אאא

 

ויח"י יעק"ב באר"ץ – יעקב אביחצירי

ידוע, שתמיד ההילולא שלו חלה או בפרשת שמות או בפרשת ויחי. ודרשו על הפסוק: "ויח"י יעק"ב באר"ץ" – אותיות: "יעקב אבוחצירי", (אביחצירי- כמובא בשם הגדולים, שזהו מקור השם לרבינו שמואל אביחצירי, תלמיד המהרח"ו זיע"א)

הזכרת שושלת אביחצירא בכתובה - עד רבי יעקב זיע"א

ידוע, שבכתובות של המשפחה היו כותבים את יחוס המשפחה בלשון: "בן לאותו צדיק, בן לאותו צדיק, בן לאותו צדיק..." וכך היו מונים שושלת ארוכה של אדמו"רי משפחת אביחצירא המעטירה. עד שבא מרן האדמו"ר באבא סאלי זיע"א והורה לכתוב את השושלת רק עד רבי יעקב אביחצירא זיע"א ותו לא, משום שאחרי רבי יעקב כבר אין צורך למנות, שכן הוא היה "קודש קודשים".

גדולתו של רבי יעקב זיע"א - בתורה

גדולתו של רבי יעקב לא היתה על עצם קדושתו ופרישותו גרידא, אלא מלבד כל זאת היתה גדולתו בתורה עצומה ונוראה, וזה מה שבעצם ייחד אותו.

האזור בו התגורר רבי יעקב זיע"א היה באמצע המדבר, ובימים שבתקופתו לא היה ניתן להשיג ספרי קודש בקלות, ואם היה יודע באדם שצריך להגיע ממרכזי הערים לאזורו, היה מבקש ממנו להביא אתו ספר מסויים, ומרוב גאונותו – כל ספר שהיה מגיע לידיו, היה יודע אותו על פה!

ירידתו של רבי יעקב זיע"א לעולם

ידוע שאביו אדמו"ר רבי מסעוד זיע"א היה מכהן כרבה הראשי של מחוז תאפיללת, ואף שהיה מבוגר מאוד ונשוי עם בנים ובנות, ובכל זאת נגלו אליו בחלום ואמרו לו שיש נשמה גבוהה מאוד שצריכה לרדת לעולם, ולשם כך היה עליו לשאת אשה פלונית, שהיתה צעירה ממנו בהרבה שנים, והלך ונשא אותה לאשה וכך נולד ממנה בן, ואותו בן גדל וגדל עד שלימים נודע והיה לאדמו"ר רבי יעקב אביחצירא זיע"א.

שנים עשר ספריו כנגד שנים עשר שבטים של יעקב אבינו

ועוד, הנה ליעקב אבינו היו שנים עשר בנים, כולם קדושים וטהורים והיו לשבטי י-ה; ורבי יעקב אביחצירא זיע"א כתב שנים עשר ספרים.

ולהשלמת העניין בקשר שהעלינו שלרבי יעקב זיע"א היו שנים עשר ספרים כנגד שנים עשר השבטים שהיו ליעקב אבינו ע"ה, הרי שניהם נפטרו בארץ מצרים, ורבי מסעוד זיע"א כותב באחד הפיוטים שלו שהעיר דמנהור היא ארץ גושן המוזכרת בתורה. והנה, בזמן שמר אהרן אביחצירא היה שר הדתות וזה היה בתקופה שעשו שלום עם סדאת וכו', ואז נפתחה הדרך ליהודים מארץ ישראל להכנס למצרים, בא אהרן אביחצירא לאדמו"ר סידנא באבא סאלי זיע"א ואמר לו שיש הזדמנות פז להעלות את עצמותיו של רבי יעקב ממצרים. אמר לו באבא סאלי זיע"א: וכי אתה חושב שרבי יעקב לא רצה להקבר שמה? ואם לא היה רצונו להקבר שם האם היה נקבר שם בעל כרחו? דע לך שהוא נקבר שמה בגלל סיבה מיוחדת, ואין להעלות את עצמותיו משם! וכך עד עצם היום הזה עצמותיו הקדושות של רבי יעקב זיע"א נמצאות במצרים.

