איך אתן בתור אמהות לילדים המשרתים בצה"ל או העתידים לשרת בצה"ל, מרגישות לנוכח תופעה המכונה בימים האחרונים "דוד הנחלוואי"?
זה שאלפי אזרחים במדינת ישראל הביעו תמיכה גורפת בזכות הביטוי בה נקט לנוכח "טוהר הנשק", "טוהר הקרב" , והוכיח כי "טוהר האמת " דווקא בימי עצמאות אלו, כשאתה עומד נוכח סיטואציה קשה זו, היא המנצחת, או להיפך?
רוני בראל – מטפלת הוליסטית ויועצת בכירה בתחום גוף ונפש
בתור אמא אני מאוד התרגשתי מהאמפטיה של החיילים והציבור בכלל כלפי דוד הנחלוואי זה מאוד מחמם את הלב לראות את האהדה והחום ששולח עם שלם לחיילים שעושים את מלאכתם נאמנה.
כשאני חושבת על החיילים שלנו בשדה הקרב מלווה אותי תחושה קשה ודאגה לגיבורי החייל שרוצים להגן ולשמור על עם ישראל מצד אחד, ומאידך ידיהם "כבולות" לנוכח החוקים והתקנות שהציבו בפניהם.
כמו גם החשש המתמיד שלהם לנהוג בקור רוח בסיטואציות מלחיצות שיש בהם בבחינת סכנה מוחשית, אך אם לא ינהגו כמצופה מהם בדיוק יודחו מתפקידם.
לפי עניות דעתי אם חייל לא יקבל את כל התמיכה לה הוא דרוש על מנת לתפקד במיטבו במסגרת אליה הוא התחייב בזה יכול לפגוע במורל החיילים ובמוטיבציה להיות קרבי.
על מנת ליצור מוטיבציה בקרב החיילים עלינו לקצץ בכח האדם שאינו מייעל את המערכת הצבאית וכן בהוצאות שאינן נחוצות, ולעומת זאת לייקר את מעמד המתגייס ע"י הרמת רף הקבלה, וכן מתן שכר גבוה כפי שנהוג במדינות אחרות ולתת להם את הכבוד שבאמת החיילים ראויים להם.
כך נגרום לצבא להיות יותר איכותי עם מוטיבציה גבוהה ועם חיילים שהגיעו מתוך בחירה וכך השירות בצבא ההגנה לישראל יהפוך לזכות ולא לחובה. שנזכה להיות מדינה עצמאית באמת ולא כפופה לתכתיבים שונים....
מירי שניאורסון – הבחירה שלי – מייעצת ומלווה נשים להצלחה אישית וכלכלית
זה לא היה ממש הפתעה שבני הצעיר הודיע על גיוסו, הישיבה לא ממש ישבה עליו טוב, הלך בקושי וניסינו לסחוב עוד קצת, עד שאמר שאינו יכול ועזב את הישיבה לטובת הנח"ל החרדי.
הבית שלנו מנוהל באורח חיים חסידי המשתייך לחב"ד, בעלי אזרח חוץ והבנים בדרכם לומדי תורה מוכשרים במסלול רבנות ודיינות.
כאשר בני התגייס לצבא 3 חודשים לפני יום העצמאות בשנה שעברה, בדיוק נסענו לחופשה באחד מהמלונות בארץ, וכששהינו במלון ראינו את כל טקסי האזכרה והזכרון שנערכו.
פתאום פעם ראשונה בחיי חשתי הזדהות עמוקה עם חללי מערכות ישראל, מה שלא חוויתי עד כה, ( למרות שאבי שירת בצבא ברמת הגולן והשתתף במלחמת יום הכיפורים, דודי היו קצינים בכירים בצה"ל).
התחושה של ההתחברות לצה"ל לכל המשמעות שהנה הבן שלי גם משתייך למערך הזה , הזדהות חזקה וכאב עם נפילה לעוצמה של ההרגשה "איך יכולנו כל השנים הללו, לא באמת לחוש את העוצמה של הכאב העז הזה". זה כאילו מכה אותך בראש כמהלומה חדה.
פתאום קולטים שבשורש כולנו אותו הדבר, שהדומה גדול יותר מהשונה, הבן שלי מגיע לכפר חב"ד והוא בלי זקן והוא שונה ומרעיפים עליו אהבה וכבוד, ומקבלים אותו כמו שהוא, ההזדהות פתאום עם הצד השני הופכת נגישה יותר.
