצנו להוריד/להפסיק את הפיקוח על השיער מיצרנים שלא שיתפו במידע, או שהביאו שיער ממקומות שנאסרו על ידינו.

ד. אני מביא בזאת בקצרה את צורת הפיקוח שלנו על השיער. לא ניתן לפקח משעת גזיזה. כמו שלא ניתן לעשות מיצי פירות שמגיעים מכל העולם כאשר יהיה משגיח שיעמוד על כל תפוז בננה ותות.

איסוף השיער משתרע בכל קצות תבל. כדי לסבר את האוזן, כבר היום אנחנו נוסעים מספר פעמים בשנה לכל מדינה שמביאים משם שיער. זה כולל את סין במספר אזורים, בורמה, וויטנאם, קמבודיה, אירופה במספר מדינות, ארגנטינה, ברזיל, פראגוואי, מדינות הקווקז וכו׳.

כמו כן אנחנו מבקרים מספר פעמים בשנה אצל כל יצרני הפאות, וכן מבקרים פעמים רבות אצל סוחרי הפאות.

אין דרך ואין צורך לראות את הגזיזה, וזאת מאחר שאנחנו יודעים להבדיל במאה אחוז בין שיער הודי לשיער אחר כשהוא במצב גולמי. אבל מכיון שחלק מהשיער מגיע כשהוא מסודר ונקי, ולעיתים מדינות שיש לנו מידע עליהם או חשש שהם מקבלים שיער מהודו (והם מנקים אותו כדי שיראה לא הודי), אנחנו לא מאשרים להביא משם.

השיער נבדק על ידי הכשרות על פי הנחיות בית הדין, ולא מסתמכים על בעלי החברות.

הבדיקה נעשית בכמה וכמה נקודות: פעמים בשטח עצמו, פעמים אצל סוחרי השיער, פעמים אצל חברות הפאות, ופעמים אצל יצרני הפאות.

הביקורים שלנו נעשים פעמים רבות בהפתעה מוחלטת, ללא ידיעת המבוקר שאנחנו מגיעים. הבדיקות המקיפות הללו הם ערובה לכל הציבור שלא יכנס שיער בחשש תקרובת עבודה זרה.

כל השמועות על פאות זולות שהם ללא חשש. הם לא נכונות משתי סיבות: אין בעיה לייצר פאות במחיר זול משיער הודי (ואולי בעיקר משם, אבל גם ממקומות נוספים). וכן פעמים רבות יש ליבואני הפאות מלאי גדול (כולל מלאי ענק משיער שמקורו ודאי מבתי הע״ז) שרוצים להתפטר מהם. ואז עושים מכירת חיסול במחירים נמוכים.

השמועות על שער בהיר שהוא בסדר, לא נכונות. מאחר שהטכנולוגיה בת זמננו מאפשרת לצבוע שיער בצורה כזו שאפילו מומחים של ממש לא יודעים להבדיל.

אין דרך בעולם לבדוק בדיקת מעבדה על מקור השיער חוץ מבדיקת .A.N.D שזה כמובן לא מעשי.

ה. הכשרות היא רק על השיער, אין לנו כשרות על פאות.

בברכה ובתפילה שלא תצא תקלה תחת ידינו,

אברהם שלזינגר".
21
כמו שביררו על הברקל !!!!!!??????
צבי
הצג את כל התגובות
20
התגובות מעידות אחת אחת על הרמה שלכם
ליעל
לטוב ולרע..........
19
פנים חצי אמיתיות על שערות מזויפות,
.
18
הרבנים ידונו בכובד ראש
תלמיד
והקשקשנים יקשקשו בטוקבק.
ובינתיים בחורי ישראל חוטאים על חשבו
היו אמתיים
נם על חשבונכם על חשבון מישהו

אשרי האשה שזורקת הפאה הארורה זו וחוסכת לעצמה הרבה כסף ודיניםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
17
לבנתיים תשתמשו בספק עבודה זרה
זה רק ספק
אין בזה ספק כלל
דוד
אותם עסקנים שנכשלו במאמציהם לאסור את הפאה, והגיעו למצב ש99 אחוז מהנשים החרדיות לובשות פאה, חושבים שבאמצעות עבודה זרה ישפיעו על מישהו, והם עוררו "ספק". למי שיודע ומכיר את תשובות הרבנים, אין כאן ספק כלל.
אכן, עיין בתשובות הרבנים
המאירי
הרה"ג רבי יעקב אהרן שפירא שליט"א, מו"צ בק"ק בייזווטר, פאר רוקאווי ניו יורק, כתב:

"בראותי את דברי העד הנ"ל נשתוממתי על המראה, שדבריו כקערה הפוכה לצד מטה ואחוריה למעלה, דהאמת הברור הגלוי וידוע לכל הוא כמש"כ הרב אלישיב שליט"א בתשובתו הראשונה, דכל ענין הגילוח אינו כדי להקריב השערות כלל, אלא הוא ענין של שבירת הגאות במה שמאבדים ומפזרים דבר חשוב שלהם, ויכולים לצאת ידי זה גם על ידי נתינת כלי זהב וכלי כסף, ויש מהם שעושים ככה, אבל רובם אין להם הרבה זהב וכסף, והדבר הכי חשוב להם הוא שערותיהם, כי הן החן והיופי שלהם, ולכן מנדבים לגלח ולאבד את שערותיהן ובזה משפילים את עצמם.

והנה מאז ומקדם היו זורקין את השערות לאשפה אחרי הגילוח, כי כל ענין הגילוח תלוי באיבוד השערות ולא איכפת להן לאן הולכות השערות אחר הגילוח, ובלבד שמאבדים מה ע"י נדבותיהם. אך בשנים האחרונות הכמרים הביטו לראות כי יכולים למכור את השערות להרויח בזה הון רב, ולכן התחילו להעמיד מגלחים בשטח בית הע"ז ולהזמין המתגלחים להתגלח דוקא שמה כדי שהבית ע"ז ירויח ע"י הגילוח שלהם. והטעם שאין המתגלחים עצמם מוכרים את השערות כדי להרויח בעצמם הוא מפני שכל ענין הגילוח היא לאבד מה שיש להם, ולכן אינם רשאים להרויח ע"י הגילוח. אבל יכולים לנדב את השערות להבית אליל.

ועם כל זה, אף אחרי שהעמידו מגלחים בשטח בית האליל, אכתי לא העמידום בתוך הבית אליל או אף מול הבית אליל כלל, אלא בריחוק מה מן הבית אליל, כי שערות הם טמאים ומאוסים לפי דת ההינדו, ובזיון יחשב לבית הע"ז אם יכנסו שערות לתוכו, ואסור להם לפי דתם לעשות כן, ואף המגלחים נחשבים כאנשים בזויים לפי דתם כיון שעסקם עם שערות תמיד, ומהאי טעמא אסור להם להקריב שערות להאליל כי טמא טמא יקרא.

גם לא אכפת להם מי ומי המגלחים, יען כי אין מעשה הגילוח מעשה עבודה להאליל, לכן אין צריך להעשות ע"י עובד או מאמין. וגם מי שאינו בר דת שלהם כמו נוצרי או אף קוף בעלמא יכול להיות מגלח לעשות את הגילוח הזה, כי הכל הוא עזיבת השערות והגילוח אינו אלא היכי תימצי ולא מעשה עבודה כלל. ומלבד שזה גלוי וידוע ורגיל בפיהם של ההינדוים בין ההמון בין הכמרים, תא חזי כי בית אליל שלהם באמריקה (בעיר פיטסבערג) מפרסמים במודעות שלהם דהרוצים להתגלח שמה בשעה שאין בתי המגלחים של בית הע"ז פתוחים, יכולים להתגלח אצל המגלחים שבעיר שהם נוצרים ולא הינדוים כלל.

וא"כ מה שטען הרב המעיד שהיה שמה, דעצם מעשה הגילוח בזה היא מעשה עבודה חשובה להם דומה לשחיטת קרבן והשערות הם קרבן לאלהיהם, ואף המגלחים מכוונים כוונות מיוחדות בשעת הגילוח, להד"ם, ואפשר שקוצר כחו מהשיג הענין מחמת שאיננו בקי בצחות לשון ההינדוים אשר בה דברו אתו ולהמתורגמן שלו, ונשתנה הדברים מפה אל פה מן המדבר להמתורגמן ולהמתוגמן להרב, כי זה למדתי מפי הנסיון בשעה שדרשתי וחקרתי את כל הענין הזה, שמילת sacrifice בלשון ההינדו אין מובנו "קרבן" בלשה"ק, אלא כעין "נדבה", וכמו בהביטוי self-sacrifice באנגלית, וכן אמרתי לכת"ר אז ע"י טלפון, כי גם אני בתחילת יגיעתי לברר אז את המציאות חשבתי שיש חילוקי דעות בהבנת ענין הגילוח, כי יש שאמרו לי שהגילוח היא sacrifice ויש שאמרו שאינו sacrifice וחשבתי שיש בזה חילוקי דעות, ולכן כתבתי להרב אלישיב שליט"א אז שיש חילוקי דעות, וכנראה שמהאי טעמא כתב הרב אלישיב שליט"א בסוף תשובתו "לפי דברי כת"ר קיים הכחשות וסתירות בעצם מעשה הגילוח", אבל אח"כ כשדרשתי וחקרתי את הדבר יותר ופניתי אל האומרים בכה ואמרתי להם ישנה כת אחרת האומרים היפך דבריכם, וכן אמרתי לכת האחרת, נוכחתי לדעת כי כל פלוגתתם לא היה כלל בהבנה אלא בהסברה, ולכל הדעות אין הגילוח גדר הקרבה אלא נדבה בעלמא ועזיבת היופי, וכמו שהסבירו הכמרים כולם.

ומה שאמר הרב המעיד דבשעת הגילוח שמים ידיהם על לבבם ואומרים תפילות לע"ז שלהם, להד"ם, כי אין שמים ידיהם על לבבם כלל, וראיתי תמונות וגם וידאו של מעשה הגילוח, גם שאלתי כמה נשים שהיו שמה ועשו הגילוח, ואינו כמו שאמר הרב המעיד. וכנראה שטעה בזה כי ראה שבשעת הגילוח מורידים המתגלחים את ראשיהם כי יושבים על הקרקע בשעת הגילוח וצריכים כריעה זו כדי שידיו של המגלח יגיעו אל כל סביבת ראשם, ומרחוק נראה לו כאילו הם כורעים וידיהם על לבבם.

ומה שאמר הרב המעיד שכל האומרים שמעשה הגילוח היא שבירת הגאווה הם רק פרופסורים ו"מומחים" שרוצים ליפות דתם, גם זה אינו אמת, כי כל ה"מומחים" כולם מודים ומודיעים להדיא כי מקריבים פירות ואגוזים להע"ז, הרי שאין מסתירים כלל את מעשי ע"ז ושטויות שלהם, ורק אומרים שמכל הדברים שמקריבין לע"ז אין השערות בכללם, וא"כ נפל כל טענתו של הרב המעיד שהם רוצים ליפות דתם לפנינו לומר שאינם עובדי ע"ז, וטעה בזה להבין שהמומחה בו סמך הרב אלישיב שליט"א בתשובתו הראשונה היה פרופסור ולא עובד, וכנראה שחשב כן משום שלא ראה את תשובתו של הרב אלישיב שליט"א אלא מה שנדפס בספרו קובץ תשובות שלא הוזכר שם שמו של המומחה ומובא רק בשם "הידוע כמומחה הכי גדול בעניני הודו, ד"ר..." וכנראה שמתוך כך הבין הרב המעיד שהמדובר הוא ד"ר פרופסור, אבל באמת הוא כומר הינדו שגם אשתו ובתו נסעו לטירופאטי ועשו הגילוח, ועכ"פ מה שאמרו שהמומחים והעובדים מכחישים זה את זה אינו אמת כלל, אלא דגם דברי ה"מומחה" שעליו סמך הרב אלישיב שליט"א אז היה דברי כומר ועובד הינדו, ואין להאריך בזה כי ליכא חילוקי דעות בכאן כלל כדכתבתי, דגם העובדים מסכימים עם הכמרים, אלא כל אחד מסביר כדרכו, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

ומה שהרב המעיד מביא ראיה שמעשה הגילוח היא מעשה עבודה ולא רק לנוול את המתגלח, מהא דרוחצין את עצמם רחיצה מיוחדת אחר הגילוח, אין דבריו מובנים כלל, דמה ראה על ככה להבין מתוך רחיצתם דהגילוח היא מעשה עבודה, ובאמת אדרבה, טעם הרחיצה הוא משום דאחר הגילוח טמאים הם לפי דתם כי השערות והגילוח הם טמאים כנ"ל ואינם ראויים אז לבוא אל תוך בית האליל, וע"י הרחיצה "מטהרים" את עצמם ואח"כ יכולים לבוא אל תוך בית האליל, וא"כ משם רואים את טומאת שערות ולא מעשה עבודה שבהן. ובכלל ראיתי בדברי הרב המעיד הרבה דברים בדויים מן הלב. גם דבריו סותרין אהדדי בסתירות מן הקצה אל הקצה (כגון מה שהעיד דההינדוים אינם שורפים את קרבנותיהם אלא נותנים אותם להבית אליל, ושוב אמר דראה בעיניו איך ששרפו שערות לע"ז, ועוד הרבה כיוצ"ב), אבל אין צריך להאריך בזה כי בלאו הכי אין בדבריו כדי לשנות את המציאות, ומה שנוגע מדבריו לענינינו כתבתי".

