לא לנסות להעלים את הקשיים ואת התחושות ולא לחשוב שזה יעבור עם הזמן, כי מה שקורה בנפש האדם זה שאותן אנרגיות קשות שהצטברו בעקבות החוויה הטראומתית, אינן חולפות מאליהן כי אם הולכות ומתעצמות ככל שהזמן חולף באם לא עשינו "אוורור" לאותן התחושות, בדומה לחתול שממשיך לרוץ בכדי לשחרר את האנרגיות הקשות המזיקות לו בהישרדותו
האם להסתיר מהילדים את פחדינו? מה לומר להם בעת אזעקה, או כאשר הם נחשפים למראות קשים? ובכלל איך מזהים התקף חרדה ולאן פונים? חשוב לשבת עם הילדים ולאפשר להם להוציא את פחדיהם. אין טעם ללחוץ על הילדים לדווח ולספר. צריך לאפשר בצורה ננוחה, לתת להם לצייר ולהביע את עצמם ביצירה