בקרב יהודים שומרי מצוות חל פיחות מסויים בזיקה לארץ. אפשר להבין זאת. קשה להתרגש ממציאות יום-יומית. מי שחי בארץ חיי יום-יום, מתקשה להתפעם כמו מי שבעבורו הייתה הארץ משאת-נפש רחוקה. ועם זה, אשמים גם אנו, ההורים והמחנכים, בפיחוּת הזה. לא עשינו את הדרוש כדי לטעת בילדינו את להט האהבה לארץ-ישראל
מה אפשר לומר לנוכח דבר נורא כזה, שיהודי שולח יד באדמו"ר וצדיק, בנם של קדושים, וגודע את פתיל חייו. כבר התרגלנו למרבה הצער להרבה תופעות שליליות, אבל דבר מטורף ובלתי-נתפס כזה – זאת אי-אפשר לעכל. כל מילה שתיאמר תהיה עלובה וחיוורת לנוכח אסון מזעזע כל-כך (דעות)
איש אינו סבור שרבנים הם ´מעל לחוק´. אם חלילה רב בישראל יהיה חשוד בעבֵרה פלילית, הוא יתייצב לחקירה, ואם יימצא בסיס לחשדות – יועמד לדין. כאן השאלה שונה לגמרי: האם החוק רשאי להיכנס לתוך בית-המדרש ולהתערב בתוכני הדיון התורני וההלכתי" * הרב מנחם ברוד על מעצר הרבנים
מי שהחליטו להפקיר את קבר יוסף אינם מבינים את משמעותו לעם היהודי, אך מתברר שיש יהודים המוכנים למסור את נפשם בעבור המקום הקדוש הזה * לא המתפללים אמורים לדאוג לביטחונם, אלא כוחות הביטחון, שמתפקידם לאבטח את חופש התפילה במקומות הקדושים. הרב מנחם ברוד במאמר דעה נוקב
כלפי חוץ הם מגנים את המעשה, אבל לא תשמעו בכל הגינויים הוקעה מוסרית והכרזה ברורה כי מי שעושה מעשים כאלה הוא פושע נתעב. לכל היותר יגמגמו משהו על כך שזה 'לא משרת את האינטרסים' של המאבק בישראל, ובאותה עת יחנכו ילדים על ברכי ה'מורשת' של אותן מפלצות. מתי ייפקחו עינינו להבין שעם האכזרים האלה אין עושים שלום, כי אי-אפשר לעשות שלום עם צמאי-דם שכל מטרתם לחסל את המדינה היהודית, אם במלחמה אם ב'שלום' כביכול (דעה)
התורה מעולם לא שאפה להתאים את עצמה למושגי הזמן, אלא היא עיצבה את המושגים וקבעה אמיתות מוחלטות. אכן, התורה עצמה נתנה מרחב, שבתוכו יש מקום להחמיר ולהקל, אבל הכול בתוך מסגרת התורה וההלכה, וכך נהגו חכמי ישראל ופוסקי ההלכה בכל הדורות. אי-אפשר לדרוש מרבנים לסטות מן ההלכה, כי אם יעשו כן – יחדלו מלהיות רבנים (דעה)
בימי קדם היו בני-אדם נאספים בכיכרות וצופים באנשים הנאבקים זה עם זה עד מוות. כיום כבר לא רוצחים בני-אדם למטרות בידור, אבל מבחינת עצם ההנאה והסיפוק אין הבדל