הוא נעמד ליד בית הדואר. רואה אנשים רבים ממתינים בתור. איש אחד ניגש לדלפק, מוציא כמה שטרות. משלם ומקבל חבילה גדולה. הוא רץ אל איש העסקים, ובהתעניינות שואל אותו: מה יש בחבילה? למרות הפתעתו של הנשאל, הוא ענה: סחורה יקרה מאוד. ככה?! נדהם פרוייקע. מה זה אומר? איזו תחנת חלוקה זו?
אם יכולת לפרגן, לומר מילה טובה והיא לא נאמרה, גם על זה נענשים. 'נאלמתי דומיה, החשתי מטוב?.
פרשות 'תזריע - מצורע' מחזקות את כח הדיבור החיובי. לשתוק על המכוער, ולא לייצר אייטמים נוראים. לדבר על מה שטוב ויפה ונאצל. ככה יהיה העולם בלי נגעים ומחלות חסרות מרפא
כשהאדם חוטא במחשבה, אזי הוא חוטא בחלק הנעלה שבו, ב"אדם" שבו. החטא חמור הרבה יותר. לא דומה מי שמעביד עבד, למי שמעביד את בן המלך. בהרהוריו, משתמש האדם בחלקיו הגבוהים והפנימיים. הכשלון הוא ביסוד, בשורש, ועל כן, הוא קשה ממעשה העבירה, שלשמו משתמש האדם בחלקיו החיצוניים והנמוכים
כשהתעורר היה כבר דור חדש בעולם. בני אותו דור לא הכירו אותו ולא זיהו אותו. וחוני הצדיק הולך ואומר בכל מקום: "אני חוני!". והאנשים לא האמינו. הרי מעולם לא היה דבר כזה שמישהו נרדם לשבעים שנה, ופתאום בא ומכריז שזה הוא. "אדם יישן שבעים שנה?" התפלאו. סיפור לשבת פרשת תצווה
תחשבו לרגע אילו כל המפלגות המאמינות בדבר השם היו מתאגדות יחד למפלגה אחת, כמה ציבור היה הדבר סוחף נוכח קידוש השם העצום שהיה דבר זה גורם. האם אז לא היינו מגיעים למצב שבו המפלגה החזקה ביותר מורכבת משומרי תורה ומצווה? ● מבט מעמיק על מצוות מחצית השקל המכוונת לשלמות
פרשת יתרו: עם אור הבוקר, שבקה הציפור חיים. בשעה שהגיע בעל הבית לחדרו, כבר היה הענין ברור. צוארה מתוח לאחור, עיניה עצומות ונוצותיה שמוטות. הצטער העשיר עד מאוד. בחישוביו גילה כי תענוג מפוקפק זה כבר עלה לו לא מעט. בצער מלווה בכעס, נטל את הציפור מן הכלוב וזרק אותה מן החלון החוצה
או-אז התעשת האיש, תפס את עצמו בטעותו. מיהר בחפזה לעלות בגרם המדרגות וסייע והרים את החולה העיוור המסכן. ואחר מיהר להפליג לדרכו ● אתם הצלתם את חיי!. האם לא שמעת? ניצלתי מתאונת הרכבת הקטלנית של אמש. הרכבת שהפסדתי, הרוויחה את חיי". ח' יקר בסיפור מרתק לשבת, מהחיים (יהדות)
אחר כך נטלו כולם ידיהם ואכלו את מעט המזון שהביא עמו המוהל על מנת לקיים סעודת מצווה. כשהגיעו לברכת המזון לפסוק "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא..." נעלם הקבצן לפתע פתאום. כולם הביטו סביבם ולא האמינו. ר' יוסף המוהל יצא החוצה והסתכל סביבו אך הקבצן נעלם ואיננו.