מסע עלייתו לארץ ישראל ופטירתו בדמנהור

כמו כן, ידוע המעשה המפורסם, שכמה וכמה פעמים השתוקק רבי יעקב זיע"א מאוד לעלות לארץ ישראל ובכל פעם היו עיכובים שונים ולא עלתה בידו, בעיקר משום שבני המקום לא הסכימו לו לעזוב אותם בטענה שלא רצו להישאר כצאן אשר אין לו רועה, עד שיום אחד החליט רבי יעקב שהוא נוסע לארץ ישראל, והודיע לבני קהילתו שמנוי וגמור עמו לעלות לארץ הקודש, ושלא יזוז מהחלטתו זו, ובהכנות לנסיעה התווספו אליו עוד תלמידים ועלו לארץ ישראל. באותה תקופה עשו את הדרך רגלית, והיה צריך לעבור לשם כך דרך מצרים, ובהגיעו לשם שהה בעיר דמנהור שלא היתה כל כך רחוקה מאלכסנדריה, והיום המרחק ביניהם בנסיעה הוא כארבעים דקות עד שעה, וביחס לאלכסנדריה שהיתה עיר גדולה, דמנהור היתה כמו עיירה לא חשובה כל כך, וכך נשאר שמה תקופת מה ולפתע חלה, ומצבו התדרדר למרות שלא היה מופלג בגילו, הוא היה בסך הכל כבן שבעים וארבע שנים, עד שאמר לתלמידיו שהוא מרגיש שזמנו הגיע להסתלק מן העולם, ובקשו להזעיק לפניו רופא, ואמר להם רבי יעקב זיע"א שהם יכולים לקורא לרופא אבל בידוע שהוא לא ישנה את המצב ולא יעזור כלום, כי משמים מעכבים בעדו שלא יגיע לארץ ישראל. ובאמת, בבוא הרופא – היה זה בערב שבת קודש – אמר להם שהמצב נואש ותוך מספר שעות הוא הולך לבית עולמו.

באותה העת היה רבי יעקב זיע"א בהכרה מלאה וצלול בדעתו לחלוטין, ושאל את תלמידיו שיאמרו לו מה אמר להם הרופא על מצבו. אמרו לו התלמידים את האמת, כי לדעת הרופא מצבו קשה מאוד וכי נותרו לו כמה שעות בלבד לחיות בעולם. אמר להם רבי יעקב: רופא זה אינו יודע כלום! נשאר לי עוד דבר מה לתקן בשבת זו, ואחרי השבת הזאת כבר יושלם כל תיקוני ואוכל לצאת מן העולם, וכך היה, שאת אותה שבת עבר רבי יעקב זיע"א ומייד ביום ראשון התבקש לבית עולמו.

המקום הוא מקום קדוש, וכל בני האזור מכבדים את המקום ביותר וניגשים אליו בדחילו ורחימו לשפוך צקון לחשם על קברו של הצדיק הקדוש שיעביר מהם כל צרה וכל מצוקה.

מסירת סוד סדרי הטהרה והעוסקים בה וההבטחה שהבטיח על כך

כל המעשה הנ"ל היה בסמוך לתלמידים רבים שהיו אתו וסובבו אותו, והיו בדרך לארץ ישראל וכל עניין פטירתו היה פתאומי לגמרי. וידוע ומפורסם שלפני פטירתו קרא לתלמידיו ואמר להם: אני יודע שעתה אני צריך ללכת לבית עולמי, ועליי לגלות את סוד סדר הטהרה כיצד יש להתעסק בה עמי, ולשם כך אני צריך שני תלמידים שיתנדבו לביצוע המשימה הקדושה הזאת, רק שעל אותם שני תלמידים לדעת שלא יחזיקו מעמד ולא יסיימו את שנתם, ובתמורה הוא הבטיח להם שישהו במחיצתו בגן עדן עליון וכי יהיו גם קבורים לידו. ובאמת היה דין ודברים בין התלמידים עד שקמו שני תלמידים והסכימו בשמחה דקדושה למסור את נפשם למען רבם הקדוש והנערץ ולמדו את סוד סדר הטהרה כפי שמסר להם רבי יעקב זיע"א, ומיד בפטירתו עשו כמצותו את כל סדרי ופרטי הטהרה, ולאחר קבורתו באו התלמידים ובקשו לדעת מה ראו בשעת עיסוקם בטהרתו ולא רצו לגלות בשום אופן, ורק דבר אחד הם הסכימו לספר, והוא שרבי יעקב זיע"א הכריח אותם להטביל את גופו כולו בתוך מקוה טהרה ושלא יסתפקו בשפיכת ארבעים סאה עליו כנהוג, ובשעה שהורידו את גופו הקדוש למקוה שב רבי יעקב זיע"א לחיים וביקש מהם לעזוב אותו וכי הוא רוצה לטבול בעצמו לבד, ורק לאחר שטבל ועלה מן המקוה שב למצב פטירתו כמו לפני הטבילה, ויהי לפלא. וכפי שהבטיח להם, אותם תלמידים נפטרו במהלך אותה השנה ונקברו לידו בדמנהור שבמצרים.

