הסיפור החברתי, המוכר לכולנו, הוא סיפור משמעותי בבניית האישיות וגיבוש הזהות של ילדים ובני נוער. הורים בישראל, ביחס להורים בארה"ב ובאירופה, נמצאו כמעורבים יותר ומייחסים חשיבות רבה יותר להתפתחות החברתית של ילדיהם.
אז הורים ישראלים- הכתבה הזו עבורכם...
בכוחם של הורים לזהות מצוקות חברתיות, לעיתים אף לפני הצוות החינוכי. מצוקה חברתית יכולה להיות קלה (אפיזודה חולפת) ומשם להחריף עד כדי השפלות, מכות ו"חרם". הזיהוי יכול להיות על ידי התעניינות ושאלות כנות לילד בתחום החברתי, הקשבה לסיפורים שהילד מביא מהכיתה, או על ידי התבוננות על אופי האינטראקציות שהילד מקיים, עד כמה הוא שותף ב "בורסת הביקורים" שמתנהלת אחר הצהריים? עם מי חגג את מדורת לג' בעומר? ועוד.
יש מה לעשות!!!
הנחת הייסוד שלי, שכל הילדים רוצים אינטרקציות חברתיות, רוב הילדים זקוקים ל"אימון" כדי לפתח את המיומנויות החברתיות שלהם. בכוחו של ההורה להיות מאמן חברתי.
אז מה עושים?
1. הרחבת זירות האימון החברתי. אם לילדכם לא הולך טוב חברתית, הוא לא מתאמן כראוי בכיתתו... אז יש למצוא לו זירת אימון חברתית נוספת בה יחווה הצלחה, בה יפתח שרירים חברתיים עד שתטופל הזירה הכיתתית. לדוגמה: הגדלת תדירות הפגישות עם בני דודים, חוג (לילדים ביישנים חוג 'דרמה' מומלץ במיוחד...), תנועת נוער וכדומה.
2. למצוא התנהגויות חברתיות שהילד מקיים ול"האיר" אותן. ילד שאומר מחמאה לסבתא על האוכל שהכינה, לומר לו אח"כ, נהנתי לראות שנתת מחמאה לסבתא על הקציצות, זה נותן הרגשה טובה... ילד שמאפשר לאחיו לשחק במשחק שלו, לציין "זה נעים שאתה נותן לאחיך במשחק שלך". כאשר אנו ממשיגים את המיומנות החברתית שהוא הפעיל, אנו נזכרים וגם הילד שהוא יודע לעשות זאת וכמה הוא יכול....
3. כאשר הילד מגיע נסער בעקבות חוויה חברתית קשה, הקשבה מלב אל לב היא חשובה ונותנת כח. כמו כן, אמון בכוחו של הילד להתמודד....
4. לזכור במקרה של קושי, שהילד הוא לא בעיה חברתית, אלא הוא ילד מקסים עם קושי חברתי-אבל יש לו עוד עולם שלם נוסף שלא קשור לתחום החברתי...
5. ו...אחרון חביב וחשוב מאין כמותו...דוגמה אישית. חברותיות מלמדים בעיקר בהתנהגות. כיצד אנו ההורים מנהלים שיחות? האם אנו מזמינים אורחים לביתנו? כיצד אנו מגיבים להערות של אחרים, האם אנו מקיימים קשר עין למרות המסכים הרבים ועוד....
ו...מה לא עושים?
1. לא ישר מגיבים כאשר הילד מגיע עם מצוקה חברתית. על אף שזה מתבקש, כיוון שדחיה חברתית מלווה ברגשות קשים, והעשייה המידית נותנת תחושת שליטה.... תגובה נסערת משדרת לילד שעולמו חרב, שהוא קורבן, שאין מחילה, ואין בכוחו להתמודד לבד...
2. בגיל ביה"ס יסודי ומעלה לא מערבים הורים אחרים או ילדים במצוקה של ילדינו, לרוב בחישה של המבוגרים מחבלת לילד לתווך הארוך. אני רואה קשר ישיר בין הגנת יתר על הילד והתנהלות חברתית כושלת....
3. לא מפעילים לחץ ומתח על הילד לתקשורת עם חברים. "אולי תצא ל..." "למה לא הזמנת את..." הלחץ לא מאפשר לילד בחירה אלה להיפך מייצר התנגדות לנושא. כן מעודדים אינטראקציות חברתיות, "בא נחשוב יחד את מי כדאי להזמין..." ולא לשכוח לפתוח חבילת שוקולד כשהחבר מגיע...
4. לא משווים עולם חברתי של אחים.... הצורך החברתי משתנה מילד לילד ובהתאם לכך האינטנסביות של הקשרים. יש לתת מקום לכל צורך חברתי ולכבד אותו.
לא פעם אומרים לי ההורים, אם רק בי"ס היה תופס את עצמו לא היינו מגיעים למצב הזה.... אני חושבת שכולם יכולים לסייע. הפעם כיוונתי להורים. נכון שזה מתרחש "שם", אבל בלב הילדים אתם גם "שם"...
הכותבת היא מנהלת ויוזמת מרכז "תעצומות"
ביום ד' 13.7.17 יתקיים כנס "היה לי חבר 2" במרכז התרבות יד בנימין