בדף היומי מסכת עבודה זרה מא: מובהר שעבודה זרה אסורה בהנאה, ואם בעליה הגוי שבר אותה אותם שברים מותרים, אך רק במקרה שאינם יד או רגל שלימה מאותה דמות של ע"ז.
וכן בהמשך הגמרא שם אנו לומדים שיש איסור תורה מוחלט לעשות דמויות של גרמי השמיים, וכן נאסר באופן מפורש לעשות פרצוף אדם מן התורה.
הפוסקים דנו בהרחבה על גבולותיו של איסור עשייה זה. שיטת הרא"ש, המובאת בשולחן ערוך (סי' קמ"א ס"ז), היא כי האיסור הוא רק ביצירת צורת אדם שלימה על כל איבריה. הרי לנו שראש לבד, או גוף שאין לו ראש, אין בהם איסור עשייה. והרמ"א מוסיף ו"כן נוהגים" ברם הש"ך מביא שדעת הסמ"ג היא לאסור אף צורות חלקיות, וכותב "והמחמיר תבוא עליו ברכה". הפרי מגדים, המביא את דברי השל"ה, מציין כי "אין לנהוג כן" (כלומר, אין לסמוך על ההיתר לצורות חלקיות).
רבים מפוסקי זמנינו שנדרשו לשאלה הזו הפנו לדברי ה"חכמת אדם" (כלל פ"ה) סבור שבזמננו, כיוון ש"לא רגילים לעבוד לבובות", אין איסור שהייה משום חשד. על פי שיטתו, מותר להשהות בובות בבית, וקל וחומר אם פוגמים בצורה על ידי סימוי עין אחת.
ה"חוט שני" (פסח) מתייחס לעניין זה וממליץ, לכתחילה, על פגימה ניכרת בבובה שלימה, כגון פגיעה באף או בעין. למרות המלצה זו, הוא מדגיש שאין לגעור באלה המשהים צורות שלימות ללא פגימה, כיוון שה"חכמת אדם" ביאר שבזמננו אין חשד לעבודה זרה.
לבסוף, נציין לדבריו המשמחים של בעל "חנוכת התורה" (ליקוטים תהלים) שמסביר הלכה זו על פי הפסוקים בתהלים (קט"ו, ו-ז): "אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּ. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ".
הוא מציין שבעוד שלגבי עיניים ואוזניים נאמר "להם" (כלומר, שיש להם), הרי שלגבי ידיים ורגליים לא נאמר "להם". הסברו הוא, שבעוד שבשאר האיברים, כדי שייחשבו לעבודה זרה, צריך שיהיו מחוברים לפסל, הרי שיד ורגל, גם כשהן נפרדות ומנותקות, אסורות ונקראות עבודה זרה. ועל כן, לא נאמר "להם" בפסוק, כדי לרמוז על איסורן הנפרד.
0 תגובות