אופן קבורתו בדמנהור ולא באלכסנדריה כבקשת ראשי הקהילה באלכסנדריה

והנה, רבי אהרן אביחצירא זצ"ל, בנו השני של רבנו יעקב זיע"א, כתב בהקדמה לכמה ספרים, שבשעת הקבורה באו מכובדי היהודים מאלכסנדריה וקבלו על כך שאדם קדוש וטהור כמותו ייקבר בעיירה פשוטה ומוזנחת, והציעו לקחת אותו בכבוד מלכים לאלכסנדריה ולקבור אותו שם כראוי לאדם קדוש ומכובד כל כך כמוהו. אך אנשי דמנהור התנגדו בכל תוקף לוותר, אלא שלא היה לאל ידם לדחות את דברי אנשי הממשל המכובדים שבאו מאלכסנדריה ובלית ברירה הסכימו להצעתם. לאחר קביעת סדרי ההלוויה, הכניסו את רבי יעקב זיע"א לארון הקבורה, ובאותה עת היו ימים חמים ללא זכר של ענן ולו הקטן ביותר בשמים, והנה רק בקשו להתחיל במסע ההלוויה התחיל לרדת גשם זלעפות שלא היה מצוי כלל במצרים עד כדי כך שנתקלקלו הדרכים ביותר ולא יכלו להתחיל במסע ההלוייה. בלית בררה הניחו את הארון מתוך מחשבה שימתינו עד שיתאפשר להם ללכת, והנה רק הניחו את הארון הפסיק הגשם כליל והיה כלא היה. בראותם המצרים כך הרימו שוב את הארון, והנה התחיל שוב הגשם כמקדם. שוב הניחו את הארון ומייד פסק הגשם לגמרי כמו בפעם הראשונה. שוב הרימו את המיטה, ושוב התחיל גשם זלעפות; שוב הניחו את המיטה ומיד פסק הגשם, וכך נמשך הדבר כמה פעמים עד שהמצרים הבינו שזה היה רצונו של הצדיק להקבר במקומו בדמנהור, ושמה נקבר.

בזמנו חמי האדמו"ר רבי ברוך אביחצירא שליט"א סיפר בשם מו"ר אביו סידנא באבא סאלי זיע"א שנשארה במצרים קליפה מסוימת, ותפקידו של רבי יעקב זיע"א היה לסלק אותה, וכמו שמשה רבנו היה ממונה לסלק את הקליפה של העבודה זרה של בעל פעור, כך הוא גם כן אמור לתקן את הקליפה שנשארה במצרים וכי משום כך אסור להם להזיז אותו ממקומו.

הקדושה והגדלות שבספריו

וכפי שאמרנו, גדלותו של רבי יעקב זיע"א היתה בתורה, וכל מי שקורא בספרים שלו מרגיש בקדושה מיוחדת ועצומה שאין לתאר ושאינה קיימת בשום ספרים אחרים.