❖ וכן כתב הגאון רבי ישראל בעלסקי זצ"ל, ראש ישיבת תורה ודעת בארה"ב (שו"ת שולחן הלוי סי' כ"ח):

"מאחר שהעידו ומסרו המון אנשים וכולם כיוונו לדבר אחד, ביניהם בעלי תשובה ילידי הודו, ביניהם גרים בני כמרים והרבה כמרים עצמם, ומומחים ופשוטי עם, נקטו לדבר פשוט שדרך פעולתם בסביבות האליל היא כך: עולים לבנין התספורת שבגובה ההר סמוך להיכל האליל ושם עושים תגלחת. כולם אמרו שתועלת התגלחת היא להשפלת הגאווה והיופי, ואף שתרצה לומר שיש בתגלחת עצמה עבודה לאליל, לית בזה דין תקרובת, דהרי הפעולה הנקובה היא מעשה ההתגלחות בגוף האדם, לא הקדשת השיער ע"י התגלחות, רק פעולה בגוף. ומה שמשתמשים בשיער אח"כ לטובת האליל אין בו כדי לאסור, כי אין כאן לא דבר הקרב בפנים ולא עבודה כעין פנים...

אכן שמענו מהרבה אנשים נאמנים שבעת הגילוח לא נחים הספרים מלפלפל מלדבר דברי פוליטיקה ודברי שחוק וכיו"ב כדרך כל הספרים שבעולם, ואינו ניכר בהם שום סימן שיהא ניכר על ידו שעושים איזו עבודה ושירות לאליל, ואף הרב א"ד הודה לזה, אלא שטען דלא גרע זה ממה שסתם בעל הבית שלנו עושים כן בבית הכנסת בעת התפילה. ואני מגיב, כן, אמת הוא, ומי יאמר שבעת פטפוטיהם (של הבעה"ב בביהכ"נ) מתכוונים לעבודה, ושם (אצל הספרים בהודו) גרע טפי דמעיקרא אין לנו שום ראיה והוכחה שמעולם התכוונו הספרים לעבודה ע"י התגלחת שלהם".

"שמעתי מן המומחים שאף השיער הבא ממדינת הודו, רובו הוא דלא מהני של הנ"ל".

"בעת כתבי כל זאת שוחחתי עם אדם חשוב ויר"ש, שעסקו עם יבואנית מהודו שהיא מאמינה אדוקה באלו הפסלים והאלילים, והיא נוהגת במנהגיהם והולכת לשם כל שבועיים שלוש, והלה סידר לי שיחה עמה, והיא אמרה שמי שיעלה על הדעת שמקריבין שיער באיזה צורת קרבן או הקדשה, אם הוא מהם הוא בוודאי שוטה גמור, כי השיער אצלם דבר טמא ונבזה, ולכן מגלחים אותו להשפיל הגאווה ולעקור אהבת היופי, וח"ו להביא איזה שיער לתוך הלפני ולפנים שלהם, ובית התגלחת הוא רחוק יותר מחצי מיל מהיכלם כדי להבדילו ממנו. וסיפרה שרוב ילדיה הביאה לשם כשהיו בני שנתיים, ויודעת מאוד מה זו סיבת ההתגלחות, והטעם אך ורק כהנ"ל. והפעוטה הגרה אצלה פה, הביאה אצל ספר בניו יורק ושם התגלחה, וזה אותו הדבר ממש שעשתה עם הגדולה שמה, אלא ששם על ההר "הקדוש" יותר מסוגל לחשוב עם השפלת הגוף מפני האווירה השורה שם. והוסיפה שכל חבריה ומכריה ההודים לעגו על מה שנתפרסם שהיהודים הוציאו רינון על דבר שפשוט אצלם להיפך, ואין אף אחד ששמע דברים מוזרים כאלו".

"בענין מה שמסרו השלטונות ששבעים וחמישה אחוז מהשערות המובאות מהודו הן מאלו שהתגלחו בבית ע"ז שלהם, אמת שכן מסר פקיד אחד, וכבר בדקו אחריו ושאלוהו מניין לו, והלה אמר כי כן ראה באינטרנט וזיהה מאיפה לקח, והביטו שם ומצאו להיפך ממש, ואולי הלה התבלבל כי רגיל לקרוא מימין לשמאל, ומה שראה היה באנגלית ולכן קרא בהיפך, ומעתה גם עדותו של הפקיד הנמוך הלז משתווה עם המון המסמכים אשר בידינו.

מה ששמעתי מכבוד מרן שליט"א שהוגד לו שמצאו הצהרה רשמית ממשלחת הודו שרוב השיער היוצא משם הראוי לפאות, בא מן המקדשים. על זה כבר תמהתי בהיותי בנוכחותו שליט"א, כי ליודעים לא נשמע מהצהרה זו כלל. וידידי הרב י"א הבטיח לי אז שיחפש אחריו, ועדיין לא נמצא.

אגב מה שהזכיר לי ידידי הרב י"א נ"י, שגילו שהשיער שהשתמשו בו לפאות במפעל [פלוני] היה משל המקדשים, וזה אחרי אשר הצהיר בעל המפעל בעצמו שכל מה שברכושו מהם הוא, והביא הרב י"א את זה לראיה על שקרנותם של המייצרים, וגם לחזק בו את שיטתו שהרוב הוא מן המקדשים. והנה המצב האמיתי יצא לאור ביום שלפני פגישתנו, כי אז ישבו ראשי ומנהלי מערכת הכשרות [פלונית] עם בעל המפעל עצמו שמונה שעות רצופות, ובדקו וחקרו, ולבסוף יצא להם שאמת דיבר הנ"ל מעיקרא, וכל החומר שלו לא מן המקדשים הוא לגמרי, וגם העניקו לו את ההכשר שלהם!

עוד בדקנו במקורו מה שציטט הרב י"א מכתבי הרב חיד"ו ווייס מאנטוורפן, ונתברר שמעולם לא הודיע שרוב השיער מהמקדשים כמו שטען הוא, גם דיברנו עם הרב חיד"ו עצמו והוכיח אצלנו כל זה באופן בלתי מסופק. ומעתה כשל עוזר ונפל עזור והאמת יורה דרכו, כי רובא דרובא משיער הודו שמשתמשים בו לפאות אינו משם כלל.

והנה בשלב הראשון של מסחר השיער, אוספים מכל מדינות הודו מהודו ועד הודו, רובם ממה שמוכרות העניות (ולדוגמא אביא מה שראיתי מחברה אחת מתוך המון חברות מסוג זה, שאצלם עובדים אלפיים פועלים מיוחדים, שתפקידם להסתובב בכפרים ובעיירות ולקנות שיער מן העניות. עוד ביררתי שרוב השיער הכי מעולה היוצא מן המקדשים הנקרא 'רמי', מיוחד דוקא לראשי השחורים ולא לפאות כלל!) ומצרפים הכל יחד ומחלקים אותם כפי האורך והצבע והאיכות, ואח"כ - אחר שכל מה שבידם התערב היטב וכבר אזדא לה היכולת לחלק ביניהם - אז באים סוחרי העולם וקונים כפי צרכם, ואין להם חילוק כלל מאיפה מקור השיער".

"שכל חכמי דתיהם אומרים דאינו כן אצלם, הכמרים והמומחים וספרי דתם וכל הבקיאים שבדקו וחקרו וירדו לסוף דעתם, כולם העידו דלא כן הוא ואף ביניהם נמנו כמה שומרי תורה ומצוות שהעידו על מה שראו משך שנים רבות בימי משובותם, ומה בכך שידידי הרב א"ד שמע שעה שעתיים מאחדים מפשוטי העם ע"י חבל תרגומים חלשים, שהרי כל המתגלחים והמגלחים לא דברו אלא שפת טמיל, וקבוצת הרב א"ד לא ידעו ולא הבינו מילה משפה זו עד שמצאו פועל אחד ששרת על פתח המלון ושדיבר בקושי שפת הינדי, נספח על שפת עריסתו שהיא טמילי, והלה תרגם להם דברי המתקדשים לשפת הינדי, ואח"כ בא מר א. מבומביי ששפת האם שלו היא 'מרטי' והנספח שלו הינדי כראשון, והוא תרגם מזה לבלילת אנגלית ועברית והשתדל להבינם להרב א"ד נ"י (זאת אומרת, תרגומו היה מהשפה הב' שלו לשפות ג' וד' שלו)".

"כנראה שבתוך דברי עדותו של הרב א"ד, שמע מרן שליט"א איזה ציטוט ממה שאמרו המגלחים עצמם שיוכיח על כוונתם בזמן שעושים הגילוח, שהרי הזכיר מרן שליט"א פעמיים מה שהמגלחים אמרו. והנה כשהיתה הפגישה בין הרב א"ד ובין שישים הרבנים מניו יורק ומשאר מקומות, שאלנו לו כמה פעמים אם שמע ישיר איזה ביטוי כלשהו מפי המגלחים, ודחקנו אותו על כך והוא לא ענה שום דבר, רק מה שאמר בשמם שעושים לקבל שכרם, וברור כחמה שאילו שמע מפיהם מה שאמר בשמם למרן שליט"א היה מגיד אותו לנו אז, כי לא לכבוד היתה לו השתיקה. וכמדומני שבמשך הפגישה אמר שספר אחד הביע שהוא עושה מלאכת הקודש או איזה ביטוי חלש הדומה לזה, וכמובן שאין במשמעות אלה כלום, אלא אצל מי ששומע בכל קול עלה נדף מה שרוצה לשמוע.

אולם העד החרדי הבקי בלשונם, העיד שהספרים כולם לא הפסיקו מלפטפט מה שנוגע לדברי איחוד הפועלים שלהם ועניני פוליטיקה וצחוק וכיו"ב, ולא היה שם איזה רמז שמכוונים לאיזה דבר רציני בעולם או לשום עבודה, ואני כתבתי בתוך דברי הראשונים לכבוד מרן שליט"א, שאילו היתה אצלם איזה כוונה, בוודאי היה הסתמא שלהם כפי דעת הכמרים ולא כפי דעת ההמון, שהם פועלים אצל הכמרים ועובדים בשבילם ומקבלים שכרם מהם, אבל האמת היא שאין להם שום כוונה, ולא גילו מעולם להרב א"ד שום ביטוי שיוכל לסמוך עליו להעיד על מה שבלבם, והרי אני מכירו שנים רבות לאיש אמת הנותן נפשו אך ורק בשביל האמת הטהורה, וברור שמה שאמר בשמם למרן פאר הדור שליט"א היה בדרך גוזמא, אחרת אין לי פירוש לדבריו. אבל מה שאמר שמבינים העם שעושים עבודה לשיער שלהם בכדי להקדישו לע"ז, כוונה זו כל כך רחוקה ומוזרה מלהעמיסה בשכלם של פשוטי העם, וטרחתי מאוד להבינה ולא נכנסה באוזני, ובפרט שהיא בהיפך ממה שמעידים אלף עדים, וד"ל. מיהו אין תמיהה עליו מזה, כי כן דרך השומעים ממתרגמים וכ"ש ע"י בלילת תרגומי "בדיעבד" כהנ"ל".

"הוספה באייר תשס"ה. והנה במשך הזמן, ניסו כמה אנשים לחדור אל תוך מקומות הייצור לשיער נשים שבמדינת הודו, וב"ה שהצליחו לברר אמיתת הענין במו עיניהם, כי ביקרו בהרבה בתי חרושת ומעבדות המכינות שיער לפאות, ושם ראו מאות נשים עובדות שעות ארוכות ללקט שיער מתוך שיער מאותם שנתקבלו על ידי מברשות מראשי העניות שברחבי מדינת הודו. וראו שכל השיער ההולך אל תוצרות הפאות שבמדינת סין וקוריאה הוא בדוקא ממקור זה ולא מהמקדשות שלהם. ואחרי שביקרו באחד עשרה בתי חרושת כאלו, שאלום המייצרים אם רוצים לראות עוד מזה, והשיבו ששוב אינם צריכים לזה, כי כבר השתכנעו שהשיער הוא ממקור המתקבל לכשר.

והשתא הוכח מה שכבר קבענו מקודם, שאין רוב השיער המגיע מהודו מקורו מהמקדשים שלהם, אלא משיער העניות, וחל על זה הדין דכל דפריש מרובא פריש, וגם השיער המגיע מהודו אין בו איסור עבודה זרה (מלבד מה שכבר הסקנו, שגם השיער המגיע מהמקדשים שלהם אין בו דין תקרובת ע"ז).

שוב שמעתי שאחרי שהודיעו כל זה ל"חבורת האוסרים" הפאות, הגיבו שברור להם ויודעים שבתי החרושת הללו שכרו מאות שחקניות מקצועיות והציגו לפני המבקרים כעין מחזה כדי לרמותם ולהראות בעיניהם כאילו השיער הבא מהמברשות במקום שבא באמת מהמקדשות.

ואין לנו ללמוד מתשובה זו, אלא זו בלבד שהמשיבים אין האמת לנגד עיניהם, רק אל האיסור מגמתם, יהיה מה שיהיה. ושוב אין להתחשב בדעתם כלל, וכל העסק עמהם אינו אלא לשוא".

❖ והגאון רבי מנשה קליין זצ"ל, גאב"ד אונגוואר וראש ישיבת בית שערים, כתב (קובץ פעמי יעקב תשס"ד):

"דברתי עם שלשה כמרים מאמונתם, מכמה מקומות ברחבי ארה"ב, ושאלתי אותם במהות עבודתם, ולאחדים מהם אף הסברתי שאני רב המייצג את אחינו בני ישראל ודתם, ורציתי לשואלם כמה שאלות מאמונתם, ובעיקר על הדבר הזה שבאים לשם נשים ואנשים לגזוז שערותיהן, מה ענין הזה ומה טעם יש בו, ואם גם פה באמריקה מתנהגים כך.

