שאלה
בעל דירה בבניין משותף ביקש לסגור חלק מהחצר המשותפת לצורך שימוש אישי לבניית מחסן, לטענת בעל הדירה שטח החצר הוא גדול ולא נעשה בכל שטח החצר שימוש מיוחד מעבר לחניית רכבים בחזית הבניין ומשחק הילדים בחלקים האחוריים של החצר וממילא הוא מבקש לקבל את חלקו היחסי בצד החצר המשותפת לצורך שימוש אישי הנדרש לו.
מנגד טוענים השכנים בעלי הדירות, כי סגירת חלק מהחצר באמצעות קירות ובניה קבועה תביא להקטנת שטח החצר ולקושי לעשות בה שימוש סביר ולכן אין לחלק את החצר לפי חלקם היחסי של בעלי הדירות בניין, אלא יש להותיר את החצר כמתכונתה ובאופן שהיא יכולה לשמש את הדיירים לשימושים הנדרשים מעת לעת לרבות כגון שימושי חניה, שטח משחק לילדי הבניין ושימושים נוספים.
בלית ברירה ולאור התנגדות השכנים ביקש בעל הדירה לכפות על שכניו את חלוקת החצר מכוח הזכות לכפות פירוק השיתוף וחלוקת הקרקע כפי שנפסק להלכה בטור ובשו"ע חו"מ סי' קעא.
הדין עם מי?
תשובה
נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קעב סעיף א) "חצר המתחלקת, נותן לכל פתח ד' אמות, והשאר חולקים בשווה"
בעבר היה מקובל לבנות על שטח חצר מספר בתים פרטיים באופן ששטח החצר שימש במשותף את בעלי הדירות הבנויות בחצר [בדומה לקומת מגורים במציאות הקיימת כיום שהיא משמשת את הדירות הבנויות באותה הקומה].
בחצר מעין זו פוסק השולחן ערוך כי פירוק השיתוף וחלוקתה [ ככל שיש בחצר דין חלוקה, קרי שהחצר בשטח מספיק גדול כך שחלוקתה תשאיר לכל בעל דירה שטח של לכל הפחות ד' שהוא שטח המוגדר כחצר הקטנה ביותר] נעשית בשני שלבים, בשלב ראשון יש להקצות מתוך שטח החצר ד' אמות לכל בית, שטח זה מוצמד לפתח הכניסה ומשמש כמבואה לבית, בשלב השני מחלקים את השטח הנותר מהחצר שווה בשווה בין בעלי הבתים.
לאור האמור ניתן להסיק כי אכן צודק בעל הדירה שככל ומחלקים את החצר הרי שיש לחלקה שווה בשווה בין בעלי הדירות ולאחר החלוקה הוא יהיה רשאי לעשות שימוש בחלקו הפרטי ולבנות בו מחסן.
אלא שלמרות האמור יש צד לומר כי בעל הדירה איננו רשאי לכפות את פירוק השיתוף כדי לקבל את חלקו היחסי בחצר וכמבואר להלן.
נפסק להלכה בטור ובשו"ע (חו"מ סימן קעא סעי' א ועי' סמ"ע סע"ק א) ששותף במקרקעין רשאי לכפות את פירוק השיתוף ולתבוע את חלוקת הקרקע לפי חלקו היחסי בשותפות [ובתנאי שיש בקרקע דין חלוקה, קרי שיעור של קרקע בשטח ד' אמות לכל הפחות] וממילא שלכאורה בעל הדירה רשאי לכפות את פירוק השיתוף.
אך למרות האמור, כתבו הפוסקים (שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן שו) כי בנוהג הקיים כיום כבר בעת רכישת הדירות מהקבלן וההתחייבות של הקבלן בחוזה לרשום את הבית המשותף בטאבו, השותפים מסכימים ומתנים מראש ששטח החצר ישמש את בעלי הדירות לכל התשמישים הנוהגים בחצר כגון, גינת נוי, שטח משחק לילדים, חניה וכדומה וממילא לא ניתן לפגוע בהסכמה הנהוגה כיום שעל פיה נוצרה השותפות ואין בעל הדירה רשאי לכפות את פירוק השיתוף בחצר.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
לתגובות stern1416@gmail.com