אאא

העימות האחרון שהתקיים במדינת ישראל היה בשנת 1999 בין מועמד מפלגת הליכוד בנימין נתניהו לבין מועמד מפלגת המרכז יצחק מרדכי. מי שבלט בהיעדרותו היה המועמד המנצח לראשות הממשלה אהוד ברק וכך נוצרה מוסכמה הקובעת כי עימות אינו כדאי למועמד המוביל בסקרים שיכול רק להינזק ממנו.

מהותו של העימות, הוא התנגחות של הניצים בזירה וניסיון לגרום ליריבם להסס ולא להישמע רהוט ובטוח בהצגת משנתו הפוליטית. במערכת הבחירות האמריקאית משקיעים המועמדים ימים רבים בהכנה לסבבי העימותים הנהוגים בארה"ב. על מנת למנוע מצב של חוסר מוכנות, עוברים המועמדים סימולציות האמורות להכין אותם בצורה הטובה ביותר לכל שאלה וסיטואציה שיכולה להיווצר במהלך העימות.

ניצחון או הפסד בעימות יכולים להתבסס על רגע של חוסר ריכוז ובלבול של אחד מן המועמדים והעצמה שלו על ידי יריבו. לאורך העימות מנסים המועמדים להוציא את יריבם הפוליטי משיווי משקלו ולנסות להציג אותו ולו לכמה רגעים באור לא מחמיא. רגעים אלה נוצרים כשהעימות הופך להיות אישי ואנושי, כשהמועמדים פוסקים לכמה רגעים לשנן את הסיסמאות והמסרים שהוכתבו להם על ידי הקמפיינרים ויועצי התקשורת הממולחים ומגיבים בספונטניות ובטבעיות להתקפה מפתיעה של יריבם.

הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא אותו עימות ב-1999 בין נתניהו למרדכי, שבו הצליח יצחק מרדכי לגרום לבנימין נתניהו להראות מבולבל לכמה רגעים כשתקף אותו ישירות באופן אישי במשפט המפורסם "תסתכל לי בעיניים ביבי". מרדכי הוכתר כמנצח, נתניהו הפסיד ונותר עם נזק גדול בדימויו ובאמינותו, יתכן שההפסד הזה הפך בסופו של דבר לאחד מן הגורמים להפסד של נתניהו לאהוד ברק על ראשות הממשלה.

העימות של מערכת הבחירות הנוכחית היה פחות דרמטי, כיון ששני המועמדים הבולטים לראשות הממשלה לא השתתפו בו, אבל גם הוא סיפק עניין ברגעים בהם המועמדים לא הצליחו להתגבר על הדחפים האנושיים ונתנו למוטיב האישי לפרוץ את סכר דפי המסרים והסיסמאות המוכתבות. באופן טבעי רגעים אלה התרחשו בעיקר כשהמתעמתים היו יריבים פוליטיים בעלי היכרות אישית מוקדמת והיסטוריה פוליטית עכורה.

מבנה העימות כלל כמה שלבים, אבל ההתמקדות היא פחות על החלקים המוכתבים והצפויים כמו הצהרות הפתיחה והסיכום, אלא יותר על שלב העימות הספונטני שבמהלכו קיבלנו בלהט הוויכוח מספר התבטאויות יוצאות דופן.

יונית לוי

העימות נפתח על ידי המנחה יונית לוי בחגיגיות היסטורית: "אנחנו נרגשים ושמחים לארח כאן בחדשות ערוץ 2 את העימות הראשון בישראל מזה הרבה מאד שנים והרבה מערכות בחירות, בצורה הזאת שאנחנו רואים אתכם – 8 ראשי מפלגות שמייצגים את רוב רובו של הציבור בישראל באולפן אחד, כזה עימות לא התרחש מעולם בישראל", הרצון להידמות לעימותים הנוצצים של האמריקאים מעבר לים היה בולט: "כמו בכל עימות בעולם אתם תשמעו צפצוף לקראת סוף הזמן – אני אשים נקודה כשצריך", על רקע ההתקפות הקבועות מימין על התקשורת ובמבט צופה פני עתיד אמרה לוי: "אנחנו מתחייבים להיות הוגנים חברים, המצלמות והמיקרופון עומדים לרשותכם, אבל ההגה בידיים שלנו. אנחנו לא נהסס לעצור את מי שחורג מהזמן או מהכללים כולל סגירת מיקרופון, אני בטוחה שלא נגיע לזה".