ואמרו לי דברי תיפלות שאין בדעתנו להעלות על הכתב, ואך תוכן הדברים מה שנוגע לנו אכתוב בקצרה: בני הדת הזו מאמינים שיש מין 'אנרגיה' - כח שיוצא מן האדם (שהם מכנים "קארמה" בלע"ז) שמשפיע עליהם, והאדם צריך לעשות רק טוב, וכשאינו עושה הטוב, הרע מייסר את עצמו ונתהפך עליו רעה תחת רעה וכו', עפרא לפומייהו. וכשהאדם רואה שצריך לתקן עצמו מפני שמפחד שתגיעהו רעה, או שכבר קיבל הרבה טובה בעולמו ורואה שלא עשה טוב עד כדי כך שיהיה ראוי לקבלת הטוב הזה, אז תרופתו לשבר את גאוותו ולהשפיל את עצמו, ומכיון שהשיער הוא היופי של האדם ובזה הוא מתגאה, לכן מבזה האדם הזה את עצמו על ידי גזיזת שערותיו, ובכך סרה ממנו הגיאות.

ואמרו עוד שפה באמריקה ישנם גם כן הרבה תיפלות כאלו, וגם ישנם כאלו שגוזזים שערותיהם ע"י ספר, ככל מה שעושים בהודו, אלא שכאן הוא בזעיר אנפין נגד הודו, שמשלמים סכום לבית העבודה זרה לטובת הע"ז ואח"כ הולכים לספר הסמוך שאינו קשור כלל לתיפלה שלהם ושם מגלחים את שערותיהם, ולפעמים משאירו שם ולפעמים לוקח המסתפר את שערו לבית הע"ז, וכן אמר לי ספר אחד מפה (פנסילווניה) כשדיברתי עמו. ושאלתי את הגלחים, מדוע באים ההמון להסתפר בטירופאטי - מקום הע"ז שלהם, הלא אפשר לעשות זאת בביתו או במקום מגוריו, וענו לי שבאמת אפשר לעשות כך גם בבית, ויש אמנם יחידים העושים כן, אך רבים מהנודרים רוצים להשלים עצמם ולקיים התגלחת קרוב למקום התורפה שלהם שהוא יותר חשוב. ומיהו לא מסתפרים במקום התורפה ממש שבו עובדים לעבודה זרה ומקריבים לה, ואין זה מן הכבוד להכנס עם השערות ולהסתפר שם דהוי זלזול, והגזיזה לא הוי אלא הכנה ליכנס למקום התורפה ממש. וגם ישנם עשירים שאפילו בעיר של הע"ז עושים כן בביתם או במלון, ולא עם שאר ההמון בבית העבודה זרה עצמה.

וחקרתי את הכמרים כמה פעמים, האם גזיזת השער הוא באיזה אופן כעין קרבן שמקריבין, והכחישו את זה לגמרי, שבדת שלהם אין מקריבין שערות. והסיבה של הגזיזה הוא לשבור את גאוות האדם ולהכניע ולהשפיל עצמו, וזוהי ההכנה שעושים כדי שיוכלו להכנס למקום העבודה זרה, והשערות שמשאירין לאחר הגזיזה אין עושין עמהן שום הקרבה והוא נשאר להכומר או להספר. ואצלם תקרובת שמקריבים לפני ע"ז הוא רק פרחים או פירות או אגוז קוקוס וזה מה שהאליל אוהב, אבל שערות שהם מותרות הגוף ודבר טמא אצלם כצואה, לא יעלה על הדעת שיקריבום לפני האליל.

עוד אמרו, שמנהג זה של התספורת במקום העבודה זרה התחיל רק לפני כמאה - מאה וחמשים שנה או קצת יותר, ולכן לא נמצא בספרים הישנים של כתביהם ואמונתם שום דבר מזה כלל. ודברים אלו ביררתי בעצמי מפי כמה כמרים שלהם.

בינתיים חיפשו כמה מלומדי הכולל כאן והביאו לפני כמה ספרי פיסול ומאמרים שלהם מענין גזיזת השערות של דתם, וכולם כותבים שתספורת השערות היא ענין של 'תיקון' עצמו ונפשו, ולהבדיל - כנדר של נזירות, ועי"ז מתחדש ומרגיש כמו בריה חדשה, והכתב מחזק את מה שאמרו בע"פ".

"עיקר הבירור היה צריך להיות ע"פ דבריהם של כומריהם, שחשוב מאד לדעת דעתם בזה. וכיון דכוהניהם נשאלו על ידינו וענו כולם כמסיחים לפי תומם בדרך שלא נוגע להם, ובפה מלא מכחישים כל דין הקרבה בקיצוץ שערות, וכן כל ספריהם מעידים כן שאין דרך עבודתה בכך, הם הם שיודעים בטיבה של עבודה זרה שלהם, שהרי הם עובדיה, והם הקובעים בעבודה זרה הזו כיצד לעבדה, וההמון נמשך אחר דעת הכמרים, וזו העדות שקובעת להם ולנו. ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה.

ותו, דהרי כמה עשירים יש שאינם גוזזים את שערם בבנין ההוא אלא בביתם, וגם יש שאינם נוסעים לשם אלא מסתפרים בחנויות בכל העולם, ולפי זה מוכח שאין זה ענין של תקרובת לע"ז, שהרי זה אינו בתחום הע"ז בכלל, ולכן יש לסמוך על זה דאין זו דרך עבודתה ואין זו תקרובת ע"ז. וברור שאם יתברר היום לכמריהם שמכיון שההמון חושבים זאת לתקרובת לכן לא נוכל עוד להמשיך לקנות שערות משם, אין שום ספק שהם יעכבו את מחשבת ההמון ויודיעום שאין זו תקרובת, אך עכשיו לא איכפת להם במחשבת כל יחיד, העיקר שיבוא ויסתפר והם הכמרים ירויחו הכסף".

"ומה שס"ל להרא"ד דונר שליט"א שכל כמריהם וחכמיהם מעלימים את הטעם האמיתי מאתנו, שגזיזת השערות היא תקרובת לאליל, אתמהה, הלא שאר דברי שטויותיהם אינם מעלימים כלל וכלל, ומספרים הם שהאליל אוהב פרחים ואגוזי קוקוס, ושהאליל לווה כסף לצורך נישואיו ואין לו לשלם את הרבית ולכן הם נותנים לו מתנות לשלם את החובות שלו, וכיו"ב עוד שאר דברים שאין להעלות על הכתב ועל הדעת, וא"כ מדוע שלא נסמוך עליהם בכל דבריהם ונאמר פלגינן דיבורא, שבחלק מן הדברים הם בושים ומשנים עדותם ובחלק הם מעידים את האמת".

"ומה שטוען שנמצא לפעמים שאחד שעולה לאולם ע"ז לוקח כמה שערות ואח"כ מחזיר אותן, אינו כדאי להתייחס לכך, דאדרבה כיון דכמעט כולם אין נוטלים שערות לשם, וגם מי שכן לוקח - אינו לוקח אלא מעט שערות, וגם הכמרים אומרים שבנימוסיהם אין להביא את השערות לפני הע"ז, ממילא נראה שאין זה דרך עבודה, וזה שלקח מקצת שערות - או שטעה או לאיזה כוונה אחרת עושה כן.

שוב דברתי עם אחד שגר שם במקום הע"ז כמה וכמה שנים והיה שם מאות פעמים (ה"ה מוה"ר צבי וייסמן מקליפורניה), והעיד לפני שאין הגוים מחשיבים זה לתקרובת כלל וכלל, אלא רק ענין של הכנעת עצמו וכדומה, והעבודה זרה שלהם הוא הפסל הגדול שמונח בבנין מעבר לרחוב ושם מקריבים מה שהע"ז 'אוהב' - פרחים, פירות והעיקר - הרבה ממון... וגם מרחיצים וסכים אותה וקוראים לפניה העיתון היומי (וכתבתי זאת כי כל ליצנותא אסורא בר מליצנותא דע"ז), אך אין לזה שייכות כלל לגזיזת השערות. ומה שבא הגרא"ד דונר שליט"א למסקנתו הוא משום שהמתורגמנים שלו תרגמו מהשפה המקומית להינדו ומהינדו לאנגלית ובכהאי גוונא קשה להגיע לתכלית האמת, ובלשונם המקומית (שנקראת טאמי"ל) אף קורים למעשה תגלחת זאת "התקרחות" ואין קורים למעשה זה "הסתפרות", שעיקר מעשה זה הוא להיות קירח בלי שערות ולא שהשערות הם דבר חשוב שעולים לתקרובת או כיו"ב.

ומה שקצת מהנשים מניחים לגזוז רק קצת מהשערות, הוא מטעם שמתביישים להתגלח לגמרי, ובזאת שגוזזים קצת מהשערות מראים רצונם להכניע את עצמם לפני האליל במדת האפשר. ועכ"פ נמצא שהעדות מוכחשת היא. ושוב קבלתי תשובה מהרה"ג חיים יוסף דוד ווייס שליט"א דיין באנטוורפן, שגם כן שלח שלוחים להודו, ונתברר לו שאין המקום הזה שגוזזים שערות מקום ע"ז ולא תקרובת, והשערות נגזזות באולם אחר שאין שם שום תקרובות".

"והנה הגרא"ד דונר שליט"א העיד עוד שעל ההר מחוץ לקלקלין ישנם מקריבים ומשתחוים לפיל... ולא הבנתי, דמ"מ אין לזה שייכות עם השערות וכל עבודה מיוחדת היא לעצמה, והלא אין כולם משתחוים לפיל ולא גוזזים שערותיהם לפיל, אלא כל דבר הוי עבודה בפני עצמה, ומי שעובד לפיל לא מוכרח שעובד להע"ז שמתגלגלין לפניה, ואנו דנין על פעולתם בעת תגלחת שערותיהם ולא על ע"ז אחרת שנעשית במקום ההוא, וכל זה אינו מחייב לעשות כל ההר לע"ז ואדרבה על ההרים אלהיהם וגו' אבל ההרים עצמם לאו אלהיהם, וההר לא נעשה ע"ז בכלל. עכ"פ לפענ"ד פשוט שהאולם שמסתפרים שם אינו ע"ז כלל. ושוב אמר לי אחד שהיה שם שאין משתחוים כלל לפיל ע"פ אמונתם, וזה רק ענין של שחוק, שהתיירים נהנים מזה שהפיל משים את החדק שלו על ראש האדם, והרואה היה סבור שהם משתחווים לפיל, ולא היא! בין כך ובין כך, אין זה שייך לגזיזת השערות".

"והנה לא נכנסתי כלל לדון מדין מקיף וניקף שכתב מרן הגרי"ש אלישיב בספרו היתר בדבר משום שהמקיף אין כוונתו לע"ז, וכן העיד הרא"ד דונר שליט"א שדבר זה נכון ושהם אמרו לו בשחוק שוודאי כל כוונתם לכסף, ובכן לא נשתנה ענין זה מאז ועד עתה. ומה שאמר הרב דונר שליט"א שהגוזזים אומרים להנגזזים להניח ידם על לבם וזה מראה על ענין של עבודת ע"ז, הנה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אך העיד לפני הרב צבי וויסמאן הנ"ל שבהודו אין מניחים ידם על לבם בעבודתם בשום פעם, וזה לא מראה שום ענין של עבודה ורק מניחים את ידיהם למטה שלא יפריע לגזיזת השערות, וגם שלח לי תמונות משם, שנראה בעליל שאין ידיהם על לבם בשעת תועבת ההסתפרות".

❖ והגאון רבי בן ציון הלוי וואזנר כתב:

"לע"ז זו עובדים בהקטר וזיבוח, משתחוים ומודים לפניה כדרך שאר ע"ז, וכן מביאים לה אף מתנות שמונחים לפניה, שלא כן הגילוח, שלעולם אין מגלחים ומניחים השערות לפניה ולא לכבודה. נמצא שאין הגילוח דרך עבודתה בכך כלל, והטעם הוא פשוט, מאחר שגם הם מכירים במציאות, שהגילוח מעשה בזיון הוא, וכאשר הוכחנו לעיל בראיה ברורה שאין עליה תשובה, ממה שהגויים עצמם מקפידים שהע"ז לא יראה ולא ימצא באולמות הגילוח, אף ששאר כל העבודות המכובדות עושים אצלה ובפניה. היש לך הוכחה ברורה וגדולה מזו, שאין עבודתה בכך. ומה שמ"מ הם מתקבצים בהמוניהם להתגלח דוקא באותו טמפל, אין זה לשם עבודה, אלא אחרי שהגלחים הסיתום באמונה טפילה, שהע"ז זו שולטת על כל הכסף והזהב ועל כל הנמצא בעולם (וכדרכם לחקות הנאמר בתורה הקדושה, כמו שאמר הפס' לי הכסף ולי הזהב אמר ה') ומדמים שהכל וכולם משועבדים לע"ז זו, לכך בתורת הכרת הטוב מחזירים לה מתנות, וכן מראים לה סימני הכנעה, ע"י שמוסרים למענה אף נויים היקר להן מכל, דהיינו שערן, עוד עושים כן משאר טעמים טפלים, אבל הכל מסכימים שאין מגלחים בתורת עבודה, וכן הדבר נשמע מפי הממונים והספרים, שאומרים בגלוי שהגילוח נעשה להגדיל ולהרויח הון הטמפל".

ועוד כתב: "ע"פ עדות שלוחי הב"ד וכיו"ב, הע"ז עצמה אינה נצבת אלא בגג ומחוץ לבנין, וכל עיקר גזיזת השיער נעשה באולמות שמתחתיו, שלא בפניה כלל, (זולת יחידים, וכן לאפוקי הנהוג עד לפני כשלש מאות שנה, שהיו גוזזים ומקטירים הכל בפניה), וכן מאושר הדבר עפ"י דו"ח ספריהם, וכן בגמר הגילוח, אין מקריבים ולא מניחים השערות לפניה כתקרובת, אלא כאשפות ירום ויוכנס לכלי הנקרא "הונדי", ומשם יובא לאוצר הגדול של השערות, שם ממיינים אותם לסוגים שונים, ונמכרים לתעשיית הפאות".

