בעל תואר ראשון בחינוך, משמש כר"מ ויועץ חינוכי בישיבות, ועוסק בקידום נוער בתחומי החינוך, רווחה ומשפחה | מדי שבוע, מפרסם מאמרים ב'כיכר השבת' המשלבים תובנות וסיפורים מהשטח, ומציע נקודות מבט שונות על נושאים חברתיים הנוגעים לחינוך וחברה ולתא המשפחתי
בחור שאחר נישואיו הוריו רואים אותו פחות, מה זה גורם לו? איך זה יכול להיות שהבית שלו, המקום הכי בטוח עבורו, הופך לעיר מקלט, שרק בגלל שיש בו ממ"ד הוא מרגיש צורך להגיע אליו בתקופה הזו? (הורים)
זה היה יום חמישי, ובאותו יום אנחנו אמורים לדבר בפלאפון. אני יוצאת קצת יותר מוקדם מהבית ומחכה לפלאפון מהבחור. אני מחכה לשיחה ממנו והבחור לא מתקשר... השעון כבר מתחיל לרוץ, אני בדרך ועוד מעט אנחנו מגיעים למירון ועדיין אין שיחה. ואז התחילו לרוץ לי המחשבות בראש (שידוכים)
זה קרה בוורט שלי: האורחים הגיעו משני הצדדים, היה ניתן להבחין שאבא מעדיף שלא יראו אותו, שלא ישימו לב אליו. זה כאב לי נורא, דן הוא אח שלי, אז מה אם הוא נשר מהדרך? אבל אבא, חוץ מלומר שהוא מעדיף שלא יראו אותו - הוא עשה הכל כדי שזה יקרה (משפחה)
קפאתי על מקומי, זה אליהו אגוזי החבר שלי
שהצטרף אליי לחו"ל. ישבתי על הכיסא, מנסה להבין את כל מה שקרה
עם אליהו, משחזר את הרגעים במפעל איתי יחד. אבל עדיין ליבי מסרב להאמין. אליהו? שהוא
יעשה לי דבר כזה? (חרדים)
יום אחד שימי היה מעורב באיזה עניין שכל ילד יכול היה להיות מעורב בו, ואז, הרב'ה (המפקח) שאל לעיניי כולם: "מה קרה, לא לקחת את הכדור ריטלין שלך היום?" כל הכיתה הביטה בו, הסוד שכל כך הסתיר כמה שנים נתגלה זה עתה, ועוד על ידי מי? על ידי זה שאמון על החינוך בחיידר, והכי הרבה, אותו אדם בו הוא נתן אמון וביקש שלא יספר זאת לאיש (חינוך ילדים)
שעה אחרי הוורט של שלמה עם אסתי ההורים פצחו במסע לחצים: תוריד אותה, היא נראית מוזר | ההורים שלה ניסו לקבוע תאריכים אך ההורים התחמקו | האם הכל התפוצץ או ששלמה הלך עד הסוף? | הפרק השני (שידוכים)
יש רגע כזה שאנחנו מכירים את הקרובים אלינו ברגעים הכי קריטיים בחיינו. הבנתי שאלו ההורים שלי, הם חוששים להראות את הכלה שלהם לעולם שלא נראית לפי קריטריון הנראות שלהם, גם אם אני סובל ובצער גדול כל כך | הפרק הראשון (שידוכים)
ניגשתי לחמי שוב והצעתי לו מתוך כבוד לשבת במקום הראוי לו, שולחן הכבוד. הוא קם בכעס גדול וצעק "תתבייש לך!" ויצא מהאולם. שקט השתרר באולם. צעקתו תפסה את תשומת הלב של כל הנוכחים (משפחה)
וכך פעם בחודש הייתי נפגשת עם בחור שאמא החליטה עבורי, אבל אני לא הרגשתי חיבור, לא זה היה הסגנון. וכשהיה מדובר בבחור שהיה נראה לי ורציתי להמשיך, אמא שהייתה מבררת כרונית, גילתה פרטים במהלך הפגישות ועצרה אותן (שידוכים)
אין צורך לחפש בעיות כמובן, אין עניין להיות הדמות הזו שמחפשת מה להעיר. יש עניין לבנות את מערכת היחסים שלנו דווקא מתוך ההבנה בנינו, מתוך היכולת לספר את הכאב בכדי לו להגיע למפולת הבאה (זוגיות)