הגדלות שבספריו של רבי יעקב זיע"א והבקיאות העצומה שבהם הם לשם דבר, וסיפר לי אחד המהדירים את ספריו בהוצאות החדשות, כי רבים מנסים למצוא מקורות לדבריו, ולעיתים כותב רבי יעקב בלשון: "אמרו חז"ל", וכמקובל בשאר הספרים – כשהמחבר מציין דבר מה בשם "חז"ל" מייד חושבים שכוונתו למשנה, מדרש או גמרא, אבל נוכחו לדעת שכשרבי יעקב זיע"א כותב "אמרו חז"ל" הוא מתכוון לכל דברי חז"ל שבכל התורה, וזה יכול להיות בכתבי האר"י הקדוש שהיו נהירים וברורים לו בעל פה, או מתוך כתבים אחרים הידועים ליודעי ח"ן בלבד, והכל באופן פשוט וברור.

היה נחבא ומסתיר את גדלותו בכל מקום ואופן התגלותו בעיר פאס

וידועים עוד סיפורים רבים שכשהיה נוסע ממקום למקום במרוקו, היה מתחבא ומסתיר עצמו בכל מקום אליו היה מגיע עד שלא הבחינו בו ולא העלו בדעתם שאדם קדוש עליון נמצא במחיצתם.

בתקופתו לא היו ספרים בנמצא כמו היום ולא היו בהישג ידם, ובשעה שהיו מתעמקים בסוגיות שונות היה לומד מתוך זכרונו המופלא ושוקע בסוגיות בבהירות ובמהירות מדהימים. ופעם אחת בהגיעו לעיר פאס נכנס לבית המדרש ושמע שיעור מפי רב המקום שהיה חריף ובקי ופקיע שמיה, ובתוך השיעור דנו בדברי אחד מרבותינו בעלי התוספות והעלו קושיה שלא מצאו לה פתרון, ולמחרת ראש הישיבה מצא פתק בגמרא שלו ועליו כתוב בכמה מילים ביאור נפלא שמיישב את כל הסוגיה על בוריה, והתפלא על כך ראש הישיבה מאוד וביקש לדעת מי הוא זה מבין התלמידים ששמע את השיעור שכל כך חריף ובקי, ולא מצא אף אחד מבין תלמידיו. ושוב קרה שנקלעו לקושי בביאור הסוגיה עד שכל בית המדרש היה כמרקחה ואיש לא הצליח למצוא יישוב לדברי הסוגיה המוקשים, עד שהשחיל רבי יעקב זיע"א בגמרתו של ראש הישיבה תירוץ על פתק שתימצת בצורה מופלאה את כל מהלך הסוגיה עד שנעקר הקושי מעיקרא, ושוב חקר ראש הישיבה ושוב לא מצא, עד שביקש מאחד מתלמידיו להתחבא בבית המדרש ויראה מיהו התלמיד הנסתר ההוא, וכך גילה אותו תלמיד שרבי יעקב הוא שמכניס את הפתקאות לגמרתו של ראש הישיבה, וכך התגלה להם שרבי יעקב ידע את כל התורה כולה בעל פה "סיני" ו"עוקר הרים" גם יחד. וזה רק קצה קוצו של יו"ד מגדולתו וגאונותו של רבי יעקב זיע"א בתורה.

הסכמת חכמי ירושלים וחכמי טבריא אחרי שנגלה אליהם בחלום

וידוע גם כן שבנו רבי אהרן הגיע לארץ ישראל ורצה להדפיס את ספריו של רבי יעקב זיע"א, ולשם כך הגיע לחכמי ירושלים ולחכמי טבריא וביקש מהם הסכמה, והם אמרו שלא יכולים לתת הסכמה, כי הם אמנם רואים שיש בספריו של רבי יעקב זיע"א דברי תורה נפלאים, אבל הם עצמם לא מבינים ולא מצליחים לרדת לעומק דעתו, וגם שהם נוהגים שלא לתת הסכמות למי שהם לא מכירים, כך שנבצר מהם לתת הסכמות לספריו של רבי יעקב זיע"א, עד שבאותו הלילה נגלה אליהם בחלום, ובעקבות הדברים שאמר להם יצאו למחרת לחפש את רבי אהרן אביחצירא עד שמצאו אותו והביעו את הסכמתם לכתוב הסכמה נלהבת בספרים של רב יעקב זיע"א.

