פעמים אנשים נוקטים באותה הפעולה או נוקטים בעמדה דומה, אך המניעים שהביאו אותם לשם הם שונים בתכלית השינוי. כך למשל, יתכן אדם שהוא רופא שייטול סכין ויקטע רגל לאדם אחר, מתוך כוונה להציל את חייו, ויתכן גם שאדם יטול סכין ויקטע רגל לאחר מתוך כוונה להזיק. המעשה דומה, הכוונה שהביאה למעשה היא הפוכה בתכלית. תהיה זו טעות פטאלית ליצור זהות בין המניעים לבין העמדה או הפעולה, ולהסיק שעמדה דומה מחייבת מניעים דומים.
כך גם טורו האחרון של דב הלברטל אשר טוען שיש מקום בחרדיות לרעיונות פוליטיים של השמאל, נופל באותה הטעות. לא רק שאין שום קשר בין החרדים לרעיונות השמאל, אלא שהם הופכיים. השמאל הוא אוייב החרדים, והחרדים הם אוייב השמאל. וזה למרות שיתכן ויהיו אי אלו עמדות או אי אלו אינטרסים שיתכן והם נפגשים, כיון שהערכים והמניעים העומדים בבסיס שתי התפיסות הם אוייבים זה לזה.
השמאל מאמין באוניברסליזם, של שוויון ואחווה בין כל העמים, שוויון בית התרבויות, הכרה בכל המינים הגוונים והצבעים, וכמובן גם שוויון בין דתות ואמונות. השמאל עויין בגלוי את אלה שאינם מסכימים לתפיסת עולמו, ובשם הנאורות מנהל רדיפה שיטתית של רעיונות דתיים, רעיונות שמרניים ושמירה על מסגרות המשפחה.
לכן, השמאל עויין את החרדים, אשר מסמלים את כל מה ש"אינו נאור", ומאבקי הדת הגדולים התנהלו תמיד נגד היהדות בתקופות בהם השמאל היה בשלטון. וגם לגבי העניין המדיני, מה שמביא את השמאל לתפיסתו המדינית, אלה עקרונות של שוויון בין העמים ושוויון בית הדתות, אשר יהודים האמונים על "אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות", לא יכולים להסכים להם.
נכון, היו מגדולי ישראל שדגלו בפשרנות מדינית, אך לא בגלל שהם דגלו ב"אחווה" עם הערבים, לא בגלל שהם רצו שייווצר קירוב בין העמים, לא בגלל שהם ראו אידאל בקירוב הדעת לאיסלם ולבני ישמעאל. הסיבה שעמדה בבסיס תפיסתם הייתה לא אידאל, אלא פשרה. כדי לשמור על חיי יהודים, היה צורך בעיניהם להתפשר על שלמות הארץ. לרגע הם לא העלו בדעתם שהצד השני יש לו זכויות על ארץ ישראל, אף אחד מגדולי ישראל לא ראה מקום ל"זכויות לאומיות" לכובשים הערבים. אלא ממקום של פשרה בלבד, תוך שמירה על ריחוק הדעת וריחוק הלב. הפוך בדיוק מתפיסות השמאל. כלומר, למרות העמדה המדינית (והמדינית בלבד) הדומה, המניעים והנימוקים שהביאו אותם לשם הם שונים מהותית מאלה של השמאל.
לכן גם הרב שך, אשר היה מתון מבחינה מדינית, התנגד בחריפות לשמאל על מפלגותיו. הוא התנגד לכל שיתוף פעולה פוליטי עם השמאל, וגם תיעב אישית ואידאולוגית תפיסת העולם השמאלית.
דב הלברטל טועה ומטעה כאשר הוא טוען כי "החרדים רואים את ערך האדם כנעלה מערך האדמה. לכן אין כל מניעה עקרונית להחזרת שטחים לערבים". החרדים אכן רואים בחיי יהודים ערך נעלה, אך כל החרדים מכירים בקדושתה של ארץ ישראל, הם לא מכירים באף זכות של אף אחד אחר עליה, ואין לחרדים שום עניין לעסוק לא בסבל ולא בזכויות של הקמים עלינו להורגנו. ועם זאת, יש מן החרדים המוכנים להתפשר על ערך שמירת הארץ עבור ערך שמירת החיים, כי זה גובר על זה. פשרה איננה "אין מניעה", אלא השלמה עם פגיעה קשה, כדי למנוע פגיעה קשה אחרת.
יודגש: כל זה מתוך הנחה שפשרה על האדמה יכולה להביא לשמירה על חיי אדם. הסיבה שהרב עובדיה יוסף זצ"ל חזר בו מתמיכתו בהסכם אוסלו הייתה כאשר ראה שדווקא הפשרה היא היא אשר מביאה ליותר הרג ויותר רצח. כאשר דווקא עמידה על זכויותינו בארץ ישראל היא שחוסכת בחיי אדם, חובה עלינו לשמור על הארץ ועל החיים בכל מחיר.
העובדה שבנקודת זמן מסויימת התפיסה החרדית שהנהיג הרב שך דמתה בתחום מאד מסויים לתפיסה המדינית של השמאל, אין בה כדי ללמד שאפשר לגשר על התיעוב של השמאל לחרדים. כי השמאל עויין ורודף את אלה שאינם מסכימים עם עקרונותיו "הנאורים", והחרדים לא יכולים בשום צורה להסכים עם העקרונות של השמאל.
תפיסת העולם האוניברסלית השמאלנית היא אוייב אקטיבי של החרדיות, ואין דבר שיכול להיות משכנע בזיהוי אוייב יותר מאשר פערים מוסריים שכבר יצרו מאבקי דת שנים על גבי שנים. כל זמן שהחרדים דוגלים בעליונות דתית של "אתה בחרתנו", השמאל והחרדים ימשיכו להיות אוייבים.