מיותר לציין שכמו החגיגיות גם האובייקטיביות לא עמדה במבחן העימות, כשאפילו יונית לוי המנחה המנוסה, כשלה בלשונה כמה פעמים במהלך העימות. האירוע הבולט היה כשאביגדור ליברמן האשים: "אני יודע שאת והחברים שלך בתקשורת ניסתם להרשיע אותי 17 שנה", תשובתה של יונית לוי הייתה מפתיעה ועם זאת אנושית וספונטנית: "אוווו חיכיתי לזה כבר, כמה, חצי שעה עבר? כל הכבוד!". אירוע זה הצטרף להערת אגב מזלזלת מעט שנאמרה במהלך העימות ליאיר לפיד: "אני פשוט רק בתפקיד הגננת כאן" ואחר כך שוב בניסיון להרגיע ויכוח סוער בין גלאון לבנט: "וואי איזה כיף להיות גננת".

היו כמה שאלות של לוי במהלך העימות שהעלו תהיות בנוגע למידת האובייקטיביות של מי שניסח אותן. שתי שאלות כאלה בלטו במיוחד: איימן עודה נשאל לאחר מתקפה פרועה של ליברמן עליו: "אחרי כל זה, אחרי כל מה שאתה שומע, אתה יכול לא להמליץ על הרצוג? אתם באמת מתכוונים לא להמליץ על אף אחד?", בכך כרכה השואלת את ליברמן עם נתניהו ועם גוש הימין, מה שלא מדויק בכלל לאור נטייתו לאורך כל העימות לרמוז שהוא לא שולל להצטרף לגוש "רק לא נתניהו".

במהלך העימות בין לפיד לדרעי על יחסי חילונים חרדים, נשאל דרעי על ידי המנחה: "אתה מבין שהחברה החילונית מרגישה שהגזמתם, שאכלתם יותר מידי מהעוגה,.אתה מבין את זה?" . בכך הציבה השואלת שאלה בפני דרעי שאיננה מייצגת כלל את עמדתו של לפיד, לאחר שזה ציין במפורש כמה דקות לפני כן שאין לו כיום שום בעיה לשבת עם החרדים, כי הוא תיקן כבר את כל העוולות וביטל את כל העיוותים בחוק.

יאיר לפיד – משה כחלון

העימות הראשון שנבחר לפתוח את העימות, היה בין לפיד לכחלון ועסק באופן טבעי במצוקת הדיור -- נושא חברתי מובהק. כחלון תקף את לפיד בנתונים ובמספרים והתבסס על נטייתו של לפיד לא לדייק בכל הנוגע למספרים ונתונים: "אני חושב שלא אמרו לך את זה הפקידים, אני אגיד לך, אתה יודע כמה מפתחות נמסרו שנה שעברה? תגיד לי אתה יודע? ואם אתה לא יודע אני אגיד לך". לפיד נלחץ וסיפק משפטים מעט תמוהים: "שיווקנו 7500 יחידות דיור בקריית גת שלא יגידו שאין בפריפרייה" . " אני לא צריך נתונים, הייתי בקריית גת בשטח עם ראש העיר, הוא לא מהמפלגה שלי, הלכתי אליו ובנינו". לאחר לחץ נוסף של כחלון, חמק לפיד מן הוויכוח בטענה: "אנשים שמסתכלים עלינו כבר מתחילים להרגיש אי נוחות, הרעיון הוא שלא נתקוף אחד את השני, אלא שנתקוף כולנו ביחד את הבעיות שמאפיינות את מעמד הביניים", "אני מבין שאתה רוצה לגרור אותי להתכתשות, אני לא אתכתש איתך".

