פרשת בשלח: אם נתבונן בכל יתר המערכות המורכבות הפועלות בגופינו, כמו המוח, עמוד השידרה ומערכת העצבים, מערכת החושים, רשת התובלה ומחזורי הדם, מערכת הנשימה, השלד, השרירים, ועוד ועוד, נגלה עוד תופעות מופלאות ומדהימות. וּמִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. ממתק לשבת
ברכה על אכילה או ראייה, ברכת שהחיינו ברכת הרשות או ברכת חובה ומה הדין ברכת שהחיינו במצבי ספק? הפלפול השבועי עם הרב יהודה שטרן. מדפיסים ולומדים (יהדות, הפרשה)
פרשת בא: בכוח המעשים הטובים להמית את היצר הרע. כך לטוב ואף למוטב, חלילה. המציאות בשטח והמעשים משפיעים על האדם יותר מכל. המעשה חורת את רישומו בלב האדם, והנשמע - תהיה השפעתו אשר תהיה - לא יוכל לכבוש את השטח שכה עמל בו הנעשה לחרוש בו חריש עמוק. מבט לפרשת בא
לצערינו, בעלי תשובה רבים מתקשים למצוא את מקומם בחברה החרדית בגלל חסר באותה תחושת שייכות [וכאן המקום להעיר ולעורר, עד כמה אנו מחוייבים להאיר את דרכם, בהארת פנים ובמתן הרגשה שהם "שייכים"]. אנשים רבים מוכנים להשקיע מאונם וממרצם, שלא על מנת לקבל פרס, בשביל להרגיש שייכות חברתית לקהילה ולחברה
פרשת ויחי: הכוח הפיזי אינו "מאן דאמר" בזכות עצמו, הוא כלי עזר לאדם שמאמין בצדקת דרכו ונלחם על החפות והצדק. כשהאדם יודע בליבו פנימה שהאמת ממנו והלאה, ממילא תשים כוחותיו ואין להם משמעות ויכולת. גם הגיבורים הגדולים ביותר לא יכולים לה, לאמת ולצדק.
סוף האמת לנצח!
פרשת ויגש: עם שלם עמד תחת התקפות צולבות ובלתי פוסקות של העמים כולם, שבתוכם הוא היה חי, ולמרות הכל הוא נשאר עם בריא, עוצמתי ומאמין בדרכו. מה הסוד? מה גם שהיחידים שלא אמרו עלינו את כל אותם הדברים, היו אנשים בודדים מאומות העולם, ואנחנו. ואנחנו הלא נוגעים בדבר. אז איך בכל אופן נשארנו בריאים ברוחנו?
פרשת ויגש: רבי משה קורדוברו כותב בספרו "תומר דבורה" שכל מעשה טוב , נמשך מאור אין סוף. ולכן אין לו תפוגה לעולם! והוא ממשיך ומאיר כל הזמן. כל פעולה ערכית – תמשיך להזרים את הטוב בעולם. ולנגן את הניגון המופלא מהיכלות עליונים. כל מה שאנחנו עושים טוב בעולם הזה,לא הולך לאיבוד, ולא מתנדף עם השנים
פרשת וישב: פלא, החלומות לא רק גרמו ליוסף לרדת מגדולתו, הם אף גרמו לו – לעלות לגדולה. הוא יושב בבית הסוהר, בבור, ומאסיר פלילי הוא הופך לשני לפרעה. שר המשקים והאופים חולמים את חלומותיהם בבית האסורים, יוסף פותר אותם נכונה, וכעבור שנתיים כשפרעה עצמו חולם אף הוא - נקרא יוסף אחר כבוד לפתור את חלומותיו, בהמלצתו של שר המשקים
פרשת וישלח: זו הייתה פגישת פסגה היסטורית ודרמטית. אחרי עשרים שנות גלות בבית לבן, שב יעקב לארצו ולמולדתו. בגבול ארץ התקווה מחכה לו אחיו, וארבע מאות איש עמו. אש השנאה ולהט יצר הנקמה לא שככו בקרבו במשך שנות הפרידה הארוכות, משטמת המוות שקיננה בלבו הייתה עדיין בשיאה, והוא מחכה לאחיו על יד הגבול "כדי לסגור חשבון"
פרשת ויצא: בזכות תושייתה זו, והתפילה אותה היא נשאה יחד עם בעלה והמשפחה [כמתואר בסיפור], יוצא בעלה לשוק וזוכה ל"גילוי אליהו" עד לסוף המופלא והידוע של בניית הארמון ע"י אליהו, [עיין בזמירות למוצ"ש שם מופיע הסיפור כולו]. הרב אלכסנדר ליפשיץ מגיש מסר מרתק לפרשת ויצא
הפלפול השבועי: האם גניבת דעת אסורה מדאורייתא או מדרבנן, האם גניבת דעת אסורה מדין שקר או גניבה ומה הדין של גניבת דעת במקום שהמרומה יכול לבדוק בעצמו (יהדות)
סבא שלו הפיץ את האמונה בה' בכל העולם, אבא שלו נחשב כ"עולה תמימה" לרוב קדושתו, אמא שלו זכתה ל"מופתים" גלויים, ברכה הייתה שרויה בעיסתה, נרה היה דלוק מערב שבת לע"ש, וענן קשור על אוהלה. ולמרות זאת הוא הגיע לרשעות מופלגת, עד כדי כפירה מוחלטת, רציחה וגילוי עריות ה"י
האם מותר לחזור מן האמירה המביעה הסכמה לקנות או למכור? על האיסורים שבחזרה מדיבורו, ומה הדין אם חזר מדיבורו לאור שינוי נסיבות. הפלפול השבועי (יהדות, בפרשה)
פרשת חיי שרה: בפגישה אחת קצרה ע"י באר המים בחרן שבארץ ארם ייקבע השידוך, השידוך שעיצב את שורשיה של האומה היהודית. מעשיה של רבקה, היו כעין "מדגם" לכל אישיותה, ולאחר שהיא עמדה "במבחן" בהצלחה יתירה, ידע אליעזר שהיא היא, כלה כזו ראויה להיכנס לביתו של אברהם אבינו ולהינשא לבנו יצחק
אם אתה תשנה במסירות נפש את מהותך, אני משנה במדה כנגד מדה את מהותך, אתה עומד בנסיון, אז אני נותן לך כחות, ואתה כבר לא אותו בן אדם, אתה בן אדם אחר לגמרי. אתה בן אדם שעכשו לדורי דורות הוקבע לך הכח לעמוד ולעשות את כל העניינים. דבר נפלא. דבר עצום
פרשת וירא: נכון שהיה זה נסיון לא קל בעליל, לאדם כאברהם שלאחר שנים רבות של ציפיה זכה סוף סוף לבן שימשיך את דרכו ומורשתו וכעת הוא מצווה לשוחטו, אך עדיין מדוע הזכות הזו היא נצחית, מדוע אנו מזכירים זכות אחת – גדולה ככל שתהא – לאורך כל הדורות? מאיפה ה"זכות" להזכיר את הזכות הזו גם אחר אלפי שנים מעת התרחשותה?