❖ והגאון ר' חיים יוסף דוד ווייס כתב:

"מקור שערות אלו (לפי דברי עד נאמן שנשלח במיוחד כדי לברר פרטי הדברים בדיוק, ושהה שם שבוע אחד), העכו"ם בהודו שרוצים לקבל איזה טובת הנאה מהאליל, מגדלים שערותיהם, והולכים למקום הטינופת ומתגלחים שם, רובם מתגלחים בבית גדול מיוחד לגילוח סמוך ונראה לבית הע"ז הגדול, שנכנסים לשם כמיליון עכו"ם בכל שבוע, ורובא דרובא מהבאים אין מתגלחים כלל, בבית זה גם מתרחצים וגם מכינים השערות למכירה. המגלחים אינם כמרים, רק ספרים אומנים, ואדרבה הם מהשפלים באומה זו. בתוך בית התגלחת לא נמצא שום אליל או תמונה, חוץ מחדר אחד קטן המיוחד לפולחן, ורוב האנשים אינם נכנסים שם, גם בקיר החיצון (מחוץ לבנין, לצד היציאה, כי הכניסה מצד אחר והיציאה מצד השני) יש פסל ענקי, באופן שאין שום פסל לפני המתגלחים שם. אמנם בשעת התגלחת בערך ארבעים אחוז מהמתגלחים מזכירים שם העבודה זרה, ועוד בערך ארבעים אחוז מהמתגלחים חושבים שם האליל בלבם.

אחר שהשליח שאל אנשים אין מספר, כולם פה אחד אמרו שבית זה אינו בית ע"ז, כי בבית עבודה זרה יש פסל או פסילים, ועובדים או מתפללים שם, ומביאים לו דברי מאכל, ומקטירים שם קטורת וכו', משא"כ בבנין התגלחת אין עובדים שם עבודות לאליל (חוץ מחדר קטן כנ"ל), ומכל מקום נחשב להם כמקום קדוש. ומטעם זה הולכים יחף שם, ויש שהולכים כך בכל הסביבה מחמת "קדושת" הסביבה.

יש כלי קיבול לעבודה זרה הנקרא "הונדי", וכל הדורונות שמביאים שם (זהב וכסף ומרגליות ואבנים יקרות וכו') מניחים בתוך כלי זה דייקא, כלים כאלו נמצאים בבית העבודה זרה, וגם בבית התגלחת, ושם יש בכל קומה שני כלים האלו עבור השערות שמקפידים מתחילה ליטלם מן הרצפה וליתנם לתוך כלי זה דייקא (כי המטורפים האלה מאמינים שבתחתית כלי זה יש כח השפעת ישועה של הפסל), ומשם לוקחים השיער לייבוש ולעיבוד באותו בנין.

העשירים בדרך כלל אין מתגלחים בבית התגלחת הגדול, רק בבתי מלון שנבנו סביבות מקום העבודה זרה, ומתגלחים על ידי הספרים שבאים אליהם ונוטלים שכר פעולתם. בחדר התגלחת (במלון) יש תמונה של הע"ז על הקיר (תמונות ע"ז נחשבות להם כעין פסלים, ויש להם תמונות כאלו בכל מקומות מושבותיהם, ובמקומות מלאכה, ובכיסם, ולפעמים אף מקטירים לפניהם, אך אין שום קשר בין ההקטרה לשעת הגילוח), וגם שם יש כלי קטן "הונדי" שמניחים שם השערות אחר הגילוח, ואחר כך מובאים לבית התגלחת הגדול לייבוש ולעיבוד.

אחר התגלחת והרחיצה, הולכין לבית הע"ז הגדול המלא גילולים, ועושים מה שעושים מדרכי עבודתם, חלק גדול מהמתגלחים (5 או 10 אחוז בערך) לוקחים איתם כמה שערות משיער ראשם שנתגלח, ונותנין בכלי ה"הונדי" המונח שם, וגם אלו השערות מובאים בחזרה לבית התגלחת עבור הבירור והיבוש, אבל אין מקטירים מהשערות כלל וכלל".

❖ והגאון רבי יצחק עבאדי כתב:

"ומה שעתה כתבו שנוספה איזה נקודה חדשה לאסור איסר - וכנראה זה היה המכה בפטיש לאסור הפאות, והיא, שבזמן התגלחת האנשים שם אומרים תיפלה בפה או בלב לאליל וחוזרים עליה כל הזמן, עכ"ל. ואני תמה, וכי אם אמרו תיפלה לאליל נעשה הגילוח כמעשה ע"ז, או השערות תקרובת. ועוד מי יודע מה שהם אמרו ובפרט מה שאמרו בלב - ואיך יודעים מה חשבו והרהרו. וגם אם התפללו או הודו לע"ז בשעת מעשה, הא אין זה עושה שהתגלחת תהיה תקרובת לע"ז.

ועוד כתבו והוסיפו לידיעה החשובה הזאת, שיש להם גם מקום טבילה שבו טובלים לאחר התגלחת, ואיני יודע מה נתווסף לנו בידיעה החשובה הזו. וכן מה שהוסיפו וכתבו שהאנשים הולכים יחפים בבנין הוא על אף שאין ע"ז שם, ושלכן על כרחנו זה נקרא בית אלילים. ואיני יודע על מה בנה זה הכותב את יסודו, ואיך נעשה בית ע"ז ממה שהולכים שם יחפים, ובשו"ע שם בסעיף ה' מבואר שדוקא בית שבו נמצא האליל הוא בית ע"ז.

וכל הדברים האלה אין בהם מועיל, ואין להאריך בשאר הדברים שכתבו שם, ואיני מאמין שהרבנים יאסרו מטעמים חלושים ומשונים כאלה, עד שגרמו להפסד ממון גדול לאין שיעור לכל בני ישראל, ובמחי יד כמעט והחזירו העולם לתוהו ובוהו. ואם האוסרים יגלו לנו טעמם האמיתי על יסודי הרמב"ם והשו"ע, נכוף ראשנו כאגמון ושכרם כפול מן השמים".
16
דעת בעה"ב היפך מדעת תורה
העגלון של פראג
העדה הספרדית תלך לפי מוריה ורבניה, אלו שנוהגים כמרן הגר"ע יוסף זצ"ל, יחמירו וילבשו מטפחת, ואלו ההולכים כהרבנים המתירים פיאה יילכו ככה, ושאר ההעידות כרבניהם.

הסברות והדיעות נוטפות ההיגיון שגולשי האתר מביעים, אינם אלא גיבוב דברים. השאלה אם פיאה מותרת או אסורה הוכרעה כבר לפני עשרות שנים, וכל הבעת דיעה נוספת היא אווילית גם אם היא מאוד הגיונית, מכיוון שצריך דעת תורה בכדי להחליט.

לאלו שמעונינים בכל זאת להבין מדוע יש להתיר פיאה, יעיינו באגרות משה (אינני זוכר בדיוק היכן, אבל אפשר להיעזר במפתח), המסביר ברהיטות אימתי תהיה הפיאה מותרת בלבישה ואת הסברות להתיר.

והיוצא על פי דבריו, 99 אחוז מלובשות הפיאות, מקיימות את דין כיסוי הראש כהלכתו.
בגמרא יש מלא דוגמאות שבעלי בתים
אלא מה?
דעתם נשקלת בכובד ראש ולפעמים פוסקים כמוהם

רבי יוחנן הסנדלר והנפח והמוכר דגים וכו'

רק הערב רב הליטאי קובע לו נורמות של גאוה ושחצנות
רבי יוחנן הסנדלר היה בעל בית?
מאירקה
אוי, כמה טמטום ובערות
הרב פיינשטיין זצל לא התכוון לפאות ה
מוריה
האם תהיה מוכן לקחת על ראשך את כל עניין הפריצות בפאות??????????? נא להגיב!
מה את בכלל יודעת מדברי הרב?
יחיאל
קראת את תשובתו של הגר"מ פיינשטיין?

רוב ככל המתירים כתבו במפורש להתיר פאה אע"פ שאין להכיר כלל שהיא פאה, ובזה חלקו על האוסרים, שגם הם דיברו על כך. פוסקים בודדים בימינו (כהגרש"ז והגרי"ש) דעתם היתה להחמיר בפאה שלא ניכרת גם ע"י התבוננות מקרוב, כאשר ביאר יפה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, וכדלהלן, ודעתם אינה מייצגת את עשרות הפוסקים המתירים, מה גם שהם לא דיברו על רוב הפאות בימינו, אלא על מיעוט דמיעוט שמחירן מעל 2000 דולר.

המתירים התירו מפני שאפשר "לתלות בהיתר" ולא מפני שניכר

◄ בשו"ת אז נדברו למרן הגאון רבי בנימין זילבר, כתב "ומדכתב במשנה ברורה דבמקומות שאין המנהג כן אסור משום מראית העין, משמע דהמדובר באינו ניכר היטב דהוי פאה". כלומר, במקום שאין חשש של מראית העין, אע"פ שאינו ניכר, יש להתיר.

◄ בספר "באר משה" להגאון העצום רבי משה כרייף מתוניס, כתב "ומיהו יש להבין כוונת הגליון [בעל השלטי גיבורים], מאיזה טעם הוה סלקא דעתך דאסור. ונראה דדרך הפאה נכרית שהיו עושים, היה מנהגם להניחו מגולה. והוה סלקא דעתך דאסור, מפני מראית העין, שיאמרו שערה ממש, ושיער באשה נשואה ערוה". כלומר, ההוה אמינא של האוסרים היתה לאסור משום מראית העין, והש"ג בא לאפוקי סברה זו, וזהו חידושו.

◄ ובספר "דברי חיים" כתב: "ולענ"ד, קושיה מעיקרא ליתא, דהא כיוון דדרך הנשים כן, לעשות פאה נכרית על ראשן, כבר ידוע הוא לכל. וכמו בזמנינו דידוע דנשים צדקניות נושאות על ראשן פאה נכרית... ככל זה אין שום מראית עין והוא פשוט". כלומר, מפני שידוע שנשים צדקניות לובשות פאה - אין בזה מראית העין, כי הרואה "מבין" שזאת פאה, ואין הסיבה משום שהפאה ניכרת והרואה "יודע" שזאת פאה.

◄ ובספר "פאת שדך" להגרש"ד מונק, רב דק"ק חרדים חיפה, כתב: "וכן אם הדבר ידוע באותו מקום ובאותו זמן, כגון נדון דידן דהש"ך דחלב שקדים בבשר עוף, שהיה מפורסם מחמת המנהג, אבל בשר בהמה דמי ממש לגזירת דם דגים ואין להקל בו. ומהרש"ל (פרק כ"ה סי' נ"ב) ס"ל דאף חלב שקדים דמי ממש, דלא מסתברא ליה לחלק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן בדבר זה. ולפ"ז וכו' הרווחנו טעם לזכות לנשים הלובשות פאה נכרית, כיון שהדבר ידוע שרגילין בזה, ולא מצינו שגזרו רז"ל בכגון דא". כלומר, כל הסיבה שאין מראית העין - הוא משום שרגילים בכך. ולא משום שניכר.

◄ ובספר "אמרי המזג" כתב: "והכי נמי הרי בוודאי לא שייך משום מראית העין אלא לגבי ישראלים אחרים המכירים אותה שהיא ישראלית (עיין במג"א ובמחצית השקל שם ס"ק ד'), והרי הם יתלו בהיתר שהיא פאה נכרית ולא שיער גופה, וגם אם יחקרו הדבר יוודע להם שכן הוא האמת". כלומר - הרואה "יתלה" בהיתר, ורק אם "יחקור" וידרוש יתברר לו שזאת פאה. וטעם ההיתר הוא משום שיש לרואה במה לתלות, ולא משום שניכר.

◄ ובספר "חידושי בתרא" להגאון רבי חיים דב אלטוסקי, חתן הגרח"פ שיינברג זצ"ל, כתב במפורש: "וגם אין לדחות דשאני פאה נכרית דמתני', דלא היו מומחים כבזמנינו והיה ניכר שאין השיער שלה, מה שאין כן כשאין להכיר שאין השיער שלה יש להחמיר בכל הדינים כאילו שיער שלה מגולה, דזה אינו דהא רש"י והשלטי גיבורים הנ"ל פירשו שעושה כן כדי "שתיראה בעלת שיער", ואם יש להכיר דאין השיער שלה איך תיראה על ידה כ"בעלת" שיער, אלא על כרחך גם בזמנם היו מומחים ואע"פ כן מותר".

◄ ובספר "מגן גיבורים" כתב: "וגם גוף דבריו לחוש בפאה נכרית משום מראית העין, לענ"ד ברבים שנהגו כן לא שייך מראית העין, דלא חשידי, ועיין ביורה דעה סי' קמ"א סעיף ד' בהג"ה, וכל שכן בזה דכל הנשים נהגו כן, האיך אפשר דכולהו יעברו על דת משה ויהודית עכ"פ, ומכל שכן למאן דסובר דהוא דאורייתא, ועל כן ישפטו הכל שהוא פאה נכרית". כלומר, הרואה "שופט" ומבין שזאת פאה, למרות שאינו "יודע" זאת, כי רבות נשים נהגו כן, ואיך אפשר שכולן יעברו על דת משה?