אריה דרעי – אלי ישי

העימות השני שלטעמו האישי של עמית סגל היה המעניין ביותר, היה העימות הפנים – חרדי, בין דרעי לישי. העימות ביניהם היה חד צדדי באופיו, שכן דרעי בא מוכן ורצה להתעמת עם ישי בפעם הראשונה מאז פרישתו ופרסום הקלטת. ישי מצידו ברח מכל עימות ונצמד בעקשנות לדף המסרים החד גוני שכלל את המסר: "לא נגרר להשמצות, אני רוצה אחדות של כל עם ישראל". דרעי הרגיש מתוסכל: "לאן אני גורר? אני אומר שאם מרן היה חי זה לא היה קורה, במקום זה עונים לי שלא נגרר" וסיפק ירידה לפסים אישיים: "כשמרן היה חי, הסכמתי להיות תחת אלי ישי – העוזר שלי ולהיות מספר 2".

נפתלי בנט – זהבה גלאון

רק לאחר שני עימותים אלה התקיים העימות הקלאסי בין ימין לשמאל, עימות בנט – גלאון שחזר על עצמו גם בשלב השאלות האישיות. העימות ביניהם התאפיין בחוסר קשב וקשר מוחלט בין הצדדים, כשכל אחד מהם בוחר לצעוק את הזלזול שהוא חש כלפי השני בקלישאות במקום להשיב לטענות. גלאון בחרה לתקוף את בנט במטר של האשמות וכינויים "יש לך קהל וציבור שמפוזר שמה בשטחים וזה חלק מהמדיניות ותפיסת העולם המשיחיסטית סיפוחיסטית שלך ואותו אתה רוצה לחזק ואתה משקר לו". בנט מצידו בחר להפגין את הזלזול שלו כלפי ההשתמטות של השמאל מהצבא ואת ההצטיינות של המתנחלים ושלו באופן אישי בשירות הצבאי " את לא היית בעזה ובלבנון תתעוררי" , "אני ברצח רבין הייתי מ"פ במגלן בלבנון, את אל תעזי להאשים אותי ברצח רבין".

אביגדור ליברמן – איימן עודה

לאחר מכן התקיים עימות בין ליברמן לעודה, שכתוצאה ממהלך מבריק של עודה התרכז באופן מפתיע בפרשיות השחיתות של ליברמן ומפלגתו. עודה בחר להסיט את הדיון לנושא זה במקום להתמודד עם ההאשמות הקשות שהטיח בו ליברמן בנושא נאמנותם של ערביי ישראל למדינה: "אתם בוגדים וגיס חמישי, תלך לעזה או לפרלמנט ברמאללה ותתמודד שם". ניתן היה לראות שליברמן זעם על התרגיל של עודה. בתגובה לנתון שציין עודה: "ערביי ישראל הם 20 אחוז מאזרחי המדינה", סינן ליברמן בתגובה מאיימת "בינתיים..." .

בעוד שהעימותים המרכזיים בין היריבים הקלאסיים התאפיינו בעיקר בהתחמקות של צד אחד ובתסכול של הצד השני, העימותים הסוערים ביותר היו אלה המשניים שהגיעו מהר מאד אל הפן האישי וסיפקו התבטאויות אישיות חריפות, שאין ספק שהן לא הוכתבו מראש למתמודדים על ידי יועציהם.