ממעשיות אלה אנו יכולים להבין ולהכיר מעט מזעיר בגדלותו של רבי יעקב זיע"א. וכולם חושבים שלומדים את "גנזי המלך" ורואים שם אותיות "בראשי"ת" וכדו', וטועים לחשוב שתורתו היא בפרפראות יפות עד שלומדים את הספר "יורו משפטיך ליעקב" על חושן משפט ואבן העזר, וכבר שם מנסים להבין מקיצור לשונו למה הוא התכוון, וידוע שדרך כתיבתו היתה כלשון הראשונים שהיו מקצרים מאוד מאוד ובדקדוק רב, והכל בצורה של הבנה פשוטה ללא פלפולים מיותרים, ושמה כבר יכולים על גדלותו התורנית העצומה שלו.

ונביא כמה מחידושיו על פרשת השבוע.

ביאור "אהיה" ו"אהיה אשר אהיה"

כתוב בפרשה (פרק י"ג פסוק י"ג) שאחרי שהקדוש ברוך הוא נגלה למשה רבנו בסנה, והיתה למשה רבנו רתיעה מסוימת מללכת למצרים מפאת כבדות פיו ולשונו (בין היתר), ושם הוא שואל את הקדוש ברוך הוא: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם". משה חשש שירצו לדעת את שמו של הקדוש ברוך הוא, ואז לא ידע מה לענות להם. על זה אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם, י"ד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". ומבאר רש"י: "אהיה עמם בצרה הזאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכויות. אמר לפניו, רבונו של עולם מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים בצרה זו! אמר לו, יפה אמרת! כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם".

כלומר, אל תזכיר להם צרות אחרות, אלא רק תאמר להם "אהיה" והם כבר ידעו את ה"אשר אהיה".

ביאור הגר"ש מאוסטרופולי על אופן גילוי הק"ץ והחישובים השונים

אגב, יש כאן ביאור נפלא של רבי שמשון מאוסטרופולי זצ"ל שמסביר את כל העניין, שכן בפרשה הקודמת אמר להם יעקב אבינו לבניו: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים", באותה שעה ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ, והיינו שהוא רצה להגיד להם שאחרי ק"ץ שנים הם יצאו, ואיך עשה יעקב אבינו את החשבון של ק"ץ? אמר, הרי ידוע שגלות מצרים היתה בגלל מכירת יוסף, וכיון שהיו באותו מעמד תשעה אחים שפגמו בשם "אהיה", לכן חישב יעקב אבינו תשע פעמים עשרים ואחת (כמנין אהי"ה) שהם מאה שמונים ותשע, כך שבשנת ה-ק"ץ שנים ישלימו את התיקון של מה שפגמו. את כל זה רצה יעקב אבינו לגלות לבניו, אלא שהקב"ה הסתיר ממנו את הדברים, משום שאמנם בפועל היו תשעה אחים שמכירת יוסף, אבל הרי צירפו למניין העשירי את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ולכאורה היה צריך להוסיף עוד פעם אחת אהי"ה כדי לגמור לתקן את מכירת יוסף, וכפי שבאמת כך היה בסוף שיצאו ממצרים אחרי רד"ו שנים שהם עשרים ואחת שנים יותר ממה שרצה יעקב אבינו לומר.

והנה, משה רבנו חשב אחרת, שכן כתוב בפרשת הסנה: "וירא ה' כי סר לראות", וגימטריא ס"ר זה מאתיים שישים, וחשב משה רבנו שהתיקון של בני ישראל במצרים היה עשר פעמים מניין כ"ו כמספר הוי"ה ברוך הוא, אלא שהקדוש ברוך הוא תיקן אותו ואמר לו: "אהי"ה" שלחני אליכם, כלומר אל תחשוב שעליהם למנות עשר פעמים שם הוי"ה ברוך כי הם לא פגמו בשם הוי"ה, הוא אלא ספור להם עשר פעמים כ"א כמניין שם "אהי"ה" שבו הם פגמו, ולפי זה כבר הגיע זמן גאולתם.

