מתני´ פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ ר´ מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר ומודים חכמים לר´ מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שהוא פיגול וחייבין עליו כרת שהקומץ הוא המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכול ב´ חלות למחר הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול ב´ סדרים למחר ר´´מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול וחבירו כשר לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים:
גמ´ אמר רב מחלוקת שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה אבל נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה דברי הכל פיגול שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין הוא מחלוקת יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא איתיביה רב אחא בר רב הונא לרבא בד´´א בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך [אבל] בא לו להקטרה נתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ר´´מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר קתני מיהא נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ופליגי אימא וכבר נתן את הלבונה בשתיקה מעיקרא שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא ועוד התניא אח´´כ תרגמא רב חנינא בב´ דיעות ת´´ש בד´´א בדמים הניתנין על מזבח החיצון אבל דמים הניתנין על מזבח הפנימי כגון מ´´ג של יום הכיפורים ואחת עשרה של פר כהן משוח ואחת עשרה של פר העלם דבר של ציבור פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית ר´´מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכ´´א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר קתני מיהא פיגל בין בראשונה בין בשניה ובין בשלישית ופליגי וכי תימא ה´´נ בשתי דעות הניחא למאן דאמר בפר ואפי´ בדמו של פר אלא למ´´ד בפר ולא בדמו של פר מאי איכא למימר אמר רבא הכא במאי עסקי´ כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה ופיגל בשלישית דאמרי´ אי ס´´ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה מיהדר פיגולי בשלישית למה לי מתקיף לה רב אשי מידי שתק קתני אלא אמר רב אשי הכא במאי עסקי´ כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית דאמרי´ אי ס´´ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה מיהדר פגולי בשניה (ובשלישית) למה לי
רש"י
מתירו לבהונות. כדכתיב (ויקרא יד) על דם האשם דכל זמן שלא נתן מן הדם מעכב השמן כדאמרי´ בפ´´ק (לעיל ה.): מתני´ פיגל בקומץ. בהקטרת קומץ חישב על השירים: עד שיפגל בכל המתיר. והקטרת אחד מהן חצי מתיר הוא דאיכא נמי הקטרת חבירו: גמ´ שנתן הקומץ כו´. כלומר הקטרה ראשונה הקטיר בשתיקה ושניה במחשבה אבל חישב בראשונה ושתק בשניה פיגול לדברי הכל: להא שמעתא. דרב: בד´´א. דמחשבת עבודה הקומץ מפגל בברייתא דמנחות: בקמיצה כו´. דבהנך ג´ עבודות אין דומה להן בלבונה הילכך כולו מתיר הוא הולכה מפרש בגמ´ לקמן בשמעתין דהא איכא בלבונה: קתני מיהא כו´ ופליגי. ותיובתא דרב: בשתי דעות. דאחד הקטיר קומץ במחשבה ואח´´כ הקטיר חבירו לבונה בשתיקה דמשו´´ה פליגי רבנן דליכא למימר על דעת ראשונה עשה: בד´´א. דבמתנה אחת פיגל בדמים הניתנין כו´ בברייתא דזבחים (דף מב.): מ´´ג דיום הכיפורים. ח´ הזאות דפר בין הבדים אחת למעלה ושבע למטה וח´ דשעיר הרי ט´´ז וכנגדו בהיכל כדאמרי´ במס´ יומא (דף נג:) הרי ל´´ב וד´ קרנות המזבח הפנימי הרי ל´´ו וז´ על טהרו של אותו מזבח כשהדם הפר והשעיר מעורבין ביחד הרי מ´´ג: י´´א של פר כהן משיח. ז´ הזאות על הפרוכת וד´ מתנות דמזבח כדכתיב בויקרא וכן פר העלם דבר: בראשונה. בין הבדים בשניה על הפרוכת בג´ על מזבח הזהב: וחייבים עליו כרת. האוכל מבשר הפר: ופליגי. אפי´ פיגל בראשונה פליגי רבנן אלמא לא אמרי´ שניה ושלישית על דעת ראשונה עושה: בשתי דעות. שמת כהן גדול או אירע לו קרי לאחר הזאות דבין הבדים ושמש אחר תחתיו והזה בהיכל דליכא למימר על דעת ראשונה עושה: הניחא למ´´ד. במס´ יומא בפ´ הוציאו לו (ד´ מט:): פר ואפי´ דמו של פר. [שנאמר] בזאת יבא אהרן [וגו´] בפר ואפי´ בדמו של פר שאם שחטו הראשון ואירע בו פסול יבא אהרן בדמו אל הקדש וא´´צ להביא ולשחוט פר אחר לדידיה הוה [מצי] לאוקמיה בב´ דעות: אלא למ´´ד ולא בדמו של פר. לא מצי לאוקומי בשתי דיעות: אלא אמר רב אשי כגון שפיגל בראשונה ובשניה. ושתק בשלישית דאכתי הוה חצי מתיר:
תוספות
אחר שהיה (זבח) זבוח באותה שעה וגם משום דלב ב´´ד מתנה עליהן כמו שמעמידה בסוף הא לאו הכי לא קרבי דמשקדשו בכלי הוקבעו אפי´ קודם שחיטה והא דקרבי עם הזבח אחר הזבוח באותה שעה היינו משום דלב ב´´ד מתנה כדמפרש התם ולפי מה שסובר השתא לית ליה דאמרינן הכא לר´´מ דשחיטה קובעת ולא כלי קובעת עוד יש לפרש ההיא התם דהתודה אפי´ כרבנן דכי פליגי רבי מאיר ורבנן בשחיטת פיגול דבפגול מיירי ברישא וקאי אמתניתין דהזבח מפגל את הנסכים וקסבר רבי מאיר דהוקבעו בשחיטת פיגול כלחמי תודה דתנן בפ´ התודה (לקמן ד´ עח:) שחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו קדש הלחם אבל שחיטה כשרה קובעת אפי´ לרבנן ולזעירי דאמר נסכים מתקדשים בשחיטה היינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ופריך ממתני´ דזבח פסול דאלמא שחיטה פסולה מקדשא וקשיא לרבנן ואפי´ רבי מאיר לא אמר אלא בפיגול במתנות ולא בשאר פסולי שחיטה ודווקא דאיכא זבח אחר משום תנאי ב´´ד הא ליכא זבח אחר לא ומיהו קשה לפירוש זה דא´´כ משכחת לרבנן דנסכי בהמה חייבין עליהם משום פיגול שנעשית השחיטה בהכשר ופיגל בשאר עבודות: הוקבעו בשחיטה. כרבי דאמר שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה ולר´ אלעזר בר´ שמעון דאמר אין מעלין הוה ליה למינקט שחיטה וזריקה או שנתקבל הדם בכוס ונשפך וכאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי כדקאמרינן בפרק התודה (לקמן דף עט:) ופלוגתייהו בפ´ התכלת (לקמן דף מז.) ובסוף ר´ ישמעאל לקמן (דף עב:): חדא דהיינו קמייתא. פי´ דנתן את הקומץ בשתיקה כו´ לכך שוות זה כזה ובפ´ בית שמאי (זבחים מב:) מביא ברייתא זו איפכא דקתני ברישא נתן את הקומץ במחשבה: בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית. ראשונה כל הזאות דבין הבדים שניה דפרוכת שלישית דמזבח הזהב כך פי´ בקונטרס וכן מוכח בסמוך כל דבין הבדים חשיב חדא דקאמר דחשיב בפנים פוסל כי מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדי ובחצי הזאות דפנים קא מודי ר´ מאיר דלא הוי פיגול מידי דהוה חצי קומץ דלא הוי פיגול כדאמר בסוף פ´ שני דזבחים (דף ל.) דבעינן קומץ שלם דקאמר הרי קמיצה דכי לחצות דמי ופליגי וצ´´ע בההיא דלקמן דהקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה הקומץ: קתני מיהא פיגל בראשון וכו´ ופליגי. הוי מצי לשנויי שפי´ בהדיא שאינו עושה על דעת ראשונה: כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית. בפ´ ב´´ש (זבחים דף מב. ושם) פי´ בקונטרס וברביעית לא פיגל וקשה דרביעית מאן דכר שמה ובכאן פירש בקונטרס שפיגל בראשונה ובשניה ושתק בשלישית ואם תאמר א´´כ קשיא מידי שתק קתני כדאקשינן לעיל ושמא לעיל דשתק באמצעית הוה ליה לפרושי טפי כיון דראשונה ושלישית במחשבה ושניה בשתיקה ולהאי פי´ חשיב כל הזאות דמזבח הזהב באחת שבע דטיהרו וד´ דקרנות וכן משמע בפרק הוציאו לו (יומא דף סא.) דתניא וכפר את הקדש זה לפני ולפנים ואת אהל מועד זה היכל ואת המזבח כמשמעו משמע דחשיב מזבח כפרה אחת עוד קאמר התם מכאן אמרו כו´ עד גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל במתנות המזבח נתן מקצת מתנות המזבח ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחילה אבל לא קתני גמר ד´ קרנות ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בטהרו דכולהו חשיבי כאחת וקשה דלקמן קאמר (ג´´כ) משכחת לה בד´ פרים וד´ שעירים פירוש חד אהזאות דבין הבדים וחד אהזאות דפרוכת וחד אהזאות דקרנות וחד אטיהרו אלמא לא חשיבי כחד הזאות דקרנות ודטיהרו ושמא סבירא ליה שיריים מעכבין הוי חד בשביל שיריים ולפי זה נוכל לגרוס כאן שפיגל בראשונה ובשניה ושלישית וכן כתוב בספר רבינו גרשם ובפרק בית שמאי (זבחים דף מב.) וחשיב חצי מתיר משום דאיכא עדיין שיריים דמעכבי ואם תאמר הא בעל כרחיה האי תנא סבר שיריים לא מעכבי מדלא חשיב אלא מ´´ג דההוא דסבר שיריים מעכבי חשיב חדא טפי כדמוכח בסמוך ויש לומר דאף על גב דשיריים מעכבי לא חשיב האי תנא אלא הזאות: