מ. שפירא

עכשיו אני בוכה. זה מחרטה בת שלי. זה מהפחד, זה כי נשארתי לבד ויותר לא אוכל להגיד לעצמי שבפעם הבאה אגיד לך את כל מה שאני רוצה ואף פעם לא אומרת. הלכת ואפילו לא טרקת את הדלת. עזבת ולא הסתובבת לראות אם אני רואה. יצאת, ואני יודעת שלא תחזרי יותר, כי זה בדיוק מה שביקשתי ממך (מכתב מאמא לבת שנטשה את הדרך)