◄ ובשו"ת "סתרי ומגיני" כתב: "וגם לחוש אחשדא שיסברו הרואים שהיא שערות עצמה היא חומרא גדולה, דכיון שיודעים העולם שיכולין עתה לעשות הפאה נכרית יפה כל כך שתיראה כשערות עצמה, אמאי נחשוד אותה". כלומר, אדרבה: משום שעתה (בשנת תרצ"ב) עושים את הפאה יפה כל כך, ונראית כשערות עצמה (דלא כטענות אותם האומרים שלפני שמונים שנה היתה הפאה קש ותבן), למה נחשוד אותה? ואם הפאה היתה נראית כמראה צמר מנופץ, לא היה כלל מקום לחשד...

◄ ובשו"ת "ישכיל עבדי" כתב: "ואשר לטעם משום מראית העין, שהרואה יחשוב שהוא שיער שבגופה, הנה פשוט שבמקומות אשר אין רגילים בכך ללבוש פאה נכרית, ודאי יש מקום לחוש מפני מראית העין. ובודאי גם הש"ג לא כתב להתיר אלא במקומות שנהגו בכך, כמו שדייק ותני בזה הלשון "וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות, אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן" וכו', הרי לך שכל דבריו אינם אלא למצוא סמוכות למנהג שנהגו נשים בכך, דבזה אין ענין למראית העין, דכיון שנהגו בכך הרי כולם יודעים דהוא פאה נכרית, אך ודאי דבמקום שאין מנהג ודאי דגם הוא מודה במודים דרבנן דאין מקום להתיר להם לכתחילה, מפני מראית העין". כלומר, כאשר נהגו בכך, "כולם יודעים" שזאת פאה, ולא מחמת שניכרת הפאה - אלא מחמת שהמנהג נפוץ. ואין מקום כלל לחלק בין פאה ניכרת לפאה שאינה ניכרת, אלא בין מקום שנהגו למקום שלא נהגו.

◄ ובשו"ת "אגרות משה" כתב: "ויש עוד טעם גדול במה שלא אסרו בפאה נכרית, דכיון דידוע לכל שיש ללבוש פאה נכרית שתהיה נדמית כשערות האשה עצמה, אין לאסור דמהאי טעמא יחשדוה הרואים מרחוק ואלו שאין מסתכלים כ"כ בנשים שהשיער הנראה הוא משערות האשה עצמה, כיון שהיא מוחזקת לאשה כשרה, ויודעים שמקרוב ודאי מכירים שאינן שערותיה, והרואים אותה בקרוב ומסתכלים הרי ברוב הפעמים יכירו שהיא פאה נכרית". כלומר, מקרוב אפשר להבחין, ומרחוק? יתלו שזאת פאה, מחמת ש"ידוע לכל" שאפשר לעשות פאות שנראות כשיער ממש!

ולאחר מכן התיר במפורש פאה שאינה ניכרת: "וממילא אין לאסור גם כשלא ניכר לפעמים, אף אם היה זה מאיסורי לאוין, וכ"ש שהוא רק מאיסורי עשה, שאפשר שליכא כלל איסור מראית עין בזה".

◄ וכן כתב הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א בספר "אום אני חומה" עמ' צ"ד: "רבים האוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות. וגם טעם האוסרים שיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום".

וכן כתבו בקובץ "תל תלפיות" (שע"י מכון הוראה ומשפט דק"ק חניכי הישיבות בראשות הגר"מ גרוס שליט"א, קובץ ס"ז): "בש"ך סי' רח"צ סק"ב בדינא דהרא"ש כתב דסגי במה שזה מצוי, אף שאין מכירין להבחין שזה של היתר, וע"ש בב"ח. וכמו כן מצינו בספר מגן גיבורים או"ח סי' ע"ה סק"ג (עיקר דבריו הובא במשנ"ב שם סקט"ז), גבי בפאה נכרית, דגם המתירין לצאת כך לרה"ר משום דמדינא שרי, מ"מ ת"ל דאסור משום איסורא דמראית עין, וכתב דכיון דהרבה הולכות כן, הרואים לא יתלו באיסור, ומשמע נמי דאין צריך שידעו להבחין בין פאה נכרית לשיער, וסגי מה שהוא מצוי".

◄ ובספר "אבני ישפה" (ח"ה סי' קמ"ה) הנ"ל כתב: "כיום נעשה מצב שרוב הנשים לובשות פאה נכרית, ואם כן ודאי שלא שייך לומר שיש כיום ענין של מראית העין, שהרי יודע כל אדם שיש כאן פאה נכרית. ודבר זה דומה לתחילת השימוש בשעון שבת, שבתחילתו היתה מראית העין שאנשים חשבו שהוא מכבה או מדליק האור בשבת, אבל אחר שהתפשט הדבר שוב אין מראית העין, כי הוא דבר שרוב בני אדם עושים, ולא שייך בזה ענין של מראית העין. וכן הדבר בענין הפאה הנכרית... בזמננו הדבר ברור שהוא נפוץ ביותר, ולא שייך כלל מראית העין, וממילא גם הבאר שבע שאסר הפאה הנכרית, היה מודה אם היה רואה המצב שנוצר בימינו".

◄ ובספר "עמודי שש" הנ"ל למסכת בבא מציעא (צא. עמ' ק"ע בהערה) כתב: "יש להתיר מהטעם הנ"ל שההיתר מצוי מאוד ומהיכי תיתי שיתלו באיסור, וע"פ זה נראה דבלבישת פאה אין לחוש למראית העין שיראוה שהולכת בגילוי ראש, דמהיכי תיתי שיתלו בגילוי ראש, והרי מצוי ומפורסם לכל שיש פאות בעלמא, ולכן המתירים בזה לא חשו למראית העין. ואף אלה שאסרו משום כן, היינו בזמנם שזה היה מעט ולא מצוי". וכל פוסקים אלה הבינו שהרואה "תולה" שזאת פאה, ולא "יודע" מחמת שהיא ניכרת.

◄ ובשו"ת "תבואות שמש" למרן הגר"ש משאש כתב: "גם משום מראית העין ליכא, כי מאות ואלפי נשים לובשות פאה... ואיזה מראית עין יש בדבר שעושין כל הנשים?"

◄ ובשו"ת "דת והלכה" למרן הגר"מ שטרנבוך כתב: "כעת שרבו הנשים בפאות נכריות, הלא במראית העין לא יתלה כלל ששערותיה פרועות רק ידמה שיש לה פאה נכרית וכו', שרבו כ"כ הפאות נכריות היום שיש לתלות בהן". כלומר, לא מחמת שהפאה איננה ניכרת, אלא מחמת שהרואה "ידמה" שהיא לובשת פאה (ולמרות שכתב בתוך דבריו ש"ראוי להימנע" מפאות שאינן ניכרות כלל, אולם פשוט מדבריו שמותר מעיקר הדין).

◄ ובשו"ת "אור יצחק" להגר"י עבאדי שליט"א כתב: "ומה שאנשים יחשדו לנשים שמכסות ראשן בפאה נכרית שהן הולכות בגילוי ראש, דבר זה אין נראה לחוש לו כלל מכמה טעמים, וכבר הזכיר מזה הגאון רבי משה פיינשטיין בתשובתו הנ"ל. א. שאין לנו לגזור מדעתנו ולחשוש למראית העין. ב. אם החשש שהנשים הרואות אותה יחשדוה, זה דבר שאינו נכון כלל, דבהסתכלות מועטת יכולים להבחין אם זה שערה ממש או פאה נכרית, גם בפאות היפות ביותר. ג. אם הנשים מכירות אותה לזאת שלובשת פאה נכרית, הרי הן גם יודעות אם היא לובשת פאה נכרית או לא, וזה פשוט. ד. אם החשש הוא שהאנשים יחשדוה, אותו טעם שייך אצלם אם הם מכירים אותה או לאו, ואם אינם מכירים אותה אולי היא באמת לא נשואה, ויש בנות בתולות וכו'. ה. ועוד שהיום שכל כך מצוי פאה נכרית, א"כ למה לחשוש למראית העין, ולמה שלא ילמד עליהם זכות".

הראת לדעת שטעמם של הפוסקים המתירים, הוא שאין מראית העין, למרות שהפאה איננה ניכרת, ולא כדברי אותם הטוענים שגם אליבא דהמתירים יש לאסור בפאה שאינה ניכרת.

ביאור שיטת המתירים הבודדים שאסרו כשאינה ניכרת

ואמנם יש בודדים מהמתירים שחששו לשיטת האוסרים לאסור משום מראית העין, וכך היא שיטת מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.

◄ ובמענה לשאלה, וזה לשונה: "מה דינן של פאות שאינן ארוכות מאוד או פרועות, אך עשויות משיער טבעי ומראה טבעי להן. האם מותר לנשים נשואות ללובשן?" ענה הרב בזה הלשון: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר".

◄ ובמענה לשאלה, וזה לשונה: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?" ענה הרב בזה הלשון: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".

ומוכח שאפילו לשיטת הגר"ח קניבסקי וסיעתו, אין לאסור את רוב הפאות בזמננו, אלא בודדות (ובדר"כ מחירן מעל 2000 דולר) שאינן ניכרות אפילו מקרוב למתבונן. וגם הן, אם אינן עוברות חפיפה לעיתים קרובות, ניתן לזהותן בנקל.

האוסרים אסרו ללבוש פאה מפני שאינה ניכרת!

מאידך, בדברי האוסרים מוכח שכל האיסור של מראית העין הוא מפני שאין הבדל כלל בין פאה לשיער טבעי, ואי אפשר להכיר. ולכן אסרו בדורות הקודמים ללבוש פאה!

◄ וכך כתב הגר"ע יוסף בשו"ת יבי"א ח"ה סי' ה': "ומכיון שאין שום היכר בין פאות אלו לשערות הטבעיות, הא ודאי שיש לחשוש בהן משום מראית העין, שיחשבו אותן לפרוצות ההולכות בגילוי שערות ראשן ברה"ר".

◄ מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים, לפני חמש מאות שנה: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות).

◄ תשובה מאהבה: "בזה נראין הן... כאילו יוצאות בשערות ראשן פריע פרעות בלי כיסוי כלל".

◄ ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".

◄ תפארת ישראל: "וקשה לי הרי אסור משום מראית עין, דמחזי כפרועת ראש".

◄ תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".

◄ ר' שלמה קלוגר, לפני מאתיים שנה: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".

◄ ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".

◄ שו"ת חסד לאברהם, לפני מאות שנים: "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות... שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".

◄ ברכת שלמה (דף ח', נדפס בתרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"...
15
מי שמשלם מקבל הכשר ומי שלא, יקבל פישקווילים בחוצות. פרוטקשן עברייני לכל דבר. בדוק.
שקרנים
(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
14
פאות של היום כשרות?! בדיחה חבל"ז.
ג
מי שרוצה פאה שתיקח פאה מלפני 100 שנה.

אולי זה טוב.

מה בבא סאלי זצ"ל זיע"א אמר על הפיאות אתן זוכרות!!!
רוב הפוסקים בדור האחרון התירו
גבריאל
❖משפטי עוזיאל (ח"ז, אה"ע סי' צ"ד)

❖דובב מישרים (חלק א' סי' קכ"ד)

❖דינים והנהגות מהחזון איש (חלק ב' פ"ח אות ט', וכן בספר "מעשה איש" ח"ג פרק ו' - מעשה רב)

❖עובדות והנהגות לבית בריסק (חלק ב' עמ' מ"ז)

❖הר צבי (אה"ע ח"א סי' פ"ט)

❖ישכיל עבדי (חלק ז', אה"ע סי' ט"ז)

❖קיצור שולחן ערוך (טולידנו, ח"א, או"ח סי' קע"א סעיף ב')

❖אוצר המכתבים (חלק ג' מכתב א'תשצ"ח)

❖סידנא בבא חאקי (עמ' שפ"א, תשובה כת"י)

❖שבט מיהודה (חלק ב', אה"ע סי' ל"ה)

❖אגרות משה (אה"ע חלק ב' סי' י"ב)

❖פאת שדך (חלק ג' סי' ל"ד, וכן במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" ט')

❖שערי הלכה ומנהג (אה"ע סי' נ', וכן בתורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, וכן באגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה ושם בעוד עשרות מקומות. וכן בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ז ועוד)

❖מנחת שלמה (ח"ב סי' נ"ח אות כ"ט, וכן בספר "שולחן שלמה" חלק א' סי' ש"ג אות י"ב, וכן בספר "ועלהו לא יבול" ח"א עמ' שי"ד)

❖אור לציון (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז)

❖החיים והשלום (אבן העזר סי' ג')

❖תבואות שמש (חלק אה"ע סי' קל"ז-קל"ח וכן בשו"ת "שמש ומגן" חלק ב' אה"ע סי' ט"ו-י"ז, וחלק ד' אה"ע סי' צ"ג)

❖הגאון רבי ישראל יעקב פיעקארסקי זצ"ל, (רב ואב"ד דק"ק בית יעקב בארה"ב, בהסכמה לספר "כבודה בת מלך")

❖הגאון רבי זלמן רוטנברג זצ"ל (ראש ישיבת בית מאיר, בהסכמה לספר "כפתור ופרח")

❖אז נדברו (חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח)

❖באר אליהו (אה"ע סי' כ"ב)

❖אמרי המז"ג (שבת פ"ו)

❖דעת יהודה (תשובות בהלכה ובהנהגה)

❖כבודה בת מלך (עמ' ס"ד)

❖דת והלכה (סי' א')

❖רבבות אפרים (חלק ו' סי' ת"ס ענף ז', וחלק ז' סי' רמ"ג וסי' תכ"ט, וכן בהסכמה לספר חו"כ)

❖הגאון רבי חיים ישעיה קעניג שליט"א, אב"ד ור"מ דק"ק יאקע בברוקלין ניו יורק (הובאו דבריו בשו"ת "רבבות אפרים" הנ"ל)

❖הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל (דברים שהוסרטו והתפרסמו)

