שאלה
האם מותר להפסיק את יום העבודה כדי לברך ברכה ראשונה לפני האכילה וברכת המזון לאחר האכילה.
תשובה
נפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן שלז סעיף כ) כי הפועל צריך לנצל את זמן העבודה ואסור לו להתבטל ממלאכתו אף לזמן קצר [מלבד אם נקבעו זמני הפסקה] ולכן מעיקר הדין הפועלים פטורים מלברך את הברכה הרביעית שבברכת המזון שחיובה הוא מדרבנן.
[שולחן ערוך חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלז סעיף כ: "מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה; וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: כי בכל כחי עבדתי את אביכן (בראשית לא, ו); לפיכך נטל שכרו אף בעולם הזה, שנאמר: ויפרוץ האיש מאד מאד (בראשית ל, מג)."]
מפסק השולחן ערוך עולה כי מעיקר הדין לעניין ברכת המזון שחיובה מדאורייתא, הפועל רשאי להפסיק את עבודתו ולברך, אך עליו לקצר את משך זמן הברכה ככל הניתן ולכן אין לו לברך את הברכה הרביעית [ברכת הטוב והמיטיב] שחיובה מדרבנן.
בהלכות ברכת המזון (או"ח סי' קצא סעי' ב) פסק השולחן ערוך כי למרות שמעיקר הדין הפועל אינו מברך את הברכה הרביעית [כפי שנפסק בהלכות שכירות פועלים], אך בזמן הזה מותר לעובדים לברך את ברכת המזון בנוסחה המלא שכן המעסיקים אינם מקפידים על הפסקת העבודה למשך זמן קצר לצורך ברכת המזון
[שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קצא סעיף ב "והאידנא לעולם מברכים כל ארבע ברכות, שאין דרך בני אדם עכשיו להקפיד בכך, ומסתמא אדעתא דהכי שוכרים פועלים שיברכו כל ארבע ברכות כתקנם."]
לעניין ברכה ראשונה הנאמרת לפני האכילה, נחלקו הראשונים (עי' בית יוסף או"ח סי' קצא) האם פועל רשאי וצריך לברך ברכה ראשונה. לשיטת רש"י והרמב"ם אין הפועל מברך ברכה ראשונה שכן ברכה זו היא מדרבנן, ולשיטת הרשב"א והרי"ף הפועל מחויב גם בברכה ראשונה למרות שחיובה הוא מדרבנן.
להלכה פוסק הגר"א (ביאור הגר"א או"ח סי' קצא סע"ק א) את שיטת הרשב"א והרי"ף כי הפועל מחויב גם בברכה ראשונה.
לאור דברי הגר"א יש לכאורה להקשות מדוע חכמים פטרו את הפועל מלברך את הברכה הרביעית שבברכת המזון בנימוק שחיובה הוא מדרבנן ואילו לעניין ברכה ראשונה אין הפועל נפטר מלברכה למרות שחיובה גם הוא מדרבנן.
ומבארים האחרונים (העמק ברכה הלכ' ברכות הנהנין אות ב) שיש להבחין בין הברכה הראשונה לפני האכילה לבין הברכה הרביעית שבברכת המזון, שכן לעניין הברכה הראשונה אומרת הגמרא במסכת ברכות (לה ע"א) "שאסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל" וממילא הברכה לפני האכילה עניינה הוא התרת איסור האכילה ואין ביד חכמים להתיר ולהפקיע את האיסור, לעומת זאת הברכה הרביעית שבברכת המזון עניינה הוא חיוב שנתקן על ידי חכמים וממילא במקום שיש צורך להפקיע את החיוב כגון במקרה של פועל באמצע יום עבודתו, הרי שביד חכמים להפקיע את החיוב ולתקן תקנה מיוחדת שאין הפועל מחויב באמירתה.
סיכום
העובד השכיר מחויב לשמור על זמני העבודה ולעסוק בעבודתו בכל כוחו.
למרות חיוב שמירת זמני העבודה, הפועל מחויב לברך ברכה ראשונה לפני האכילה שכן עניינה הוא התרת איסור של אכילה ללא ברכה.
לעניין ברכת המזון מעיקר הדין העובד פטור מלברך את הברכה הרביעית אך כיום נהוג ומקובל שהמעסיקים אינם מקפידים על זמן הפסקה קצר כדי לברך את ברכת המזון בנוסחה המלא הכולל את הברכה הרביעית.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.