ביאור רבי יעקב זיע"א על בקשת ידיעת שמו של הקב"ה והחישובים

וכאן רבי יעקב זיע"א מקשה, מה פתאום שואל משה רבנו את הקדוש ברוך הוא "מה שמו"? וכי עם ישראל לא יודעים את שמו של הקדוש ברוך הוא?? ועל זה מבאר רבי יעקב זיע"א, שידוע שעם ישראל ידעו שהקדוש ברוך הוא – בברית בין הבתרים – אמר לאברהם אבינו "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", וכך היתה מסורת וקבלה גמורה בידי עם ישראל שהם יהיו משועבדים במצרים ארבע מאות שנה! וכשנגלה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו בסנה, ואמר לו שהגיע זמן גאולתם, אז שאל משה רבנו איך יתכן, והרי עדיין לא עברו ארבע מאות שנה, והקדוש ברוך הוא אמת וחותמו אמת, והרי לא עברו עדיין ארבע מאות שנה?? וכי שייך שאז – קודם שיעברו ארבע מאות שנה – הקב"ה יבטל את דבריו ח"ו?? וזהו שאמר לו "ואמרו לי מה שמו" –הסופי תבות  של מילים אלו הן - יו"ד ק"ה וא"ו ק"ה, וכיון שחותמו של הקדוש ברוך הוא – הוא אמ"ת, אז לא שייך שיחל דברו. ועל זה השיב לו הקדוש ברוך הוא: "כה תאמר לבני ישראל אהיה אשר אהיה שלחני אליכם", כלומר, אם תכפיל עשרים ואחת פעמים עשרים ואחת (כמניין אהי"ה אשר אהי"ה), הרי ארבע מאות ארבעים ואחת כמניין "אמ"ת", כלומר שאמר לו הקדוש ברוך שהוא שה' אמת וחותמו אמת, ואין טעות בבשורה הקודמת אלא בא להודיע שנכון שהקדוש ברוך הוא גוזר גזרה על אדם, אלא שכל הגזרה היא על תנאי שאם אותו אדם יהיה רשע, אומר הקדוש ברוך הוא, כיון שהוא רשע מגיע לו הגזרה, וכל זה כל עוד לא חזר בתשובה בינתיים, אבל אם שב בתשובה – הגזרה מתבטלת. וזהו העניין: אהיה – בגזרה שהוא נמצא, דוקא אם לא שב בתשובה, אבל אם הוא חזר בו: "אשר אהיה" אז אני אשפיע לו כפי המציאות שלו בטובה.

ואפשר לומר גם ההפך ח"ו, שאם אדם עכשו מתנהג בצדקות אז הקדוש ברוך הוא "אהי"ה" עמו, אבל זה כל עוד הוא עומד בצדקותו, אבל אם ח"ו הוא מקלקל דרכיו, אז הקב"ה גם מתנהג אתו ב"אהי"ה" כפי מה שהוא עתה. וזהו גופא האמ"ת של הקב"ה, שאין מציאות שח"ו הקב"ה אומר דבר ולא יקום, אלא שבוחן הקב"ה בכל גזירותיו את מצבו של האדם באותה שעה, ואם הוא עומד ביושר ובצדקות, גם הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו כך, אבל אם האדם ח"ו עומד ברשעו, הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו בהתאם, וזהו ש"אהי"ה אשר אהי"ה" הוא בגימטריא אמת וכנ"ל.

במה שבו בני ישראל בתשובה?

עוד אומר רבי יעקב זיע"א, שלפי זה היכן רואים שעם ישראל שבו בתשובה שמשום כך קיצר להם הקב"ה את עונשם שמעיקרא עמדה על ארבע מאות שנה ועתה אחרי רד"ו שנים גואל אותם? על זה אומר, שנגזר על עם ישראל "שעבוד" שמתמשך ארבע מאות שנה, אבל המצרים הכבידו עליהם את העבודה והיו משעבדים אותם ביום ובלילה בעבודה קשה ורבה, כך שהתמלאה סאת הארבע מאות שנה בתוך תקופה של מאתיים ועשר שנים. ועוד אומר רבי יעקב, שבני ישראל עמדו באמונתם ושמרו ברית קודש, ובזכות זה הפך עליהם הקדוש ברוך הוא את הדין לרחמים. וזה מה שכתוב "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים" – היינו שכשבא משה רבנו לעם ישראל ואמר להם שאפילו שהקדוש ברוך הוא גזר עליהם ארבע מאות שנה, אבל מעתה התבטלה הגזרה, אבל זה לא שחזר בדיבורו, שכן שמו: "אהיה אשר אהיה", אלא שנתן להם הטעמים מדוע הקדוש ברוך הוא קיצר להם את הגזרה, והיינו מסיבה אחת שעמדו באמונתם ושמרו ברית קודש, ועוד סיבה משום שכובד השעבוד צמצם את שנות גלותם בתוך רד"ו שנים, או אז "ויאמן העם"! וזהו "וישמעו" שהוא לשון הבנה, שאז הם הבינו כי פקד ה' את בני ישראל בגלל אותם שני טעמים שהם נשארו שומרי ברית וגם כי ראה את עניים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