❖שונה הלכות (חלק א', סי' ע"ה ס"ק כ"ב. וכן בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" חלק ג' אות ס"ג, וכן בספר "דרך אמונה - אגרות וכתבים מהגר"ח קניבסקי סי' קנ"א, וכן בספר "נזר החיים" דף רי"ד, וכן בספר "שערי דן" כת"י, הובא בקובץ "אליבא דהלכתא" ח', וכן בספר חו"כ פרק א', וכן בספר "מאיר עוז" סי' ע"ה סעיף ב' אות ב')

❖חוט שני (חלק ג', על שו"ע אה"ע סי' כ"א הנדפס בסוף הספר)

❖אור יצחק (אה"ע סי' ג')

❖הגאון רבי יהודה סילמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"נ קרליץ שליט"א (בהסכמה לספר "כפתור ופרח")

❖הגאון רבי יעקב פוזן שליט"א, רב דק"ק זכרון יעקב (מכתב שהובא בספר "שערי חיים" חלק ג' סימן צ"ד)

❖שערי תורת הבית (פרק ה' עמ' שי"ד)

❖אבני ישפה (חלק ה' סי' קמ"ה)

❖שיחות מוהרא"ש (חלק ט' וחלק י"ג, וכן בספר "אשר בנחל" חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד ותשובות נוספות שעדיין לא נדפסו בספרים)

❖אום אני חומה (דף צ"ד, וכן בספר "והיה מחניך קדוש" - שיעורים בהלכות צניעות דף י"ז

❖הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל, רב ואב"ד דכפר חב"ד (במכתב מיוחד שפירסם בתשס"ח)

❖הגאון רבי אהרן יעקב שווי שליט"א, חבר בד"צ דשכונת קראון הייטס בברוקלין (במכתב שפירסם)

❖חידושי בתרא (על מסכת שבת והפוסקים דף ס"ד ועל משנה ברורה הלכות ק"ש)

❖הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק (מח"ס נטעי גבריאל, בקובץ "אור ישראל" ל"ו)

❖הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' (הובאו דבריו בקובץ בית הלל י"ט)

❖הגאון רבי אליהו בקשי דורון שליט"א, הראשון לציון (בהסכמה לספר חו"כ)

❖הגאון רבי עזריה בסיס שליט"א, רבה של ראש העין (בהסכמה לספר חו"כ)

❖הגאון רבי אליהו אברז'ל שליט"א, ראב"ד ירושלים (בהסכמה לספר חו"כ, ובשו"ת "דברות אליהו" חלק ז' יורה דעה סי' מ"ו)

❖הגאון רבי אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים (בהסכמה לספר חו"כ)

❖הגאון רבי שלמה קורח שליט"א, רב העיר ואב"ד בני ברק (בהסכמה לספר חו"כ)

❖הגאון רבי אברהם שלוש שליט"א, רב העיר כפר סבא (בהסכמה לספר חו"כ)

❖הגאון רבי משה אלחרר שליט"א, רבה של העיר שלומי (בהסכמה לספר חו"כ), ועוד.
13
איזה הודוווו
שרה
פאה איכותית השיער הוא מברזיל או רוסיה אז פשוט לכו על איכותי
טיפשה, או תמימה?
איילה
כדאי לך ללמוד את הנושא היטב.
לך בעצמך אין שמץ של מושג
חני
השיער ההודי הוא בקושי 20 אחוז מהשיער העולמי, וזה הוכח ע"פ נתונים מאתר האו"ם, השגריר בהודו, שר המסחר ההודי
12
אז ממציאים סיפורים על עבודה זרה
לא מצליחים להלחם בפאות הארוכות
(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
11
עבודה זרה
שרית
עבודה זרה זה ה"מוהר" שההורים משלמים עבור חתן ת"ח בצורת דירה ...

להפסיק את הדבר הנורא הזה

"פאות" זה שולי...

הבת לומדת , מפרנסת וגם צריכה לספק "מדור" ...

איפה בית הדין ???
10
הכל כסף וכסף !! כנסו
מאירה :)
הפאניות המסכנות ישלמו פרוטקשן לבד"ץ בשביל לקבל הכשר. עולם תחתןן במסווה של דת.
הפאניות הם מסכנות? הם שודדות!
לא מסכנות בכלל!
פחות מ 10- 12 אלף ש"ח לא תמצא פאה איכותית!

גנבות ושודדות!
הן לא הם
יאיר
9
שרק לא יכשירו את הבראקל בגלל הפיאות
יהודי
8
המטפחת מראה אצילות
אדלר
אשה בבית מותר לה הכל כל כבודה....

ואם כבר יוצאת אז עם מטפחת

כל אשה לפני ששמה פאה תלמד הלכות צניעות

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
השו"ע אוסר מטפחת
אלחנן
בגמרא כתובות דף ע"ב, שהיוצאת בקלתה עוברת על דת יהודית. קלתה, לדעת חלק מהפרשנים, ובכללם הפוסק הגדול, הרמב"ם, היא מטפחת...

בהתאם לכך, פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שאסור לצאת עם מטפחת מהבית, בגלל שאינה מכסה הכל, וחובה ללבוש רדיד החופה את ראשה ורוב גופה. ראה שו"ע אבן העזר סימן קט"ו:

"יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה".

רק בדורות האחרונים החלו ללבוש מטפחות שמכסות טפח ומגלות טפחיים. ואז רוב הפוסקים התירו את עצם לבישת המטפחת, כי כך המנהג, ראה שו"ת יביע אומר חלק ד (אבן העזר סימן ג), והעיקר שהראש יהיה מכוסה. ושני פוסקים התירו בדיעבד גדול גילוי של "שתי אצבעות". ילקוט יוסף התיר בקושי אצבע אחת.

הוא הדין לגבי פאות - לאחר שהמנהג ללבוש פאות התפשט בישראל (והתחיל דוקא מהנשים הצדקניות שלא רצו ללכת בגילוי ראש כמו כולן), התירו זאת הפוסקים. בבחירה בין בדיעבד לבדיעבד, הכריעו רוב פוסקי הדור שעדיף פאה.
7
אסור לחבוש פאות בכלל!
דור
לא נוכרית ולא יהודית ולא מצמר של כבשה. רק כיסוי ראש לפי הדין ושנשים לא יחפשו להן היתרים בגלל הרבי. שיחשבו בהיגיון מה שונה שיער ראש משיער פאה? היא מכשילה גבר ככה או ככה.

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
רשימה קצרה של גאוני זמננו שהתירו
ברוך
(דילגתי על שבעים פוסקים מדורות קודמים)

ע. הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת, ורק תקנה היתה בירושלים באותו הזמן, שלא ללבוש פאה נכרית. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו, בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב).

עא. הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, הידוע בשם רבי איצלה פטרבורגר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט, רבה של פטרבורג, ואביה הרוחני של ישיבת "קלם" לאחר פטירתו של ה"סבא מקלם", עמד על כך שאשתו תלבש פאה נכרית, נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא. כן העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, וכן העיד הגרי"ש אלישיב.

עב. הגאון רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספרו "שולחן מלכים" (על קיצור שו"ע סי' ה' סעיף ט"ז, "הלכה למשה" ס"ק קמ"ז. נדפס בשנת תרצ"א).

עג. הגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל, רב ואב"ד דקהל יראים קרלסרווה, בשו"ת "סתרי ומגיני" (חלק ב' סי' מ"ד, נדפס בשנת תרצ"ב).

עד. הגאון רבי חיים זלמן צבי שרל זצ"ל, אב"ד אייזפוטע, בספרו "דברי חיים" (חלק א' על מסכת עבודה זרה, ענין מראית העין אות ב'. נדפס בשנת תרצ"ו).

עה. הגאון רבי שלום יוסף הלוי פייגנבויים זצ"ל, אב"ד דק"ק לאקאטש, בשו"ת "משיב שלום" (סי' ל"ד. נדפס בשנת תרצ"א).

עו. הגאון רבי אברהם צבי קליין זצ"ל, אב"ד סילאש, בשו"ת "בארות אברהם" (חלק ב' סי' י'. נכתב בשנת תרצ"ב).

עז. הגאון רבי יצחק מאיר פצינר זצ"ל, רבה של פתח תקוה וחתנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל, בספרו "פרשת המלך" (על הרמב"ם הלכות אישות, פרק י"ג הלכה י"א בהערה. נדפס בשנת תרח"צ).

עח. הגאון רבי רפאל זילבער זצ"ל, אב"ד פריימאן, בספרו "מרפא לנפש" (חלק ב' סי' כ"ח. נדפס בשנת תש"י).

עט. הגאון רבי יעקב צבי כ"ץ, אב"ד דק"ק הידוסובוסלו והגלילות, בספרו "לקט הקמח החדש" (סי' ע"ה ס"ק י"ט - כ"ב).

פ. הגאון רבי אשר אנשיל כץ זצ"ל, אב"ד סערדאהעלי. בשו"ת "ולאשר אמר", בהקדמת בן המחבר (בעל "ויאמר יהושע").

פא. הגאון רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו (הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים").

פב. הגאון הספרדי רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל" (חלק ז', אה"ע סי' צ"ד).

פג. הגאון רבי דב בעריש ווידנפלד זצ"ל, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים" (חלק א' סי' קכ"ד), כתב שדרך נשים צנועות ללבוש פאה, ומשמע שדעתו להתיר.

פד. הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ זצ"ל, בעל ה"חזון איש", אמר כי יש יתרון לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את השערות היטב, ובמטפחת אין זה תמיד מכוסה, והובאו דבריו בספר "דינים והנהגות מהחזון איש" (חלק ב' פ"ח אות ט').

פה. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, הרב מבריסק, אמר על ענין הפאה שיש היתר בזה, ו"הנח להם לישראל" גם אם ההיתר קלוש (והובאו דבריו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" חלק ב' עמ' מ"ז).

פו. הגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, בשו"ת "הר צבי" (אה"ע ח"א סי' פ"ט).

פ.ז. הגאון הספרדי רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים וראש ישיבת המקובלים בית אל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (חלק ז', אה"ע סי' ט"ז).

פח. הגאון הספרדי רבי רפאל ברוך טולדנו זצ"ל, רב ראשי וראב"ד בעיר מקנאס במרוקו, בספרו קיצור שולחן ערוך חלק א' (או"ח סי' קע"א סעיף ב').

פט. הגאון הספרדי רבי יוסף משאש זצ"ל, ראב"ד במרוקו ורבה של חיפה, בספרו "אוצר המכתבים" חלק ג' (מכתב א'תשצ"ח), כתב להתיר פאה נכרית (ועיין עוד בדבריו שם סי' א'תתפ"ד, ובשו"ת "מים חיים").

צ. הגאון הספרדי רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שיש לסמוך עליהם.

צא. הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, הרב הראשי לישראל, בשו"ת "שבט מיהודה" (חלק ב', אה"ע סי' ל"ה).

צב. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ראש מועצת גדולי התורה בארה"ב, וראש ישיבת תפארת ירושלים, גדול הפוסקים בארה"ב, בשו"ת "אגרות משה" (אה"ע חלק ב' סי' י"ב).

צג. הגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל, רב דק"ק חרדים בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" (קובץ ט'), ובשו"ת "פאת שדך" (חלק ג' סי' ל"ד).

צד. הגאון רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר האחרון מליובאוויטש, הובאו דבריו בספר "שערי הלכה ומנהג" (אה"ע סי' נ'), וכן בספרים תורת מנחם, ליקוטי שיחות, אגרות קודש (אגרות קודש חלק י"ט איגרת ז'תכ"ה, חלק ט"ו איגרת ה'תקי"ג ועוד עשרות מקומות).

צה. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ראש ישיבת "קול תורה", בספר "שולחן שלמה" (חלק א' סי' ש"ג אות י"ב), ובספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, חלק א' עמ' שי"ד).

צו. הגאון הספרדי רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, מגדולי הפוסקים בדורנו, בשו"ת "אור לציון" (חלק א' סי' י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז).

צז. הגאון הספרדי רבי חיים כסאר זצ"ל, מגדולי חכמי תימן בדורנו, בשו"ת "החיים והשלום" (אבן העזר סי' ג').

צח. הגאון הספרדי רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של יהדות מרוקו בדורנו, הרב הראשי וראב"ד ירושלים, בשו"ת "תבואות שמש" (חלק אה"ע סי' קל"ז-קל"ח) ושו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו-י"ז, וחלק ד' אה"ע סי' צ"ג).

צט. הגאון רבי ישראל יעקב פיעקארסקי זצ"ל, רב ואב"ד דק"ק בית יעקב בארה"ב, בהסכמה לספר "כבודה בת מלך".

ק. הגאון רבי זלמן רוטנברג זצ"ל, ראש ישיבת בית מאיר, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".

קא. הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח).

קב. הגאון רבי אליהו כ"ץ זצ"ל, ראב"ד באר שבע, בשו"ת "באר אליהו" (אה"ע סי' כ"ב), בתשובה שהשיב להרב אליהו לבנון ויספיש שליט"א (מח"ס "כדת וכדין" בהיתר לבישת פאה).

קג. הגאון רבי מאיר זאב גאלדבערגער, אב"ד דק"ק פעלעדיהאזא בהונגריה (ואח"כ בברוקלין), בספרו "אמרי המז"ג" על ששה סדרי משנה (שבת פ"ו).

קד. הגאון רבי משה ווינער שליט"א, חבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, בספרו "כבודה בת מלך" (עמ' ס"ד).

קה. הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א').