במיוחד בדור הזה שאני מכנה אותו "הדור השקוף" אתה קרוב יותר לכולם, מתוקשר יותר, נראה יותר, הקירוב הזה שנוצר בין כולם , הנגישות לדעות של כולם, זה משהו שמקרב וזהו דור המשיח.
האהדה הרבה שקיבל "הנחלוואי " מבטא הכי טוב את יום העצמאות בדיוק יצא ולא במקריות כמובן, "ליום העצמאות" שנבין שחייהם של בנינו הנלחמים ומשרתים בצבא "אינם הפקר".
בשנה וחצי האחרונות כשבני משרת אני שומעת דברים "נוראיים" המתרחשים במהלך השירות, סיכון וקונפליקט-בעד טוהר הנשק והקרב הם עלולים להקריב את חייהם, שביל איך שנראה בתקשורת, ואיך נוצג בפני העולם.
הרבה אימהות חילוניות יודעות ושותקות איך בתקשורת מצלמים כל מיני פעולות טרור של חיילים והידיים שלהם קשורות, זורקים את הצעירים שלנו לכלבים.
אבל אני יודעת "לדור השקוף" שהכל רואים , שומעים, מתייגים, מעתיקים ומדביקים, יש "עצמאות חדשה", לא מפחדים מהעולם מה יגיד עלינו "טוהר הנשק או טוהר הקרב" , אני גאה בזה שאני יהודי ואני חייב להגן על חיי.
מירי שניאורסון – הבחירה שלי – מייעצת ומלווה נשים להצלחה אישית וכלכלית (צילום: פרטי)זה שיש כל מיני ארגוניים שמאלניים המגיעים לעזה כדי להגן ולחשוף עוולות- פשוט כואב הלב, הזילות הזו בה הם עומדים שם כיפי נפש להגן על אלו שמסכנים את חיי בנינו, מפגינים ואפילו מסכנים את חייהם, נכנסים ופורצים מחסומים כדי להביע תמיכה ומחאה, ובעצם מסכנים ממש גם את חייהם וגם את חיי החיילים שצריכים להגן עליהם.
הרי זה אבסורד, מחבל שבא במטרה לפגע, אינו מבחין בין דם שמאלני לדם ימני, הוא מפגע בך כי אתה יהודי, חייל משרת בצה"ל ומגן על מדינת היהודים.
לזה ייקרא שמאלנים, "צו פיוס", "יפה נפש" ,"ההגנה על השמאל" ויש להם אמפתיה לערבים דאגה להעביר להם כסף –הם אנושיים עד שהם פוגעים בילדים שלנו.
צבא זה צבא ואי אפשר להעביר את שדה הקרב לפייס ולאינטרנט, אבל אפשר לייצג דעת המון להציב גבולות אנושיים , להביע מחאה שתמנע סיכון וזילות בחיי אדם, בחיי החיילים, הבנים שלנו.
אנשים צריכים גבולות וזה היה צריך להתפוצץ יום אחד. וזה התפוצץ בדרך הזו של העצומה של אלפי ארחים בדרכו של נחלוואי אחד, שמייצגת את האנושיות שלנו והחובה שלנו להגן בכל מחיר על הבנים שלנו בחירוף נפש ולא ביפי נפש מיותר, והיום יום העצמאות הזה הוא יום העצמאות –השונה, המביע מחאה והזדהות.
מלי גרובייס- סטודנטית לפסיכולוגיה, פעילה חברתית חרדית
אחד הצרכים הבסיסים בסולם הצרכים המפורסם של מאסלו הוא הצורך בהגנה וביטחון. הסיפור של דוד הנחלוואי ביטא אפקט מתגלגל של פגיעה בצורך הבסיסי הזה. חייל בודד מול קבוצת חמומי מח, רובה גדול שאין לעשות בו שימוש. נהלים מחמירים מול מצוקה אישית ופגיעה בביטחון האישי.
אין זו גחמה, סחף או סתם שיעמום. זו אמירה חברתית, קולקטיבית -אוניברסלית ,התובעת להשיב את תחושת הביטחון האבודה. לכן, כולנו נחלוואי, כולנו חפצי חיים.
צורך נוסף בסולם הצרכים המפורסם הוא צורך ההשתייכות. למשפחה, לחברה, לחבל ארץ. המציאות הבלתי אפשרית שנוצרה, כאשר חלקים נרחבים בעם חשים ומתנהגים כזרים בארץ לא להם, אסור לה להימשך. החברה החרדית היא חלק בלתי נפרד מהעם היושב בציון.
