שיעור הדף היומי ליום יד ניסן תשע"א, מסכת מנחות מ

שמא יקרע סדינו בתוך ג´. פי´ בקונטרס בתוך שלש לכנף וכשיתפרנו בחוטי פשתן יניח סוף החוטין תלויין שם לציצית והוה ליה תעשה ולא מן העשוי ואפי´ לרבנן דאמרי (לעיל דף לח.) דתכלת אינה מעכבת את הלבן היינו כשיש ד´ חוטין אבל הכא דליכא אלא ב´ לא מיהו הוה ליה למינקט משום דבעינן טוויה או תלייה לשמה אבל תעשה ולא מן העשוי ליכא לפי מה שאפרש לקמן גבי עשאה מן הקוצים ומן הגרדין וכו´ והא דתניא לקמן (דף מא.) טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך ג´ רבי מאיר אומר לא יתפור וחכ´´א יתפור אפי´ לרבנן גזרינן שמא יתפור ויהא בו איסור כלאים ומיהו קשה מההוא דרב הונא דאמר לקמן (דף מא:) רחוק מן הכנף ד´ הוי מצות ציצית אבל מברייתא דחסידי ליכא לאקשויי דהא מפרשינן בסמוך כיון שפצעו שלש לכך צריך לפרש תוך שלש היינו שנקרע הכנף שהציצית תלוי בה ולא נשתייר ג´ והוי כאילו נפסק לגמרי אבל אם נשתייר בו ג´ לדברי הכל חיבור מעליא הוי והשתא שמעתין כר´ מאיר אתיא והא דלא גזרינן שמא יקרע כולה דבהא לא טעו והא דמשמע פ´ דם חטאת (זבחים דף צד:) גבי בגד שיצא חוץ לקלעים דאפילו נשתייר בו ג´ אלא שאין בו כדי מעפורת לא חשיב חיבור ובפרק העור והרוטב (חולין דף קכג:) מוכח דכדי מעפורת הוי טפי מג´ שאני התם דכל הבגד נקרע אבל הכא שאינו נקרע רק חתיכה לא הוי בפסול: ר´ זירא אמר. משמע דרב זירא לאו היינו רבי זירא ולא כפירוש הקונטרס בכתובות (דף מג:): משום כסות לילה. ר´´ת פי´ דכן עיקר כדאיתא פ´ במה מדליקין (שבת דף כה:) ואינהו סבור משום כסות לילה מתוך כך יש להוכיח מכאן דהלכה כר´ שמעון דלילה לאו זמן ציצית היא ועוד אמרינן פ´ במה מדליקין (דף כז.) אשר תכסה בה למה לי לאתויי כסות סומא והיינו כר´´ש דלרבנן דרבי שמעון מוקמי ליה לרבות בעלת חמש אלמא סתם הש´´ס כר´´ש אתא ועוד בפ´ ב´ דברכות (דף יד:) אמרינן שלא היו אומרים במערבא פרשת ציצית בלילה [ורב יוסף אמר עלה] כמה מעליא האי שמעתא וסתם ברייתא נמי פ´´ק דזבחים (דף יח:) כר´ שמעון מוקי ורב יהודה דרמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה לקמן (דף מג.) ובפ´´ק דסוכה (דף יא.) ר´´י לבד היה עושה כן ובפ´´ק דברכות (דף יג.) אמר ר´ יהושע בן קרחה למה נסמכה פרשה וכו´ לומר שזו נוהגת בין ביום בין בלילה וזו אינה נוהגת אלא ביום ואור´´ת אע´´ג דכסות יום חייב אפי´ בלילה וכסות לילה פטור אפי´ ביום מכל מקום מיקרי שפיר זמן גרמא שהיום גורם לחייב המלבוש מיהו בירושלמי דקדושין ובתוספתא גרסינן איזו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן ומעקה וציצית ורבי שמעון פוטר את הנשים מן הציצית אמר להם רבי שמעון אי אתם מודים לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור אמר ר´ אילא טעמא דרבנן שאם היתה טלית המיוחדת ליום וללילה חייבת ובספרי נמי תניא על כנפי בגדיהם שומע אני אף בעלת ג´ וכו´ שומע אני אף כסות לילה במשמע ת´´ל וראיתם אותו ביום ולא בלילה ואם היתה טלית מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית וצ´´ע: והאמר ר´ זירא הטיל למוטלת כשירה. תימה היכי ס´´ד דרבי זירא לית ליה תעשה ולא מן העשוי הא ר´ זירא גופיה אית ליה לעיל וי´´ל דס´´ד כיון דתחילת הנחתן לשם מצוה לא שייך ביה תעשה ולא מן העשוי אבל לעיל כי חתך נתבטלה הנחתו: בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי. דכיון דעביד איסורא לא חשיב עשייה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשייתן ולא דמי לההיא דפ´ קמא דסוכה (דף יא.) דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן וצ´´ע: ממאי דגברא לאוסופי קמיכוין. אפילו למאן דאמר בפ´ בתרא דעירובין (דף ק.) דלעבור משום בל תוסיף לא בעי כוונה ומשמע נמי בההוא פירקא דלרבי יהושע לא בעי כוונה מ´´מ הכא מודה דליכא בל תוסיף כיון דלבטולי קמיכוין: תכלת אין בה משום כלאים ואפילו בטלית פטורה. מדקאמר ואפילו ולא קאמר אפי´ בלא וי´´ו משמע דבלא טלית פטורה איצטריך לאשמועינן דתכלת אין בה משום כלאים וכי האי גוונא דייק פ´ טרף בקלפי (יומא מו.) אומר היה ר´´מ אברי עולת חול שניתותרו עושה להן מערכה וסודרן ואפי´ בשבת ומוכחא סוגיא דהתם דתרתי מילי אשמעינן ואור´´ת דהכא נמי אשמעינן דאפילו בלילה אין בה משום כלאים אף על גב דלאו זמן ציצית היא דלגמרי התיר הכתוב כלאים של ציצית והא דגזרינן לעיל משום כסות לילה היינו כסות שאינו מיוחד רק ללילה (ור´´ת סותר פירוש שלמעלה) דכסות יום חייב אפילו בלילה וכן פרק קמא דקדושין (דף לד.) ותדע