קו. הגאון רבי אפרים גרינבלט שליט"א, רב ואב"ד במעפיס ארה"ב, בשו"ת "רבבות אפרים" (חלק ו' סי' ת"ס ענף ז', וחלק ז' סי' רמ"ג וסי' תכ"ט).

קז. הגאון רבי חיים ישעיה קעניג שליט"א, אב"ד ור"מ דק"ק יאקע בברוקלין ניו יורק, הובאו דבריו בשו"ת "רבבות אפרים" הנ"ל.

קח. הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מגדולי דורנו, בוידאו שפורסם בתקשורת מפגישתו עם כמה ת"ח, אמר שפאה היא כיסוי ראש לכתחילה ולא בדיעבד. וזה לשונו: לשאלת השואל "רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא"? ענה הרב "יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה". ושוב הקשה השואל, "זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא"? ונענה "היה פעם גדול הדור... כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? אבל הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין".

קט. הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, מגדולי דורנו, בספרו "שונה הלכות" (חלק א', סי' ע"ה ס"ק כ"ב), ובספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג), ובמענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד), ענה הרב: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות", וראה עוד בספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב').

קי. הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, ראב"ד בבני ברק וראש כולל חזון איש, בספרו "חוט שני" (חלק ג', על שו"ע אה"ע סי' כ"א הנדפס בסוף הספר).

קיא. הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל אוהל תורה, מתלמידי החזו"א והגר"א קוטלר זצ"ל, בשו"ת "אור יצחק" (אה"ע סי' ג').

קיב. הגאון רבי יהודה סילמן שליט"א, רב דקהל חסידים רמת אלחנן, ואב"ד בבית דינו של הגר"נ קרליץ שליט"א, בהסכמה לספר "כפתור ופרח".

קיג. הגאון רבי יעקב פוזן שליט"א, רב דק"ק זכרון יעקב, ודומ"צ בבית דינו של הגר"נ קרליץ שליט"א, במכתב פרטי שכתב לאדם ששלח לו מאמר לאסור פאה נכרית, והתפרסם בציבור.

קיד. הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ דק"ק אופקים, מח"ס "שיח תפילה", ועוד ספרים רבים, בספרו "שערי תורת הבית" (פרק ה' עמ' שי"ד).

קטו. הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה).

קטז. הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, הובאו דבריו בספר "שיחות מוהרא"ש" (חלק ט' וחלק י"ג), בספרו "אשר בנחל" (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד), ובחלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה, ובחוברת "אשה צנועה".

קיז. הגאון רבי חיים הלוי פרדס שליט"א, אב"ד תל אביב, בספרו "תורתך שעשועי" (פרשת נשא).

קיח. הגאון רבי ישעיהו פנחס רוטנברג שליט"א, מרבני בית וגן (לשעבר ראש ישיבה בבואנוס איירס) ור"מ בישיבת קול יעקב, בספרו "מנחת פרי" (חלק ב' סי' ע"ד).

קיט. הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות בני ברק, בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד) ובספר "והיה מחניך קדוש" (שיעורים בהלכות צניעות - דף י"ז).

קכ. הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם לנשות כפר חב"ד.

קכא. הגאון רבי חיים דב אלטוסקי שליט"א, מראשי ישיבת "תורה אור" וחתן הגרח"פ שיינברג שליט"א, בספרו "חידושי בתרא" על מסכת שבת והפוסקים (דף סד:), ועל משנה ברורה (הלכות ק"ש).

קכב. הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס נטעי גבריאל, בקובץ "אור ישראל" ל"ו, ובקובץ אור ישראל ל"ז.

קכג. הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, מגדולי דורנו, הובאו דבריו בקובץ בית הלל (קובץ י"ט).

קכד. הגאון הספרדי רבי אליהו בקשי דורון שליט"א, הראשון לציון ומלפנים הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, בהסכמה לאחד הספרים, כתב שיש לנשים הלובשות פאה על מי לסמוך, ובפרט שרבים וטובים נהגו להקל, ויש למחות באלה היוצאים נגד לובשות הפאה בפרסומים השונים:

"בענין זה כתבו ראשונים ואחרונים, וכדרכה של תורה - יש מחמירים ויש מתירים, ולא לנו שנכריע בהלכה זו. על כגון דא נאמר: "המיקל יש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה". ונכון לצאת נגד היוצאים ביד רמה נגד המקילים, בפרסומים השונים, לפי שאין זה דרכה של תורה, ובפרט שרבים וטובים נהגו בזה להקל".

קכה. הגאון הספרדי רבי עזריה בסיס שליט"א, רבה של ראש העין, בהסכמה לאחד הספרים, כתב שההולכות בפאה יש להן על מי לסמוך, גאונים וצדיקים כהחזון איש והגר"ש משאש זצ"ל, ובפרט שעיקר האיסור הוא משום מראית העין דרבנן, ובכל מקום שחלוקים הפוסקים באיסור דרבנן הלך אחר המיקל:

"ההולכות בפאה נכרית, יש להם על מי שיסמוכו, גאונים וצדיקים כהחזון איש והגאון הגדול הרב משאש זצוק"ל, ועוד ועוד... ואחר שאין בזה איסור תורה אלא איסור מראית העין, אזלינן לכללין דכל מקום שחלוקים הפוסקים באיסור דרבנן הלך אחר המיקל, כיעויין ברמ"א חושן המשפט סי' כ"ה סעיף ב' ומשם בארה".

קכו. הגאון הספרדי רבי אליהו אברז'ל שליט"א, ראש אבות בתי הדין הרבני בירושלים, בהסכמה לאחד הספרים, כתב שיש ללובשות פאה על מה שיסמוכו, וראוי ללמד עליהן זכות. ובשו"ת "דברות אליהו" (חלק ז' יורה דעה סי' מ"ו) כתב גם להתיר פאה נכרית מהודו, וזה לשונו: "המורם מהאמור, שלא להביא שערות לפאות נשים מהודו סתם, אלא ממקום שמוכרים אותו לא דרך בית ע"ז, אלא דרך אנשים פרטיים... אלה שכבר קנו פאות כאלו יש להקל להם להמשיך להשתמש".

קכז. הגאון רבי אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים, בהסכמה לאחד הספרים, כתב שבפאה נכרית אין משום מראית העין, אחר שנהגו בה אלפים ורבבות ע"פ גדולי הפוסקים שבכל דור ודור:

"ידוע, שלאלפים ורבבות בנות ישראל צנועות ויר"ש לובשות פאה נכרית, כפי שפסקו גאוני ומורי הדורות עד ימינו אלה. מעתה לומר, שיש מראית עין שכולן עושות עבירה, כי הולכות גלויות שערן, אינו אלא לעבור על דברי יהושע בן פרחיה (אבות א, ו) "הוי דן את כל האדם לכף זכות". וע"ש בפירוש רבינו יונה למשנה, וכמו שהאירו והעירו רבותינו".

קכח. הגאון הספרדי רבי שלמה קורח שליט"א, רב העיר ואב"ד בני ברק, זקן רבני תימן, בהסכמה לאחד הספרים, כתב שיש לנשים הלובשות פאה על מי לסמוך, ורק בתימן ומקומות כיו"ב שלא הלכו בפאה, שייך לאסור פאה מפני מנהג המקום, אך בא"י אין שייך לאסור אחר שפשט המנהג.

קכט. הגאון הספרדי רבי אברהם שלוש שליט"א, רב העיר כפר סבא, בהסכמה לאחד הספרים, כתב שהלובשות פאה יש להן על מה שיסמוכו.

קל. הגאון הספרדי רבי משה אלחרר שליט"א, רבה של העיר שלומי, בהסכמה לאחד הספרים, כתב שמותר לאשה ללכת בפאה צנועה, והרוצה להחמיר יחמיר לבני ביתו, ולא יכפה דעתו על אחרים:

"אין ספק שאותם גאוני ישראל בדורנו שאומרים בשמם שמדברים בזלזול ובתקיפות גדולה נגד לובשות הפאות, יתקיים בהם "הדר הוא לכל חסידיו", ויחזרו לדבר ולכתוב בלשון של כבוד, ומודים דרבנן היינו שבחייהו, ובמיוחד שעדיין חיים עמנו ויחיו לאורך ימים טובים גאונים שגם גדולים בתורה וגם מודים על האמת, ועוד בחייהם אומרים בשמם דברים של זלזול שקשה להעלות על הדעת שאמרום, ואולי סוף סוף תיפסק בתחום הזה אופנת "מודעות הרחוב", והפרסומים המופיעים מעת לעת בעלונים הנקראים "עלונים דתיים", שרמת דתיותם נקבעת לפי רמת הזלזול והשנאה וההשמצה למי שהולכת בפאה נכרית, או מי שלא פוסק כמו אותם לבלרים שאין דעת חכמים נוחה מהם. וזו דרכה של תורה, לנהוג בכבוד אמיתי כלפי מי שאיננו פוסק כמותי, והרוצה להחמיר, יחמיר בביתו ובחומותיו: "אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי".
פאה נכרית
אברהם
הרמב''ם והשו''ע פוסקים שאשה שיוצאת במטפחת, אע''פ ששערה מכוסה היטב - תצא בלא כתובה,צריך רדיד ועוד כיסוי על המטפחת. כל מי שאסר פאה כמו הבאר שבע ועוד - אסרו מטפחת. וגם החתם סופר ורבו בעל ההפלאה שאסרו פאה, התירו מטפחת רק עם האשה עושה קרחת לגמרי.תתחיל ללמוד באמת ואל תשמע להבלים
למספר 7
חיים
ואם אישה הולכת עם פאה בגלל הרבי או הסבתא היא מוסיפה להם גן עדן או ח"ו ............

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
חיים הצדיק
צדיקה
לפני שאתה מדבר נגד פאות תזרוק את האייפון שלך
6
מי יעשה עכשיו קופה? נמאס תנו לכל
תמי
אדם להחליט איך הוא רוצה לחיות.

זה בין אדם לקונו ולא בין אדם לעסקניו.

תעזבו את הפאניות שעובדות יותר קשה מאלו שיושבים וחושבים איך להוציא כסף. איך להרויח כסף לא כשר. יותר לא כשר משיער הודי.רוסי או אחר
עובדות קשה?!!
קובי
מי שקצת מכיר את עולם הגועל נפש של הפאנות, הגנדרנות שטיפת המח לנשים איך להראות יותר צעירות ומושכות עיניים, תוך כדי סחיטת מחירים הזויים מנשים רדופות אופנה, לא מרחם על יורשות גיהנום אלו. הקשר בין פאות מותרות לגן חיות שיש היום ברחוב הוא בשם בלבד.
הביגוד והפאות נועדו ליופי
יצחק
ומאז ומעולם נשים התקשטו ויצאו לרחובה של עיר, גם בפאות, עוד בזמן הגמרא.

אין שום הבדל בין הפאות בזמן המשנה, הגמרא, הראשונים והאחרונים, לבין זמננו אנו במאה שנים האחרונות. אין שום הבדל בין הפאה משנה שעברה לפאה בשנה הזאת, למעט שכלולים זוטרים כמו "קרקפת לבנה" (ומי יודע, אולי את ההמצאה הזאת גם המציאו בזמנם). מראה השיער הוא בדיוק אותו דבר, ואין שום "התדרדרות" בנושא הזה כמו שמנסים אינשי דלא מעלי להציג מצג שוא.

כל ה"התדרדרות" נעשתה במוחם של יוצרי פשקווילים למיניהם, שכבר מזה 40 שנה כותבים שיצאו היום פאות חדשות שלא היו בעבר, ומדברים על "שכלולים" שאינם אלא נסיונות לדמות לפאות מראה טבעי, כאשר נסיונות כאלה היו עוד בזמן הגמרא.

ואז זה מתאר גדול התעמולנים, אברהם ליפשיץ שמו, בחוברת שפירסם, והביא שם את הגמרא בנזיר, וכתב בזה הלשון: "העולה מדברי הגמרא, שאין כל הבדל בין הפאה נכרית לשער הטבעי לענין יופיה של האשה. כלומר למרות שהבעל יכול להפר כל נדר בנוגע ליופיה של אשתו, ואפילו אם מדובר רק בחסרון קטן ביותר ביופיה בעיני בעלה, כמו שכתב ברמב"ם הלכות נדרים פרק יב' וז"ל: "בדברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול (את עיניה) או שלא תתקשט.. או שלא תלבש רקמה" עכ"ל. אפילו הכי לענין שצריכה האשה לגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אין הבעל יכול להפר את נזירותה כיוון שאפשר לה בפאה נכרית. רואים שאפילו לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופיה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית". ולכן הפאה הנכרית היא תחליף מושלם של השער לענין יופיה של האשה".
5
לא יהיה כלום כי אין כלום
אהרן דומב
4
היכונו לביאת הרב בעל ה COPY PASTE
נמאס
אתמול תקנות
אתמול תקנות
אתמול תקנות גיוס בנות אושרו. אבל *"אין עוד מלבדו"* ובקרוב נזכה לראות נקמת השם על אלו שגוזרים גזירות נגד השם. ואז נא לא לבכות על הנקמות, בגלל שזה נקמת הרשעים ישר מהשמים, על גזירת גיוס השמד של צה"ל. הקב"ה בוכה על חידוש גזירת הגיוס ועכשיו הוא רק הוא מתחיל לנקום על הגיוס של בנים וגיוס בנות. [כדכתיב "אל נקמות ד' ודם עבדיו יקום"]

והיום בחדשות הבוקר הודיעו על תאונה קטלנית בכביש 6: 2 חיילים כבר נהרגו במקום. במוקד 101 של מד"א במרחב שרון דווח על תאונה קשה בין משאית ורכב בכביש 6 צפונית לניצני עוז בנתיב לכיוון דרום. 2 חיילים נהרגו, כנראה שזה רק ההתחלה של הנקמה של הקב"ה על גזירת השמד בפועל. הנקמה מגיע ישר מהשמים!!! בלי שאנחנו נקח נקמה בעמלקים של הדור הזה.

