בפרשת השבוע אנו עוסקים במצוות ביכורים שם כתיב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ (דברים כו, ב)
רש"י על אתר מביא את דרשת חז"ל הלומדים מפסוק דנן שאין דין ביכורים נוהג אלא בשבעת המינים בלבד. וזה לשונו: "מַרַאשית - ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעת המינין בלבד; נאמר כאן ארץ, ונאמר להלן (לעיל ה, ח) ארץ חטה ושעורה וגו', מה להלן משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף כאן שבה ארץ ישראל שהן שבעה מינין".
נראה מדברי רש"י שהדרשה מיוסדת על הדיוק מן התיבה ‘מַרֵאשִׁית' שמשמע מקצת ולא הכול. זו דרשה אופיינית המופיעה במקומות רבים בספרות חז"ל, דוגמת "מימים ולא כל ימים" (עירובין צו.); "מלחם ולא כל לחם" (יבמות פז.); "ממעשרו - ולא כל מעשרו" (ב"מ נג:); "מזרעך - ולא כל זרעך" (סנהדרין סד:) ועוד הרבה על זו הדרך.
אך דווקא במקרא דנן קשה להלום דרשה זו, שהרי המשפט ממשיך "כָּל פְרִי הָאֲדָמָה" וזהו ממש מעשה לסתור; אם כוונת הפסוק רק לחלק מן הפירות, היה מתבקש שהתורה תכתוב 'מראשית פרי האדמה', בלי מילת 'כל'. ואמנם הדרשות אינן חייבות להתיישב עם פשוטו של מקרא, אבל כאן הסתירה בולטת מאוד. ואפשר לצרף לקושיא את לשון הכתוב בספר נחמיה (י, לו) "וּבְכּוּרֵי כָּל פְּרִי כָל עֵץ", כאן אין אפילו 'מן'!
אף הרא"ם התקשה בדברי רש"י אלו, ומצד אחר: אם יש לנו גזירה שווה 'ארץ ארץ' המלמדתנו שחיוב כדי ליישב קושיא זו מביא הרא"ם נוסח אחר שיש בו שינוי זעיר, השמטת האות שי"ן, ולפיו יש כאן שתי דרשות. "מַרֵאשִׁית - ולא כל ראשית. אין כל הפירות חייבין בביכורים אלא שבעת המינין בלבד. נאמר כאן ארץ" וכו'.
כלומר - הדין שאין ביכורים אלא משבעת המינים נדרש מגזירה שווה של תיבות 'ארץ' "ארץ'. והדרשה של 'מראשית ולא כל ראשית' באה לומר שאין צריך לתת את כל הראשית לביכורים אלא רק להפריש ממנה קצת. דומה מאוד לדרשת חז"ל על הפסוק "מֵרָאשִׁית עָרִרְסֹתֵיכֶם" (במדבר טו, כא) -ולא כל ראשית, ומכאן אמרו (חלה א, ט) העושה כל עיסתו חלה וכל גרנו תרומה אין בדבריו כלום.
0 תגובות