בפרשת בראשית, כשהאדם נברא, כתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". מדוע כתוב כאן "נעשה"? הרי אלוקים הוא אחד ויחיד.
רש"י מסביר: אלוקים רוצה ללמד אותנו דרך-ארץ וענווה. כתוב בתורה "נעשה" כי הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו התייעץ עם המלאכים כשברא את האדם, מחשש שהם יקנאו ביצור החדש. בפועל, כמובן, הוא ברא את האדם לבדו. ולמרות שהמילה "נעשה" עלולה לגרום לבלבול, היא מלמדת עיקרון יסודי: גם הגדול ביותר מתייעץ עם הקטן ממנו.
כלומר, אנחנו, כל בני האדם, נבראנו מתוך שיתופיות, מתוך רצון לתת מקום ולכבד את מי שתחתינו. בשבוע שבו קוראים את הפרשה הזו בתורה, אפשר לקחת זאת כמשימה: לשתף באמת, להקשיב לילדים, גם אם הם קטנים, למרות שלכאורה יהיה מהיר ויעיל יותר להחליט לבד; לשתף את העובדים שלנו ולתת להם חשיבות; ולהתייחס כך לכל מי ששיתוף כזה ייטיב איתו.
ויאמר אלוקים נעשה אדם (בראשית א', כ"ו), וברש"י: "לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה, שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן".
וכבר תמהו: האם כדי ללמד מדת ענוה נותנים מקום לאפיקורסים לרדות? מרן הגרא"מ שך זצ"ל מסביר כי כל הבריאה מלאה אמונה, ובדרך הרגיל כל אדם צריך להיות מאמין. המדות הרעות הן אלו שמשבשות את אמונתו; לכן אם האדם יהיה עניו, גם לא יהיה אפיקורס.
בשם הגאון ר' אלחנן ווסרמן זצ"ל: בחז"ל נאמר "כל הרוצה לטעות" - מי שאינו רוצה, לא יטעה. רק כל הרוצה לטעות, ימצא דברים אחרים שיתלה בהם את טעויותיו, גם אם כאן לא היה כתוב באופן שאפשר לטעות בו (ראה קובץ מאמרים).
מקורות - הסטטוס היהודי, דרך שיחה
0 תגובות