אֵל נְקָמוֹת ד' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע היינו נקמת הרשעים: הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים: עַד מָתַי רְשָׁעִים ד' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ: המזמור פותח בקריאה לד' לנקום באויבים המתנכלים לישראל. ורק לד' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִּרְכָתֶךָ סֶּלָה.

בספר סגולות הומלצה קריאת הפרק {הוא פרק צ"ד בתהילים} כמועילה לאדם להיפטר מאויבים המעיקים עליו. "לוּלֵי ד' עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי" ואנחנו החרדים לדבר השם: מוכנים למסור נפשינו, כי עליך הורגנו (החרדים) כל היום נחשבנו כצאן טבחה – בין הציונים – המינים – רודפי הדעת – החילונים. "אין עוד מלבדו"…
3
הכל ביזנס
דני
בושה

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
2
הבבא סאלי מחכה לכם שם
אברך
עם אש וגופרית
לא היה ולא נברא. הוצאת לעז
חיים
על בבא סאלי. כבר התפרסמו מכתבי חתניו המכחישים בתוקף את הסיפור הזה שהומצא ע"י החתן השלישי
גדול
יעל
אשרייך גדול..בדיוק כך..ושנית בבית דין של קרליץ כל הרבנים מושחתים רמאים נוכלים..אסור ללכת לבית הדין הזה

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
בושה וחרפה כך לדבר על תלמידי חכמים
ישי
איך יש לך את האומץ והתעוזה
העגלון של פראג
איך אפשר להתבטאות בצורה כל כך מזלזלת באנשים הבקיאים בש"ס ובפוסקים, באנשים העוסקים בתורה רוב חייהם.

גם אם שמעת לשון הרע על בית הדין הזה, אסור לך להאמין. ואם חווית בעצמך את מה שאת טוענת, כנראה שפסקו נגדך ולכן יש בך את כל הרוע הפנימי הנוטף הזה.

להזכירך: אין שום מקום שכתוב שהבאבא סאלי יאכיל את חובשי הפיאות באש וגופרית, אבל יש גמרא מפורשת במסכת סנהדרין האומרת, "היזהרו בתלמידי חכמים שנשיכתן נשיכת נחש ועקיצתן עקיצת עקרב".

חיזרי בך מעל במה זו !!
לעגלוני
אברך
להזכירך:אל תגיד דברים שאתה לא יודע תחפש בספר של הבבא סאלי ותמצא את זה כתוב
לעגל מפראג אתה לא מכיר את הסיפור
הגולם מפראג
הידוע שהבאבא סאלי זי"ע אמר שכל אישה שלובשת פיאה מכינה לעצמה חומר הסקה בגיהנום וככל שהפיאה יותר גדול החומר הסקה בגיהנום גם כן יהיה יותר,
אתה אכן מגיב כגולם...
העגלון של פראג
אין שום מקום בגמרא שהפאות יהיו חומר בעירה בגיהנום

אבל יש גמרא מפורשת במסכת סנהדרין על המזלזל בתלמידי חכמים.

ויש מספיק חומר בעירה במחסני הגיהנום בשביל להעניש חוטאים.
כל הסיפור על בבא סאלי הוא המצאה
שמשון
מדובר בסיפור המובא בספר "סידנא בבא סאלי", אשר הוציא לאור חתנו, הרב יהודיוף, ובדה מלבו מעשיה שלא היתה ולא נבראה, מן הסתם כי חשב שיהיה בכך חיזוק לבנות ישראל או לבנותיו ונכדותיו של בבא סאלי החובשות פאה...

ואמנם הבבא סאלי לא עודד חבישת פאה, אולם מעולם לא אמר דבר כזה ואפילו לא דומה לזה, לא כפה על בנותיו שלא ללכת עם פאה ולא הוכיח אותן, אלא כאשר היו לובשות פאה ובהיכנסן אליו היו מכסות במטפחת, היה אומר "כן, רק אצלי", כרומז שהוא יודע על כך שחובשות פאה, ומעלים עין.

וכך מעידים שני חתניו האחרים:

◄ הגאון הרב ישר אדרעי שליט"א, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, כתב:

לכבוד הרה"ג... שליט"א

השלום והברכה.

אחרי דרישת שלומו הטוב, ע"פ בקשת כבודו הריני בזה להעלות על הכתב מה שידוע לי אודות התייחסותו של כבוד קדושת מורי וחמי הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, בענין לבישת פאה נכרית לנשים נשואות, וכדלהלן.

מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית.

וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית.

ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה.

וידועה חיבתו הגדולה והמיוחדת לאדמו"ר מליובאוויטש זיע"א, שהסביר את העדיפות שיש לפאה על מטפחת, לנשים הצעירות בימינו, שמצוי שאין מכסות את כל הראש במטפחת.

ומובן מאליו שישנן פאות שאינן צנועות, וכמו שיש מטפחות שאינן צנועות, ולא זה הנדון דידן.

החותם בברכה שתזכה להגדיל תורה ולהרבות שלום בעולם...

◄ וחתנו השני, הגאון הרב יהודה הראל שליט"א, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (על בבא סאלי), כתב:

לכבוד הרב... שליט"א,

במענה לפנייתך ולפניית רבים, הריני לגלות את הידוע לי באשר לדעתו של מו"ר חמי הקדוש והטהור הצדיק אדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל בענין פאה נכרית.

ברצוני להדגיש בראש ובראשונה, שאני כותב את מה שהבנתי מהנהגתו בענין זה בחמש עשרה שנותיו האחרונות, ואינני בא לפסוק הלכה.

ולפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן.

יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך. ולפיכך הבנתי שדעתו האישית היתה שכיסוי ראש עדיף מפאה נכרית, וכמו שרבים גדולים אחרים סברו כן, ושכך היה מנהג בנות עירו ומשפחתו, ועד היום זקנות המשפחה מכסות את ראשן בשני כיסויים, כך שלא נראית אף שערה משערות ראשן, כפי דעת הזוהר הקדוש, וברור שזו היתה אצלו עדיפות ראשונה.

אך הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו.

החותם לכבוד התורה,

אריה יהודה הראל - חתן האדמו"ר

◄ והגאון הרב משה אלחרר שליט"א, רב הישוב שלומי, כתב:

"וכמה רבה זכותו של הרב... שהסיר את הלעז שהוציאו על הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שמשתמשים בו לבזות אלפים ורבבות הנוהגות כך, ופנה לחתנו הרה"ג הרב ישר אדרעי שליט"א, שהעיד עדות נאמנה:

"מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית".

וכן העיד על אשת צדיק ובתו שהעידו שמעולם לא שמעו אותו מדבר נגד לבישת פאה נכרית, וכן העיד ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית במשך למעלה מעשר שנים, ומעולם לא דיבר נגד זה. ופעמים רבות הוכחתי שדברים רבים אומרים בשמו של הצדיק הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, ולא יעלה על הדעת שאמרם.

ובמיוחד שהרב אבוחצירא זצ"ל התייחס ביראת כבוד ובחרדת קודש אל מול המנורה הטהורה, הנר המערבי, הפוסק של יהדות מרוקו, מרן הגאון הצדיק הקדוש הרב שר שלום משאש זצ"ל, שלא רק שהתיר את הפאה הנכרית, אלא אף כתב:

"מצוה רבה לפרסם ההיתר" (שמש ומגן חלק ב', אה"ע סי' ט"ו).

ועמי בכתובים מעשה שיפורסם בעז"ה בעתו ובזמנו, כשהתגלעה מחלוקת בין הבבא סאלי, הגה"צ הרב ישראל אבוחצירא זצ"ל, לבין הגה"צ הרב מכלוף אבוחצירא זצ"ל, שניהם הגיעו למרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל לדין תורה שיכריע במחלוקת, וזאת עוד בצעירותו במרוקו".

◄ עוד יש לציין, שאחיו הקדוש של בבא סאלי, הלא הוא הגאון הספרדי רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שיש לסמוך עליהם.

◄ ובנו, הגאון רבי יחיאל אבוחצירא שליט"א, רבה של רמלה, כתב:

"מנהג אמותינו הקדושות בחו"ל היה לכסות את הראש במטפחת, והזקנות והמבוגרות הוסיפו עליה רדיד כאשר כל שערות הראש מכוסות כדבעי, לבל תיראה שערה אחת חוצה, רק הדור הצעיר קשה להם לכסות הראש באופן זה, ונהגו להקל בפאה נכרית. וטוב עשה האברך היקר הנ"ל שמצא מקורות וסמך למנהגם מדברי גדולי הפוסקים שמפיהם אנחנו חיים, וכמו שכתב גם אאמו"ר זצוק"ל בתשובה שהובאה בספר זה...

מה שמפיצים בשם מור דודי סידנא בבא סאלי זיע"א, שכביכול יצא בדברים קשים נגד המתירים פאה, יכולנו להעיד בוודאות שמעולם לא אמר דברים אלו ח"ו, ואין זה דרכו כלל וכלל, ויש מבנות משפחתו שנהגו להקל בזה, וכפי שמעידים גם חתניו לוקחי בנותיו שיחיו... על כן בואו ונחזיק טובה לרב המחבר שליט"א שעמל וטרח למצוא מקורות למנהג ישראל קדושים, והריני לברכו שיזכה להפיץ מעיינותיו חוצה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד, וזכות אבוה"ק תעמוד לו בכל אשר יפנה אכי"ר".

◄ והנה מעשה שהיה עם הגאון המקובל רבי מאיר אביחצירא זצ"ל, בנו של בבא סאלי, ומובא בספר "גאוני משפחת אביחצירא" (עמ' קי"ב, בשם הרב אברהם אבוחצירא):

"בין הגה"ק הבבא מאיר לר' מכלוף, התנהל קשר חזק... לימים, כאשר בתו של ר' מכלוף באה בקשרי שידוכין, חתנה המיועד התעקש שהאשה תכסה את ראשה במטפחת לחוד. הכלה פנתה לגיסה שהיה מיודד באופן מיוחד עם הגה"ק הבבא מאיר, רבי שמואל מאיר מבני ברק, ובקשה לסור למעונו של הרב לדעת איך לנהוג. הגה"ק הבבא מאיר ברוב חכמתו ופקחותו לדעת טיבו של כל אחד ואחד, פנה לחתן ואמר: "הלואי וכולם ילבשו פאות נכריות".

ולמרבה הפלא לאחר שהתפרסם כל הנ"ל, יצאה מהדורה בתרא של הספר "סידנא בבא סאלי", ובה הושמטו פרטי המעשה אשר ניתן להזימם (שכינס את כל בנות המשפחה, שזה בנות המשפחה יכולות להעיד שלא היו מעולם בכינוס כזה), והשאירו רק את האימרה שהחובשת פאה מכינה לה חומר הסקה, ולא נודע למי אמר ומתי אמר... והודאת בעל דין כמאה עדים דמי.
1
הפאות
הגאולה קרובה שם לא יהיו פאות 😄אל תקנו חדשות🔯🔯🔯

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
פורסם כעת מהגרנ"ק
זליג
הלה ניסה לשאול אותו שוב ושוב כדי להוציא איסור, ורבינו לא נתן לו.

שואל: אז הרב אומר שאין לאשכנזיה שום בעיה ללבוש פאה? (השואל שאל כך לפי דעתו שיש חילוק בין אשכנזים לספרדים, אמנם רבינו סבור שלכולם מותר, כמו שאמר לפני כן, אך השיב לו לפי סגנון שאלתו).

רבינו: כן, אין לאשכנזיה שום בעיה ללבוש פאה".

כהשלמת הדברים יש להביא את דברי הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט"א, רב בית המדרש דברי שיר בב"ב, בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ"ש פרשת וארא תשע"ו, מתוך החוברת "בהתאסף ראשי עם":

"מרן הגר"נ קרליץ אמר לי שכל ההידור ללבוש מטפחת (ולא פאה השנויה במחלוקת) זה דוקא אם האשה לובשת את המטפחת באופן כזה שלא מגלה את שערותיה שבצדדים, אבל אם היא מגלה את שערותיה שבצדדים, בכהאי גוונא אין הידור בלבישת מטפחת יותר מפאה, והוא אף התבטא על זה ש"יצא שכרה בהפסדה".

[עכ"ל העלון הנ"ל].
התחלת הענין
זליג
שאלה: הרי זה נראה כשיער?

רבינו: העיקר שהשיער מכוסה.

שאלה: אבל זה כמו אחד שמכסה בור עם ניילון, שזה לא חשוב כיסוי, אותו דבר כאן - השיער מכוסה בדבר שהוא נראה כמו שיער.

רבינו צחק בביטול ואמר שזה לא דומה.

שואל: אבל יש פאות שגורמות להרהור.

רבינו: שתלבש פאה שלא גורמת להרהור.

שואל: אחת שלובשת פאה שגורמת להרהור, היא כמו אחת שלא לובשת פאה בכלל?

רבינו: לא.

שואל: מאי נפקא מינה?

רבינו: זה לא אותו דבר. וגם יש נפק"מ שיכול לומר כנגדה דבר שבקדושה.
התחלת התחלת הענין
זליג
שאלתי עוד, האם נכון שמי שלבשה פאה לא צנועה, מותר להגיד כנגדה דברים שבקדושה, והשיב רבינו שמותר
ועוד מההתחלה
זליג
נכח שם אחד מקהילה שלא נהגו בלבישת
המשך
זליג
והדברים לא מצאו חן בעיניו

אולי יעניין אותך גם:

עוד בחרדים