המט"ה והזנב – התורה הקדושה והאחיזה בה בכל זמן ואפילו מועט

עוד חידוש אומר רבי יעקב על פרשת השבוע: הנה הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו כשביקש אותות, אמר לו "מה זה בידך? ויאמר לו – מטה". או אז אומר לו למשה: "השליכהו ארצה! וישליכהו ארצה ויהי לנחש, וינס משה מפניו". מסביר רבי יעקב זיע"א, שהעניין של המטה זה עניין התורה, וכמו שידוע שעיקר קיום העולם הוא על התורה, וסיבת חורבן העולם זה בגלל ביטול תורה, וכמו שהפסוק אומר בירמיה: "על מה אבדה הארץ, ויאמר ה' על עוזבם את תורתי", והרי עסק התורה הוא יום אחר יום, ואדם לא יכול לומר היום אני לומד ומחר אני לא אלמד, אלא החובה היא ללמוד תורה יום אחר יום אחר יום, וכמו שאמרו: "אם תעזבני יום – יומיים אעזבך"!

זהו שרמז הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, הוא אמר לו מה זה בידך? ואמר לו "מטה", ומט"ה זה התורה, כשנדרשת מ"ט פנים – טמא, ועל מ"ט פנים – טהור, ורמז לו שהמטה, היא התורה, שתהיה שמורה ביד העוסק בה, להגות בה יומם ולילה, אבל אם הוא משליך את המטה, אז זה מעורר עליו את הנחש העליון, ולכן כתוב "וישליכהו ארצה ויהי לנחש", רמז לו שאם אתה תוציא את התורה מידך ותרפה ממנה, אז חס ושלום כביכול חוזרת לנחש ומקטרגת עליך, ואז אמר לו "שלח ידך ואחוז בזנבו", למה בזנבו? לומר, שאם אדם עזב את התורה וגבר עליו יצרו, יתחיל ללמוד אפילו מעט מן התורה. כלומר, שאם אדם שם לב שהוא לא למד כמו שצריך, לא יאמר שכיון שהוא כבר במצב זה ולא נשאר זמן רב עד סוף היום או הסדר, יתייאש חלילה ויאמר נתפרדה חבילה והוסר מעליו העול – לא!! אלא עליו לקחת את כל מה שהוא יכול להחזיק – שיחזיק בו בכל כחו, ואפילו את ה"זנב", ואז "ויחזק בו ויהי למטה בכפו", לרמוז שאף על גב שאדם עוזב את התורה, אם הוא חזור לעסוק בה, אפילו במעט שהוא מצליח – אז הוא מצליח לחזור לשורשו הראשון והנח"ש יהפך למט"ה אלקים חיים.

רואים כאן כיוון ברור שרבי יעקב נקט בו בכל הספרים שלו, שבכל עת שדיבר על עברה מסויימת, הוא גם נותן את הדרך כיצד לתקן אותה.

יהי רצון שזכותו של רבי יעקב זיע"א תגן עלינו אלף המגן, ושנזכה ללמד מדרכיו ומאופניו, ושנתבש"ם מתורתו, ושעל ידי זה הקדוש ברוך הוא יתן לנו את הכח והקדושה בימים השובבי"ם האלו להגיע למדרגה של "ויאמן העם", כמו שעם ישראל שמרו על ברית קודש, ועל ידי זה זכו ויצאו לגאולה, כך גם על ידי זה אנחנו בעזרת ה' נזכה לגאולה השלמה.