אאא

לפני מספר חודשים נמסר בטקס רב רושם וציוצי טוויטר דו"ח ביטון לשר נפתלי בנט. הדו"ח עב הכרס שחובר על ידי עשרות אנשי רוח מזרחיים בראשות המשורר ארז ביטון, הכיל כצפוי המלצות לרוויזיה מוחלטת בכל הקשור לתכני החינוך והתרבות של תלמידי ישראל. גולת הכותרת של ההמלצות היה הכנסת פרקים שלמים העוסקים בשואת יהודי המזרח וסבלם תחת השלטון הנאצי לתכנית הלימודים. מסקנות הוועדה כמובן "אומצו בחום" על ידי שר החינוך, שבינתיים, כמה צפוי, לא תיקצב באגורה שחוקה את יישומן.

אם נדמה היה כי שר החינוך ישאב מנדטים מזרחיים לבדו, קמו שרת התרבות מירי רגב והשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל ויצאו בשלל אמירות ותוכניות שבינן ובין המציאות הדרך ארוכה. כך למשל התיאטרון המרוקאי שחשב שהנה בשלה השעה ולאחר כעשרים שנות פעילות הוא יזכה לתקצוב - אבל כמובן מילים לחוד ושקלים לחוד.

המשורר ארז ביטון. בנט לא הקצה שקל למסקנות הוועדה שלו (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
המשורר ארז ביטון. בנט לא הקצה אגורה שחוקה למסקנות הוועדה שלו (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
הגדלה

מי שבאמת עשתה "רבות" בעניין היא ללא ספק השרה גילה גמליאל, שארגנה טקס רב רושם לציון "יום היציאה (עם קונוטציה ליציאת מצרים) והגירוש (שוב קונוטציה היסטורית לגירוש ספרד) מארצות ערב והאיסלאם" בו הועלו על נס הזוועות שחוותה יהדות המזרח בשנים 1940-1948. מסיים את הרשימה המיוחדת כפטרון יהדות המזרח - הלא הוא השר החברתי ביותר בכל הזמנים - שר האוצר משה כחלון שבזכותו "ניצולי השואה" המזרחיים מקבלים כשליש מהסכום אותו מקבלים מקביליהם האירופאים.

האמת צריכה להיאמר: למעט במקומות בודדים מאוד בארצות ערב בהם השואה דמתה לאחותה האירופאית, ברוב ארצות ערב לא הייתה שואה (גם מה שהיה בלוב, שזה הכי קרוב לשואה [היה שם מחנה] לא קרוב אפילו להשמדה של יהדות פולין או יוון). כן היו פרעות ורדיפות, אך שואה במובנה הרחב והעמוק לא הייתה. כך למשל, במרוקו שהייתה תחת שלטון וישי הפרו נאצי, חיו כארבעים אלף יהודים שהוברחו מאירופה על ידי פעילי הצלה יהודים - מרוקאים בראשות הגברת הלן קזאס אבן-עטר ואחרים - בקזבלנקה אפילו התקיים באותה העת "ועד הקהילות האשכנזיות". כן, כך לא נראית שואה.

ברוב ארצות האיסלאם היו באותן שנים רדיפות של גורמים אנטי יהודיים ששאבו את האידיאולוגיה מהתנועה הנאצית ותנועות פשיסטיות מקבילות. לא רבים יודעים כי שליחיה הנאמנים של מדינת ישראל ידם הייתה רב להם בסכסוך בין הקהילות היהודיות והמוסלמיות, כך בעיראק ובסוריה והדברים ידועים ומצויים בכתובים.

המצאת שואה חדשה היא היא הכחשתה של שואת יהודי אירופה. אין שום יכולת להשוות את השואה במובנה ההיסטורי והעמוק של יהודי אירופה עם כל שמד ורדיפה אחרת. לא האידיאולוגיה הפלסטינית לאומנית של חאג' אמין אל חוסייני, לא מאורעות הפרהוד בעיראק ולא פרעות אוּז'דה במרוקו.

כחלון, בנט ורגב. אכזבו (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
כחלון, בנט ורגב. אכזבו (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
הגדלה

הציבור המזרחי המונהג בידי קומיסרים בעלי אורינטציה לאומית (שלא לומר לאומנית) שוב נופל ברשת בה נפלו אבותיו בשנות החמישים. הציבור המזרחי לא צריך שואה שלא הייתה לו, הוא לא צריך את "יום היציאה והגירוש מארצות ערב והאיסלאם" (תכלס', זה נועד לצורכי קיזוז עם נרטיב הנכבה הפלסטיני כפי שמופיע בהסבר לחוק). הוא לא צריך להיות שותף לנרטיב הציוני הלאומני אירופאי גם אם עטפו אותו בעטיפת נרטיב השואה. הוא כן צריך שישיבו לו את אוצרות הרוח שאבדו לו, את המורשת התורנית שאבדה לו בהיכלי הישיבות הקדושות (שאמנם עשו כמיטב יכולתן להצמיח גדולי תורה מזרחיים אך בסופו של דבר לא הצליחו לשמר את תורת אבותם של תלמידיהן), את המורשת המוזיקלית שהייתה וכמעט שאיננה היום ואת המורשת הציונית ששואבת את השראתה מ"ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים" ולא ממורשת ציונית לאומנית אירופאית.

הקומיסרים מימין שוב בוגדים בבוחריהם ובמקום להשיב להם את השוויון החברתי, את הילדים שנחטפו ואינם, את החינוך והתרבות - הם מספקים להם ימי נהי מזוייפים, תרבות ביבים בפלייליסט הגלגל"צי ופרקי חינוך היסטורי שלא קרו מעולם. סורו סורו קומיסרים. די היה לנו במנהלי מעברות בשנות החמישים.