הרגשתי שצבי מתחיל להתרחק ממני. זה התבטא ברמת הקשר שהיה בנינו, שהחלה להיות מאוד עניינית איתי. הוא מיעט בשיחות עימי, ולא שיתף אותי ברגשותיו כתמול שלשום באופן הכללי. דווקא בגלל הקשר שהיה בנינו, זה היה מוזר לי ואפילו קשה. חששתי אולי שפגעתי בו, אולי אמרתי איזו מילה לא במקום, ניסיתי לחשוב על השיחות שהיו בנינו, פשפשתי ולא מצאתי (משפחה)
כשהייתי נרדם סוף סוף, אחרי מחשבות ודמעות, פתאום הייתי מתעורר בבהלה מצביטה איומה וכואבת. זו הייתה היא, אשתו של אבא, שממתינה שארדם וצובטת אותי מדי פעם כשבא לה, באכזריות. הייתי מתעורר, ופחד היה תוקף אותי, הייתי בוכה בשקט, וחוזר לישון (משפחה)
כאב לנו שלאמא שהייתה אישה טובה שלא דרשה כלום, ורק נתנה לו את כל כולה ונשמתה מעבר למצופה מכל אישה, עימה הוא לא התנהג כך. מבחינתנו כל מה שחסך אז מאמא שלנו ז"ל, עכשיו הוא 'מבזבז' על אשתו החדשה. כמה אמא ציפתה ממנו לרגעים כאלו (משפחה)
מנחם בכוחותיו האחרונים מצליח לעמוד על רגליו, והפנים שלו מכוסות בדם. מעל העין שלו ראיתי דימום חריג, ופניו של מנחם שסועות וחרוכות עם חריצים שונים בעומק ניכר (חרדים)
זה הגיע ממקום עמוק של סקרנות להבין מה זה
העניין שכל כך מדברים עליו ושאף אחד לא יכול לתת לי תשובה עד כמה זה חשוב. למה כדאי
לי להתלבש בצניעות? מה יקרה כשאני לא מתלבשת בצניעות? מה ההבדל בכלל? כל אלו היו שאלות
שלא קיבלתי תשובות עליהם לפני המחקר (חרדים)
הספקתי לשמוע על אמא המקפידה שלא לאכול כשרויות מהדרין מסוימות, שברגע של ויכוח אמרה לחברתה מול הבן שלה: "אל תשווי בין הילדים שלי לילדים שלך, אנחנו מקפידים על כשרות יותר מכם, אין מה לעשות זה משפיע ויש לזה מחיר" | מה ניתן לדרוש מילדים של אישה כזו, אם האמא שלהם חיה בתחרות כזו? (חינוך)
אני ויהודית שמנו לכך, שהבנים והבנות שלנו לא מגיעים אלינו לליל הסדר כבר שלוש שנים. ברוך השם זכיתי לעשרות נכדים ונכדות מתוקים, אין אושר יותר גדול מלראות את כולם יושבים יחד בשולחן הגדול שלנו בליל הסדר. כל פעם היו תירוצים שונים, עד שהם הפכו לתירוצים משונים. הרגשתי שזו התחמקות, זה כאב לי מאוד (משפחה)
"תפסיקו להכתים את העולם החרדי, תפסיקו להשתמש בכתר הזה כשנוח לכם, ולמאוס בו כשהוא כבד לכם. אני יושב כאן כבר כמה דקות ולא מצליח לרגע להבין מתי אתם חרדים ומתי כבר לא. מבחינתי היו כאן כמה משפטים שלא מביישים חילונים, אלא דווקא מגדירים אותם" (חרדים)
היא סיפרה שבחודשיים האחרונים היא מחללת שבת בסתר, ולא שומרת כשרות כלל, ולא מעניין אותה מכלום. "אני לא רוצה להפריע לך בחיים, עדיף שנסיים כאן, בצורה יפה, אתה כל כך אדם טוב למה לך לסבול איתי, תפתח לך את הדף החדש שלך. תן לי ללכת" (משפחה)
כשסיימנו את הפגישה החמישית קרה הדבר הזה,
שהיה מבחינתי ה'קש ששבר את גב הגמל'. מנחם קם ושם פעמיו לדלת היציאה מבלי לשלם על השתייה
שהזמין. כאן זה היה כבר יותר מדי עבורי, הבנתי בצורה ברורה: הוא קמצן כרוני, ובונה עליי שאני אשלם (שידוכים)