פרשת ואתחנן: "זאת" היא מקור הנחמה הגדולה גם בגלותינו. כי אמנם אנו בהסתר-פנים. אמנם חוינו ואנו חווים צרות קשות ואיומות ל"ע. אבל – מקור הנחמה בידינו. התורה – ה"זאת". זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. זאת התורה שמחברת ומקשרת לנצח-נצחים בין עם ישראל אל הקב"ה
מה דינו של נושה שמחזיק בשטר חוב ומבקש לגבות את החוב מנכסיו של החייב? הרב יהודה שטרן מגיש פלפול מרתק בשפה הברורה לכל נפש. מדפיסים ולומדים (יהדות, פרשת שבוע)
מהי המשמעות של איבוד זכויות בניה או קריסה של קבוצת רכישה. חברי הקבוצה יכולים לטעון כנגד היזם או המארגן, כי בעקבות רשלנותו הם הפסידו עליית ערך נכס או רווחים עתידיים או אפשרות להשקיע את דמי העסקה באפיקים אחרים. הפלפול השבועי
פרשת בלק: אדם רואה את השני מצליח, והוא לא מסוגל לפרגן. עיניו כלות, ואזי הוא עלול ליהפך לחיה דורסת ל"ע שמנסה בכל מחיר להשפיל ולדרוך על השני, עד שהשני ירד מעל במת ההצלחה. מן הצד השני ניתן לומר, כי כתשעים אחוז מן היצירות והחידושים שקיימים בעולם, כמעט בכל תחום, נובעות אף הן ממידת הקנאה
פרשת חקת: העם הזה הפך באחת לחיית-אדם. את אותו המרץ והיעילות הם השקיעו בתכניות השטניות והאכזריות, להשמיד, להרוג ולאבד את כל מי שדם יהודי זורם בעורקיו גם אם הוא התנצר ה"י, וגם אם הוא בן למשפחת מתבוללים שהיהדות הייתה רק "שארית" מהדורות קודמים. כל מי שהוא יהודי, או נצר למשפחה יהודית, אחת דינו למות, במיתות משונות ואכזריות ה"י.
מצוות מעקה: האם רק הבונה בית חייב במצווה, ומה דינו של הקונה או המקבל בית במתנה? הרב יהודה שטרן מגיש את הפלפול השבועי. מדפיסים בערב שבת ולומדים בשבת (יהדות)
פרשת קרח: הוא לא קיבל נחלה מסודרת בארץ-ישראל. הוא לא עבד בעבודת שדה וכרם. הוא חי בזכות הציבור. הציבור פרנס אותו ע"י מתן קבוע של אחוזים מסוימים מיבול-שדותיו. הסיבה שהכהנים והלויים היו מקבלים מתנות מהעם היא בגלל שהיות שהם היו עסוקים בעבודת הקדש בבית המקדש וממילא הם לא היו פנויים לעבודות אחרות, מוטלת הייתה פרנסתם על העם כולו.
תוכנן של המילים האנושיות הם הרעיונות שמקורם בנפש, אך רעיונות אלו "ארוזים" בתוך מילים העולות מן הגוף. המילה המדוברת היא הכוח המאחד את שני חלקי הבריאה. מילים אנושיות מחברות בין הרוחני לבין הפיזי ומדביקות יחד את שני חלקי המציאות. הרב אלכסנדר ליפשיץ במאמר עמוק מני ים
בכמה מאורעות שהתרחשו במדבר, שחלקם הגדול מופיע בספרינו - ספר במדבר, וגם בפרשת השבוע כפי שנצטט להלן, ובמקומות נוספים בתורה, אנו מוצאים שעם ישראל פשוט מתגעגע לבית העבדים,למצרים, והתופעה הזו היא איננה תופעה חד פעמית, היא חוזרת על עצמה שוב ושוב. האם העם סובל מ"אלצהיימר לאומי"?