יום הזיכרון קדוש הוא לנו וצרובות דמעות השכול והכאב בנשמתנו. גיבורי ישראל העומדים למשמר בגבולות הארץ נשואי תפילותינו ואין לנו חלק ונחלה בעקרי הלב הרומסים באכזריות לבבות שבורים בהליכה גסה בעת הצפירה.
מי ייתן, יום יבוא ונדע לחלוק את הנטל, באהבה , בשלום ובאחדות לבב כי אנשים אחים אנו וארץ אחת לנו ,קטנה ויפה כל כך.
מלי גרובייס- סטודנטית לפסיכולוגיה, פעילה חברתית חרדית (צילום: אישי)יעל גוברין- פעילה ציבורית וחברת וועידה במפלגת מרצ למעלה מ-20 שנה, חברה 20 שנה בדירקטוריון חברה למתנ"סים בכרמיאל
האירוע, בו כיכב חייל צעיר, דוד הנחלאווי, התרחש בשטחים כאשר החייל המעורב בתקרית מול צעירים פלסטינים, מגיב מולם בדריכת נשק ובאלימות מילולית.
דרך הפייסבוק נודע שהחייל נשפט בחומרה על ידי מפקד הגדוד וזה הדליק מחאה ברשת החברתית שכמוה עוד לא נראתה בצה"ל.
בעצם החייל נשפט כמה שעות לפני המקרה בגלל שני אירועים אלימים בהם תקף חיילים בפלוגה שלו עצמו וגם זרק אבן אל מפקד המחלקה. על מעשים אלו הוחלט לשלוח אותו לכלא הצבאי ל-20 יום וגם סולק מתפקידיו כחייל לוחם.
בתחקיר על מעשיו מול הפלסטינים, מפקדיו גיבו אותו ורק העירו על כך שלוחם צה"ל לא מן הראוי שיקלל ויגדף בתפקיד.
למרות עובדות אלו המחאה יצאה לדרך וקיבלה תהודה של אלפי לייקים על עצומה שהביעה תמיכה בחייל: "לחיילי צה"ל נמאס שמפקירם אותם לידי האויב ומשחקים בהם ככלי משחק" נכתב בעמוד הפייסבוק שהקימו לתמיכתו.
האם דוד הוא אדם אלים? אכן, כי מסתבר פעל באלימות מול חבריו ומפקדיו ועל כך נענש, אך לא על זה הדיון הציבורי הסוער, אלה על איך הצבא טיפל בו בהנחה שנענש על התנהגותו מול האוכלוסייה פלסטינית.
במציאות שלנו היינו צריכים כבר להתפכח. אנו שולחים את חיילי צבא הגנה לישראל למשימות שיטור מול אוכלוסייה אזרחית עויינת בשטחים הכבושים, והם נמצאים בנסיבות לא קלות ומורכבות.
דוד נחלאווי דרך את הנשק וקילל כי הוא היה מאויים על ידי צעירים מקומיים הרואים בו פולש והוא הגיב כפי שהגיב גם לפי הפקודות, בדריכת נישקו, וגם כאיש אלים, כשקילל.
יעל גוברין- פעילה ציבורית וחברת וועידה במפלגת מרצ, חברה בדירקטוריון מתנ"סים בכרמיאל (צילום: אישי)האם לא תשוב התופעה כאשר חייל פלוני אחר יהיה במקום? ברור שכן. האזרחים במקום לומדים שאפשר להוציא את השד מהבקבוק ולקומם את העם בישראל נגד הפקודות הצה"ליות המנסות לשכנע שיש "כיבוש נאור".
ובאותו זמן מגבילים את תנועתם, פורצים בלילות על בתיהם, עוצרים ומתנהגים אליהם כאל מטרד ביטחוני שיש לנטרל ולדכא, והכל לפי מדיניות ממשלתית עגומה המרחיקה את תהליך השלום ומתייצבת בשוליים הימניים של המפה.
החיילים הצעירים שנשלחים "להשליט" סדר ולהכניע את תושבי המקום שאינם מעוניינים בהימצאות שלהם על אדמתם, ימשיכו להתנהל כפי שצה"ל גיבה אצל נחלאווי, ולא מן הנמנע שהמקרה ישוב על עצמו עם חייל אחר שנשלח לשם בשמנו.
]]>