אריה דרעי – יאיר לפיד

העימות בין לפיד לדרעי שהתחלק לשני קטעים היה פשוט מרתק, ניתן היה לראות איך דרעי פשוט עובר תהליך ומגבש תוך כדי העימות את עמדתו ביחס לשאלה הפותחת: "האם תשב יחד איתו בממשלה?". בשלב הראשון סירב דרעי לשלול ישיבה משותפת עם לפיד ופנה אל הלב של לפיד בפנייה מרגשת: "הוא צריך קודם כל להסביר לציבור שלנו מאיפה נובעת השנאה הזו? למה? מה עשינו לו? אנחנו לא פסלנו אותו! ". השלב השני היה כשנושא הרשעתו הפלילית של דרעי עלה לדיון ואז ניתן היה לראות את עמדתו השלילית של דרעי כלפי יאיר לפיד האיש, מתחילה להתרקם: "מה זה ההתנשאות הזאת? מאיפה נובעת ההסתה והגזענות הזאת? לפני שרצת לפוליטיקה לא היית מדבר איתי ככה, היית יושב איתי בבתי קפה והיינו חברים, מאיפה הבאת את זה פתאום?".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

השיא היה בתגובתו של דרעי לדבריו של לפיד שהוא עבריין מורשע ויש לשקם אותו: "אתה תשקם אותי? מאיפה ההתנשאות שלך? אני ישקם אותך! מי אתה? מה אתה מייצג?". השלב השלישי נוצר כתוצאה מהתעקשותו של עמית סגל להמשיך את העימות המרתק הזה: "לא עניתם על השאלה". כעת דרעי היה כבר נחרץ הרבה יותר: "לאור מה שאמר יאיר עכשיו שהוא לא חוזר בו מכל דבר שהוא עשה כלפי הציבור שלנו בשנתיים האחרונות, אין לנו מה לשבת ביחד, אין סיכוי שאנחנו נשב בממשלה ביחד אם יאיר לא ישנה את דעותיו" ולסיום חזר והדגיש בפני יונית לוי : "ועכשיו את מבינה שאנחנו לא נוכל לשבת ביחד".

משה כחלון – נפתלי בנט

העימות המפתיע ביותר וכתוצאה מכך החם ביותר וזה שסיפק את מספר ההתבטאויות האישיות הגדול ביותר, היה בין בנט לכחלון. העימות החל בשלב הצגת השאלה האישית של כל מועמד לאחד מן היריבים בהפתעה, כשכחלון התחכם ובחר להציג את שאלתו לנפתלי בנט ובעצם רצה לתקוף את יאיר לפיד שוב מבלי לתת לו את זכות התגובה: "נפתלי בנט הוא האשם או הגורם שיאיר לפיד היה שר האוצר ונפתלי טוען כעת שזאת לא הייתה הצלחה מי יודע מה, השאלה אם אתה הולך להמליץ עליו פעם נוספת בפני ראש הממשלה לתפקיד שר האוצר?".

התשובה של בנט לשאלה הסתכמה בחיוך, כיון שהוא כלל לא הותקף על ידי כחלון, בנט אכן בחר למלא את הדקה שהוקצבה לו במקור להשיב על השאלה - בתעמולת בחירות ובשיווק עצמי. אלא שאז הגיע תורו של בנט לשאול והוא בחר להשיב לכחלון ולתקוף אותו על רקע הזיגזוג הפוליטי שלו, ממעמקי תנועת הליכוד – לגוש המרכז ולעמדות פרגמטיות ומתונות.

בנט ציטט מספר התבטאויות של כחלון בנושא שהרגיזו מאד את כחלון: "לא לא אם אתה תגיד את זה שלש פעמים זה לא יהפוך את זה לנכון", "אתה שרלטן יקירי", "אני איש מחנה לאומי משחר ילדותי אתה באת הצטרפת לא יודע מה אתה הגעת, אני זוכר פגשתי אותך במצודה מידי פעם לא ידעתי מה אתה עושה שם, עוד הכרתי אותך מחיפה" , "אתה משתלט על הדיון אי אפשר ככה שירבבת פה איזה שבעה שקרים ברציפות תן לי לענות לך".